בכמה ימים האלה שלא הייתי כאן, ולא ראיתי טלוויזיה ולא שמעתי רדיו ולא קראתי שום דבר, מה באמת התחדש? נבחרות ישראל יארחו בסופיה; אנדי רודיק יצא מהקבר לקח את סינסינטי; אליפות העולם מתנהלת פחות או יותר על פי הציפיות ורודני ביופורד התקרב, התרחק, התקרב ושוב התרחק (או התקרב) למכבי ת"א. ושום חדש מכיוון הפועל ת"א.

אני חושב שזהו, לא?

אהה, ובריאן טולברט חתם בראשון לציון. וגיא פניני קרוב להפועל ירושלים. חשוב.

היום, אחרי ששבתי ממספר ימים מצומצמים של בטן-גב, הליך שאני מסרב לקחת בו חלק באופן עקרוני אבל נאלץ להתפשר בעקבות הימצאות ילדים בסביבתי הקרובה, אני נזכר בדברים שאמר לי פעם עיתונאי יווני.

"אצלנו, הוא אמר, "יש חופשה של חודש שלם בקיץ. כל מי שעובד תחת הסכם עבודה כשכיר, זכאי לחודש חופש והוא מממש את זכותו בלי קשר לאירועים. אישית, אני בורח בדרך כלל לאחד האיים הפחות מתויירים והפחות ידועים, והרי יש לנו כאלה בלי סוף. זאת אומרת, שגם אם פנתינאייקוס תחתים את מייקל ג'ורדן עכשיו, שניהם יכולים לקפוץ לי. גם פנתינאייקוס וגם ג'ורדן וגם ובעיקר הקוראים שלי. אני בחופש".

קצת צרם לי כשהאיש דיבר על חוסר האיכפתיות כלפי קוראיו, אבל קניתי את הראש שלו בגדול. תחשבו על זה: חודש חופש. בתוך הקיץ.

אתם יודעים כמה שמות של מועמדים למכבי ת"א היו נחסכים מכם? מהאתרים? מהעיתונים? אתם יודעים מכמה שטויות חסרות טעם וריח יכולתם להימנע, אם אפשר היה פשוט לצמצם הכל למשך חודש אחד, להשאיר תורנים במערכת על פי שיבוץ מתוכנן מראש ולדווח על תוצאות בלבד וספורט נטו?

איזה ראש זה יכול היה להיות. איזה כיף היה יכול להיות בסגנון עבודה כזה בתוך קיץ, שמאפשר לך לשרוץ בבריכה ולאכול גלידות בחלק גדול מהזמן. איזה כיף. כמעט כמו להיות בחופש. כמה חבל שהפרנויה וההיסטריה והתחרותיות והפאניקה והלחץ אכלו פה כל חלקה טובה, והותירו את רובנו להתפלש זה בביצתו של זה, במקום לדפוק כמה סיבובים במגלשות המים משל היינו ילדים זכים וטהורים בני 7, וליבנו שש ועולץ.

מה שבני האדם עושים לפעמים לעצמם. לא להאמין.