מתישהו אתמול אחר הצהריים אמרה לפתע רעיית הנשיא בסלון המשכן הנשיאותי: "בוא נראה חדשות". אומרת, מציעה, לא יבוצע?

בוצע. המכשיר נדלק על ערוץ 2. אוקיי, ערוץ 2 איט איז. "מהדורה ראשונה" קוראים לתוכנית שם. אוקיי, נאה, בואו נראה.

לפתע הופיע על המסך כתב צעיר אחד שאמר משהו, שאלמלא נוכחותו של תומרינגו סטאר המצווח אפשר שהיינו גם קולטים על מה הוא מדבר.

"מי הילדון הזה?", שאלה הרעייה בעניין-מה, בעודה פוסעת עם רינגו התלוי על זרועה לכיוון המטבח, יען כי מרק ירקות חם וטעים ציפה לה שם על השולחן.

לא ידעתי מה להשיב. מה לי ולילדונים מהאקטואליה.

המתנתי עוד דקה. הופיעה כתובית תחת דמותו: עמית סגל. נו, נאה. יהי כך.

ולפתע, זה הכה בי. רצתי כנשוך נחש (ביטוי שלמדתי בגיל 7 בערך מקריאה נונסטופ בחסמב"ה של יגאל מוסינזון האגדי) אל האינטרנט.

עמית סגל, עמית סגל, עמית סגל. גוגל – הראה לי נא צילומים של עמית סגל.

עלה מה שעלה.

בינגו! תיפח נפשי אם לא!

והרי עמית סגל הוא לא אחר מאשר מרכוס בראון בגרסה הלבנה שלו, או שמא מרכוס בראון הוא הגרסה השחורה של עמית סגל. מה, לא? תראו לבד.

יא אולוהייים! 175 גרם טקסט עד כאן עפו כמו כלום ואפילו לא התכוונתי. לכל אחד יש כישרון מסוים, לא נכחיש זאת.

בקיצור, כן מרכוס בראון או לא, הלאה.

שרפתי אתמול שעתיים מול צסק"א מוסקבה נגד ציבונה זאגרב. לא שהיה איזשהו מתח במשחק ולא שעלתה שאלה באיזשהו שלב לגבי המנצחת, ולא שבאמת אפשר להגזים בחשיבותו של המשחק. אבל סתם, יו נואו, קצת יורוליג נטול מכביזם ביום די מת כמו רביעי, אף פעם לא יכול להזיק.

והאמת היא, שרציתי לראות מה עושה ארל קלאוויי, הרכז של ציבונה, כי בפעמים קודמות שראיתי אותו התגנבה לליבי סברה מסוימת, שהאיש הזה הוא לא אחר מאשר גרסה עכשווית של אריאל מקדונלד מלפני עשר שנים.

אכן כי כן, אל-אל REL. מלפני עשור, כאמור.

וכמו שאתם שמים לב, אני בהחלט בקטע היום: עמית סגל = מרכוס בראון; ארל קלאוויי = אריאל מקדונלד.

קאלוויי היה אמנם חלש יחסית הפעם. להתמודד עם ההגנה של צסק"א זה סיפור לא פשוט.

ואני אומר לכם, וצטטו אותי איפה שאתם רק רוצים, שהאיש הזה מזכיר בטירוף את מקדונלד. ובהתחשב בזה שמדובר בעונה ראשונה שלו באירופה בכלל וביורוליג בפרט, הוא יהיה יותר טוב בעונה הבאה ומי שרוצה לעשות עיסקה טובה שישים עליו את היד עכשיו.

יש לו שליטה טובה בשתי ידיים, הכדרור בשמאל לא נופל מהכדרור בימין, עניין שמאפשר לו ליהנות מכניסה היסטרית לסל מצד שמאל.

יש לו ידית היסטרית מהקו והוא קלע שלשות לא רע.

יש לו הגנה.

יש לו כושר גופני מצוין.

ואני חושב שהוא יכול למסור עוד יותר טוב ממה שהראה לנו עד עכשיו.

ובכלל, ארל קלאוויי מרגיש לי כמו בחור ממושמע, קבוצתי, שרוצה לעבוד קשה ולהצליח. מספיקה לי שפת גוף כדי לדעת, תאמינו לי.

בקיצור, על אף שהיה חלש יחסית, אני מחזיק ממנו. בינגו נאה למראה ואף נאה כרפאל בו-זמנית של ציבונה זאגרב בעבור נזיד עדשים, או מה שזה היה בקיץ כשחתמו על החוזה.

לגבי צסק"א אין ממש מה לחדש. אם בקבוצה אחת משחקים לורבק, סמודיש ומוריס וכולם חלופיים זה לזה, מה כבר יש להגיד? ואם שישקאוסקאס מחטיא את כל ארבע הזריקות שלו לשלוש, יבוא לאנגדון ויקלע 4 משלו. מסודרים בכל עמדה ואטורה מסינה בשליטה רוב הזמן, כמו שהוא אוהב ורוצה.

ואת זיסיס תמיד ידעתי שאני אוהב, עקרונית. 6 מ-7 מהשדה. בקלות. לא שזה קורה כל יום אבל אחרי עונה די-לא-משהו בצסק"א, טוב שהוא מבליח העונה מפעם לפעם עם משחקים של 14 ו-15 נקודות. חשוב מאוד מבחינת צסק"א לקראת ההמשך.

אלי סהר עשה בכורה בערוץ הספורט בשידורי היורוליג. נאה. היה בסדר גמור, ככל ששמעתי. בהזדמנות זו אפשר לבקש משותפתו אתמול, מורן ברק, שדרית אינטליגנטית ואלגנטית, להפסיק ולהדגיש משפטים שרחוקים מלהיות שוס היסטרי כפי שנדמה לה.

כמו, למשל:

הנה עוד שלשה של לאנגדון וצסק"א מובילה כבר ב-ש-ב-ע ע-ש-ר-ה ה-פ-ר-ש!

מה הביג דיל בזה, מורן? לא היה צפוי שצסק"א תוביל ב-17 הפרש?

ואפילו לדאבור קוס (סהר חזר לקוש מהבושה, וברק הלכה עם קוס בחולם) מותר להיות לפעמים, יו נואו, עם א-פ-ס
נ-ק-ו-ד-ו-ת ב-ח-מ-ש ע-ש-ר-ה ד-ק-ו-ת, מורן. הוא משחק נגד צסק"א, לא נגד ההגנה של מכבי ת"א מלפני שלושה חודשים, כן?

די עם הדגשות במקומות שלא צריך. אפשר בהחלט לציין שקבוצה רצה ל-3:15 בארבע הדקות האחרונות, מבלי להטריף את השכל עם ח-מ-ש ע-ש-ר-ה ש-ל-ו-ש. דברים כאלה קורים כל הזמן בכדורסל, יו נואו.

חוץ מזה, היה בסדר. אין יותר מדי טענות, ככל ששמתי לב בין "א-בא" אחד ל-"א-בא" שני של תומרינגו סטאר.

כן, גם הוא מדגיש בינתיים. בכל זאת ולהבדיל, פעוט, יו נואו. עוד לא גיבש כיוון בחיים וסגנון דיבור.

יום נאה כרפאל, שלומות ונצורות בשלב זה.