ענייני זריקות העונשין של חוסה קלדרון וקוואמי בראון, כמו גם מייקל ג'ורדן שטרם נבחר להיכל התהילה, תפסו כמה וכמה (וכמה!) נתינים כם רצון להגיב, ליידע, להרביץ הגיג או סתם לשפוך אור.
מסתבר שבצירוף מקרים מדהים לחלוטין, התפרסם אתמול במקביל לכדורסלע-האתר גם אייטמון קצר בדיוק באותו עניין של ג'ורדן, ב"הארץ"-העיתון. חס וחלילה וחס שלום וחס וכרפס מלהאשים את יו"ר הדירקטוריון בהעתקה או גניסת נושאים, שהרי לא קרא "הארץ" שנים רבות, ושנים רבות לא קרא "הארץ". ודאי שלא אתמול.
כך או אחרת, אחרת או כך, הנה אוסף זריז של תגובות בשני העניינים שפורסמו, ומן הראוי שיראו אור בסמוך לאירוע, יו נואו. הנה הן בזו אחר זו ללא התערבות נשיאותית הפעם.
ראשון, צורי:
בסוף עוד יגידו, ויגידו בסוף, שגם חבר הנאמנים של היכל התהילה לכדורסל על שם נייסמית קורא את כדורסלע-האתר, ועל כן, בסמוך כל כך לאחר פרסום האייטמון המסוים, יכובד מר מיכאל ירדן, הידוע גם בכינויו "גוד" ו"אייר", בתואר היכל-התהילה-אר (הסיומת על משקל hall of famer).
ומדוע? כי לפי התקנון הלא-שלם המפורסם באתר הרשמי, מועמדות לתואר ניתן להגיש רק בחלוף 5 שנים מפרישה סופית, והיא תידון לראשונה במהלך השנה השישית. את המועמדות יש להציג עד 31.10 של השנה הרלבנטית. כך שהמוקדם ביותר היה 31.10.08, והתהליך הוא מורכב-משהו, אך מסתיים בסופו של דבר.
יש להניח, על כן, שההכרזה תצא אי שם במהלך שנה זו, השלישית של כדורסלע-האתר, והשישית/שביעית של פרישת המיכאל.
ואז נקבע כולנו, ללא כחל ושרק, שבזכות האייטמון נבחר הבחור להנצחה.
וכפיים לגדול מכולם, "א-לוהים" האמיתי, בורא העולם.
שני, גל:
קראתי את המייל של אור גלאס, וכאוהד של טורונטו אני חש צורך לציין את הנתון שחסידי קלדרון מעדיפים להתעלם ממנו.
נכון, האיש עומד על 76-76 מופתיים ביותר מהקו, לא נכחיש זאת, אבל אלה רק 76 זריקות. והאיש כבר שיחק 32 משחקים.
דווין האריס, לשם השוואה, כבר זרק 307 זריקות באותו מספר של משחקים. נכון, הוא קלע מתוכן רק 256, אבל בפעם האחרונה שבדקתי אלה 180 נקודות יותר מקלדרון מקו העונשין. כמעט 6 למשחק.
מעבר לכך, מאז הפציעה שלו ושל אוניל הקבוצה משחקת הרבה יותר טוב (וזה עם וויל סולומון כרכז פותח, כן?) האיש מעמיד מספרים אישיים יפים, אבל מספרים אישיים לא מספרים את כל הסיפור. הוא מחזיק בכדור יותר מדי, מוריד יותר מדי זמן מהשעון, נזהר מהצבע כמו מלבה רותחת, ולא שומר. בכלל. באופן כללי האיש מוערך יתר על המידה.
קלע עונשין (ובכלל) מופתי, לא אכחיש זאת. אבל אליל הוא לא.
שלישי, יותם, שמעביר ביקורת על הנשיא העצל:
אם היה קורא כבוד הנשיא את העיתון שאין לו מדינה, ודאי היה יודע ש . . מצורף לינק.
המשך שבוע סביר (כאן בגלות במרכז הארץ)
יותם
רביעי הוא אור גלאס המכובד בעצמו:
החלטתי לערוך מחקר ולברר אחת ולתמיד מיהו קלע העונשין הטוב ביותר ומי מטיל (האימה) והעונשין הגרוע ביותר בNBA לעונה אחת. להלן התוצאות:
הקלע הגרוע ביותר הוא לארי סמית, שבעונת 1990-91 קלע 12 מ-50 כל העונה, שהם 24% בדיוק. לידו אותו קוואמי בראון שעוד ידובר ויסופר עליו רבות בתחרות קליעות העונשין השנה נראה כמו אליל.
הקלע הטוב ביותר (לא, זה לא ריק בארי- למרות שהוא היה ממש קרוב) הוא טרל ברנדון (מי?) שבעונת 2000-01 עשה את הבלתי ייאמן כשסיים עם 83 מ-84 מהעונשין, שהם 98.8%.
בתקווה שנראה העונה אגדות בהתהוות.
חמישי ואחרון הוא עידן:
בעניין האייטמון על מייק ג'ורדן רציתי להגיד שמאוד חסר לי היכל תהילה כזה גם בארץ. כמו שפעם עשו מוזיאון השעווה בכלבו שלום (זה עדיין קיים?), למה לא עושים היכל תהילה של ספורט בישראל? אני לא מדבר על מה שיש למשל במלון "ספורט" באילת, אלא על משהו רציני, גדול ומפואר – ממש מוזיאון.
אם ארקדי גאידמק היה רציני הוא לא היה זורק כל כך הרבה כסף על קבוצת הביפ שלו ועל הפועל ירושלים ומממן שחקני כדורסל זרים שהיום הם כאן ומחר הם שם, אלא מקים את מוזיאון הספורט הישראלי האמיתי, הראשון והכי מפואר שיש על שמו. ככה באמת היו זוכרים לו חסד ומכבדים אותו באמת ולא בקטע מזויף, ואם לא ארקדי אז מישהו מסוגו שיש (או היה לו) כסף כמו חול. מה לעשות. אולי אני סתם תמים.
נאה, השתתפות ערה ומכובדת. עדיין, לא השתכנעתי שאני צריך כאן טוקבקים, כן? נמשיך במתכונת הזו. בהזדמנות זו, תרגולת ריענון: כל החפץ להשמיע דברו, לשאול שאלה, לפרגן או לבקר, לשתף את העם במידע חשוב או להצהיר הצהרה פומפוזית - יכול לעשות זאת דרך הלינק הנאה 'דבר אלי יפה' בתחתית תרפיט הלינקים שמימין.
שלומות ונצורות בשלב זה.