במסגרת הניסיון לתפוס קצת מצב רוח סביר תפסתי את הוולבו הנשיאותית ויצאתי לכמה סידורונים קצרים ברחבי העיר.

העיר – נתקשה להכחיש זאת, אף לא נכחד - מבאסת היא בשעות אלה. ריקנות עוטפת מכל עבר ואפורה היא יותר מתמיד, שעה שחיילינו הצעירים מחרפים נפשם על אדמת האויב ואלפי אנשי מילואים מגויסים.

הייתי חייב לתפוס איזו קלטת חדשה. קצתי בקודמת, אותה חרשתי עשרות פעמים בחודשיים האחרונים. וכבר סופר ודובר כאן רבות ונצורות, בלינק המשובח 'שיר אחד ביום' לגבי הנוהג של החודשים האחרונים. בתמצות ומבלי לחזור על הפרקים הקודמים: המטרה היא לתפוס איזו קלטת ישנה ומזדמנת שהקלטתי עוד כחייל סדיר בימי גל"צ הרחוקים, להשחיל לטייפ הנשיאותי ולהיות מופתע בכל פעם מחדש משירים שלא שמעתי כמה וכמה (וכמה!) שנים.

אין כמו לנסוע בוולבו הנשיאותית מבלי לדעת מה השיר הבא שעומד להתנגן בחלל המכונית. התחושה נעשית טובה בבת אחת ושוכחים הכל. לפחות עד לסוף הנסיעה.

כזה היה בדיוק השיר הבא, שלפחות שמו והכותרת שלו, אם לא העלילה עצמה, מתאימים בדיוק לכל מי שנבעט מכאן במהלך העונה (ראש שבט האפרים, אסטבן באטיסטה, רודני ווייט, אלטון בראון) או סתם לא בא לו להמשיך (ארון ניקסון, פיל ריצ'י).

שיר אהבה ענוג, קליט וקליל הינו. נאיבי ומקסים ומעורר נוסטלגיה.

ושמו בישראל ובעולם כולו הוא

It Started With A Kiss

ואכן כי כן, לא נכחיש זאת, שהרי כל שחקן חדש או מאמן חדש בקבוצה כלשהי מתחיל את דרכו בנשיקה למנהל הקבוצה, לאוהדים, לסוכן שמקבל אותו בשדה התעופה. ובסוף, לפעמים, שום לא דבר לא עובד והקשר מתנתק. לפעמים בטוב, לפעמים ברע.

זה התחיל בנשיקה.

ונגמר בפאשלה או פדיחה או בשברון לב.

עבור כל הכדורסלנים ומאמני הכדורסלנים שיכולים לראות עצמם מזדהים עם העניין.

השיר הזה, מתחילת השמונים, אמור להיות קליט ומוכר יחסית, אם כי הוא לא היה המוכר והידוע מכולם של הלהקה הזו, שבעברית אפשר לקרוא לה בפשטות שוקו חם.

ובלי קשר לכדורסל, ואם כבר אנחנו כאן, עם הלהקה הזו, יש מצב עצבני כמו שאומר הדור הזה (או כמו שאמר עד לפני שעתיים, והחליף למשהו אחר בינתיים), שאתם מכירים דווקא שיר ישן יותר שלהם מ-1975. קטע שהתפרסם מאוד וליווה גם פסקול של סרט קולנוע או שניים לאורך השנים האחרונות.

You sexy thing

כמובן.

לא חשבתם אחרת. וגם אם כן, מומלץ לא להגיד את זה כאן בקול רם.

קליק קטן ואתם שם.

שלומות ונצורות בשלב זה.