תמיהה:

האם אוהדי הכדורסל אוהדים כדורסל, או שהם אוהדים קבוצה?

תמיהה מפורטת:

בשש ערב החל חצי הגמר הראשון בין חולון לנהריה. שעה לא הכי נוחה בעולם, אני יודע. ובכל זאת, ערב חצאי הגמר מתרחש בשנה. ארבע קבוצות משתתפות בו. יש קבוצות שמחכות לפעמים עשור שלם ויותר כדי להגיע למעמד הזה. אז איך זה, למה זה, ואיך זה ואיפה נכתב ומי קבע, שרוב אוהדי שתי הקבוצות הנוספות, הפועל ירושלים ומכבי חיפה, 'צריכים' להגיע רק במהלך הרבע השלישי של המשחק ראשון, פחות או יותר, ולא מהרגע הראשון?

מה, הם לא רוצים להיות שותפים לכל הערב? למצות אותו כמו שצריך? ליהנות מכל העניין שהערב מציע? לא מעניין אותם המשחק האחר?

ובאותה מידה, מה גרם לשמונים אחוזים מאוהדי הפועל חולון לעזוב את האולם אחרי הניצחון במשחק הראשון, ולא להישאר למשחק השני כדי לראות מקרוב מי תהיה היריבה של הקבוצה שלהם בגמר? ואל תספרו לי על יום עבודה למחרת, או יום לימודים. הרי אם חולון היתה משובצת למשחק המאוחר יותר, אף אחד מהאוהדים שלה לא היה נוטש לפני הבאזר לסיום. בטח לא במשחק צמוד.

אני חושש שרוב אוהדי הכדורסל הם לא באמת אוהדי כדורסל. הם אוהדים של קבוצה מסוימת, פחות מזה של המשחק. כמה אוהדי מכבי ת"א הגיעו אתמול לחצי הגמר, על אף שהקבוצה שלהם לא השתתפה בו? כמה מהם, שגרים בעיר שבה נמצא נוקיה-ההיכל, יטריחו את עצמם למשחק הגמר בין חולון לחיפה?

ואם יגיעו לכאן, נניח, אסטודיאנטס, פזארו, פאוק סלוניקי וגלטסראיי, ארבע קבוצות אירופיות, לקיים טורניר ראווה בינן לבין עצמן בנוקיה-ההיכל, והכניסה תהיה ללא תשלום. כמה יבואו לראות? 250? 400? 800?

לא ברור לי הקטע הזה. כלומר, ברור לי. וחבל לי. כלומר, לא חבל לי, אבל מאכזב לי.

אוקיי, הבנתם אותי כבר. למה אתם מאפשרים לי להתבלבל?

הלאה.

דני פרנקו, שכבר נכתב כאן לא פעם שהוא הארז-אדלשטיין-בהתהוות-החדש, הגיע לגמר גביע המדינה. קצת נחת אחרי תקופות שבהן התקשה לסיים עונה ברמת גן ובגליל.

הוא מדבר כמו אדלשטיין, מתנהל כמו אדלשטיין, בולע כדורסל כמו אדלשטיין ואפילו מסתובב לפני ואחרי משחקים עם תיק דומה לזה שאדלשטיין נהג ללכת איתו (אם ראיתי נכון ממרומי היציע). עכשיו הוא רחוק משחק אחד בלבד, כדי שהדמיון לארז לא יהיה מלא לגמרי: ניצחון בגמר, ויש לו תואר אחד יותר ממה שאדלשטיין השיג בקריירה הארוכה פי כמה וכמה (וכמה!) שלו מזו של פרנקו. אבל רגע; בסיטואציה של מרחק משחק אחד מתואר גם אדלשטיין היה. אם נחיה גם נראה ובוא נדבר בחמישי בלילה.

שבע-שמונה דקות לסיום בריאן טולברט התחיל להגזים קצת עם השילוב של הובלת כדור ואיום לסל. הכדורים שהלכו פנימה קודם לכן מכל מצב (כולל מיותר מחצי מגרש עם הבאזר למחצית, סל שנפסל בסופו של דבר) – התחילו ללכת החוצה. לתחושתי, לפחות, נכון לאותם רגעים, פרנקו התמהמה שתי דקות יותר מדי בהחזרה של לואיס פלורס למגרש. אחרי שתי דקות, כלומר חמש דקות לסיום, זה קרה ופלורס נכנס. היו לו אז שלוש עבירות ועשר נקודות. בדקות שנותרו פלורס ידע לשמור על עצמו: הוא ביצע רק עבירה אחת נוספת, אבל הכפיל את מספר הנקודות שלו, דייק מהקו כמו אליל וסיים עם 20.

בכלל, סוויט לו פלורס הוא מותק של שחקן ואני יכול להדליף לכם סודות מחדר ההלבשה של חביב נולד: על פי מקורות בכירים באיזור הנשיאות, הוא אחד המועמדים המובילים השנה, עושה רושם, לזכייה בתואר. אבל יש עוד זמן ובל נקדים את המאוחר אמרו חכמים.

ועוד 'ובכלל' אחד: פרנקו נתן 19 דקות לרכזים הטבעיים שלו, ליפשיץ ושגב. בכל השאר הוא הלך עם הערב החם של טולברט, שמאוד-מאוד רוצה תואר והגיע מדויק וחד לפחות עד לאותו שלב שבו התחיל להתעייף. טולברט דחף קדימה, חיפש את הסל, מצא את הפרצות בהגנה. שחקן הינו. וזה לא חדש. אני יודע שבשלב כל כך מתקדם בגביע לא סופרים לבן אדם את השנים, אבל פרנקו צריך לזכור שטולברט כמעט בן 35, לא רגיל לשחק פעמיים בשבוע ולא בטוח ש-34 דקות בחצי הגמר עשו איתו חסד. אני מניח שאם פרנקו קורא את זה הוא מבטל את ההנחה הזו בתנועת יד ואומר: אהההה, עזוב, בחייך, קודם כל רציתי להגיע לגמר ולהיות שם ובשביל זה אני צריך את בריאן. לגבי הגמר? אם נחיה גם נראה.

הופה, פרנקו!

ועוד משהו על חולון לפני שאני שוכח: אני לא אוהב את הזריקה של דרון וושינגטון. ברור לכולם, גם לו, שאם הוא רוצה להפוך לשחקן טוב ב-NBA יום אחד, האתלטיות כשלעצמה לא תספיק אפילו שהוא בהחלט מעל הממוצע גם שם. קליעה, חבוב, מה עם קליעה. לא סומך על היד שלו בשיט. הוא חייב לבוא הכי נכון והכי מסודר ברגליים לזריקה מבחוץ, כי אם יש סטייה קלה בלבד מהספר במקרה שלו – הכדור ילך החוצה.

נהריה? אני עוד נזכר במשפט של עפר שלח, איש אשכולות שאין החריג מעיד על הכלל במקרה שלו, בעניין רביב לימונד ויוגב אוחיון. זה היה בטרום העונה, כשנהריה רצה ושפטה במשחקי האימון וזכתה בגביע ווינר. "אוחיון ולימונד שוים לנהריה 20 נקודות ו-10 אסיסטים בכל משחק". אכן כי כן, אמר את הדברים.

אז אתמול הם היו שווים 9 אסיסטים, קרוב למדד שלח, אבל גם 11 איבודים. מה-20 נקודות נשארו רק 13. ובערב שארון מגי מקבל תשע זריקות במקום מספר כפול, כי הוא המנייה הכי בטוחה בקבוצה הזו, לא פלא שנהריה נתקעת.

בקיצור, לא יודע מה יהיה בגמר. יכול להיות שחיפה פייבוריטים קלילים, יכול להיות שלא. כך או אחרת, אחרת או כך, אני לא הייתי ממהר ללכת נגד קבוצה שאורי קוקיה משחק בה. האיש מסוגל להוציא משיווי משקל כל שחקן יריב. מומלץ לאבי אשכנזי, שמכיר אותו מצוין מנהריה, להכין את הגבוהים שלו לפרא-שחקן הזה, שיכול לסיים משחק עם אף זריקה ב-24 דקות, אבל להיות סופר-דופר יעיל בהגנה, במרדף אחרי לוס-בולס ובכל דבר אחר שיכול לעשות לחולון רק טוב.

זהו. יש עוד, כמובן, אבל סיימתי. די. פנינו קדימה.