כאוהד לייקרס מרחוק כבר הרבה מאוד שנים (וקודם לכן בוסטון ועוד קודם לכן פילדלפיה, הקבוצה הראשונה בחיי), הקטע עם ולדימיר רדמנוביץ' מדגדג לי באצבעות להפוך אותו לאייטמון קצר.

האיש עלה בחמישייה ברוב המשחקים בעונה הזו, והיה כזה רוב הזמן גם בעונה שעברה בתקופת הפלייאוף. אלא שלפני משהו כמו 10 משחקים, אולי 12, הגיע פיל 'האליל' ג'קסון עם הארה ודיבר על הרצון שלו לראות יותר תנועה, מסירה וניהול משחק בהתקפה של הקבוצה, מה שאמר, בעצם, שרדמנוביץ' שחי על קליעה יורד לספסל.

סוג של בלות'נטל בהקבלה גסה? לא נכחיש זאת.

את מקומו תפס היונה ההנפלדית של הלייקרס, הלוא הוא לוק וולטון, שחקן חביב מאוד, כידוע, על מוסדות סיפרה בסלע וכדורסלע-האתר. הכל היה טוב ויפה ואף נאה כרפאל, אולי, אם המעבר הזה מהחמישייה לספסל היה מלווה במנת דקת סבירה לרדמנוביץ'.

זה לא מה שקרה.

בפועל, הוא כמעט לא משחק בכלל. בשני המשחקים הראשונים שבאו אחרי ההחלטה של ג'קסון, הוא לא קיבל אפילו דקה. מאז יצא לו לשחק יותר משש דקות למשחק רק חמש פעמים. וזה בהשוואה לממוצע של 21 דקות למשחק עד אז, כן?

והנה באה הזדמנות נגד פורטלנד בתחילת השבוע. וולטון היה פצוע ולא שותף והסרבי, שכמעט שלא יצא לנו לראות אותו משחק באירופה, הרביץ תורה עם 16 נקודות ב-18 דקות. אחרי המשחק הוא התכנס בעצמו והיה מאוד חמוץ כלפי הסביבה, כלפי עצמו וכלפי העולם כולו. לא שראיתי את זה, אבל ככה מספרים כתבים שדיברו איתו.

או, במלים אחרות, יש ציטוטים, אבל אין לי כוח להעתיק אותם מלה במלה. הוא דיבר על התסכול שבסיטואציה שלו וכל זה, יו נואו. בהחלט אפשר להבין.

למזלו, וולטון יישב בחוץ גם בשבועות הקרובים וזו הזדמנות עבור מי שמכונה ולאד-ראד (כינויים של גן ילדים יש לאמריקאים האלה, בחיי), להראות את מה שהוא יודע. 16 ב-18 הוא יכול לעשות בעוד משחקים, זה בטוח, ולא רק נגד פורטלנד. בלות'נטל, נו. רק אירופי ועוד יותר עם ארומה של פלאברה. אוקיי, וגם יותר טוב, אוקיי.

אני מעלה את הסיפור הזה כסוג של פולו-אפ קטן על האייטמון בעניין טריי סימונס. אמנם אף אחד לא נפצע במקרה של סימונס ושילובו המחודש והצפוי ברוטציה של מכבי ת"א, אבל יש דמיון מסוים בין המקרים (אם כי גם שוני, לא נכחיש זאת).

הנה כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, מדובר בעוד ידית מבחוץ, שיכולה לעשות הבדל באספקה מהירה של נקודות בזמן שטל בורשטיין ומרקוס בראון קופאים. ידית שלא סמכו עליה עד עכשיו, ומעניין באיזו גישה ומידת ביטחון יגיעו סימונס והידית שלו למשחק נגד אולימפיאקוס ולמשחקים הבאים.

NBA, כמו שאתם שמים לב, מסקרן אותי יותר מבעבר באחרונה, אבל אני יותר פסימי מאופטימי לגבי החודשים הקרובים. נראה לי שזה לא עומד להימשך זמן רב, וההתעניינות תחזור בעיקר לקראת הפלייאוף. כרגע זה קורה כי יש פגרה ולא קיבלנו כאן שום דבר ממעדני ליגת קזינו או היורוליג ושאר יורוקאפים למיניהם כבר די הרבה זמן, ככה מרגיש לי. והם הבסיס כל העניין מבחינתי, מה לעשות.

NBA זה לוקסוס, בעיקר בגלל השעות הנוראיות שהוא מתנהל על פי שעוננו (וד. דבורין היה ודאי נזעק כאן ואומר: מה פתאום על פי שעונכם, על פי שעוני!), אבל כשהוא חי וקורה בשעות נוחות אפילו לעצל עבש כמוני אין תירוץ שלא לשבת ולראות.

ואם כבר מדברים – היידה אנתוני פארקר והווווויל סולומון נגד הסלטיקס ביום ראשון. 19.30 בערב, שידור חי. ואם עד אז יחלים האדון חוזה קלדרון – האיש החתום על ה-72 מ-72 מהקו כרגע - אולי נתפוס אפילו החטאת עונשין בזמן אמת.

בקיצור, ובניגוד למגמה בדרך כלל, באמת חבל שלא דחו את ליגת קזינו בשבוע, שלא תפריע לראות את המשחק.

שלומות ונצורות בשלב זה.