הנה עוד כמה מלים ופסקאות על המהלך האחרון שבו לקח בריאן טולברט כדור שמונה שניות לסיום, רץ אל הסל וקלע את הזריקה שהביאה להפועל חולון את הגביע הראשון בתולדותיה.

אני חושב שאם הייתי עומד במקומו של אבי אשכנזי, מוביל ביתרון שתי נקודות והכדור האחרון שייך ליריבה שלי מתחת לסל שלה, כשעל השעון שמונה שניות לסיום, גם אני הייתי מבקש מהשחקנים לשמור חזק ולא לבצע עבירה.

מאמן צריך ללכת עם האמת שלו. מכבי חיפה הוכיחה את עצמה העונה כקבוצת הגנה מצוינת. יש לה שחקני הגנה טובים, והם כבר הראו שהם מסוגלים לעצור שחקנים וקבוצות ולהגביל אותם. האוריינטציה של הקבוצה הזו היא הגנתית ולא התקפית. אשכנזי בחר ללכת עם ההגנה, כי הוא מאמין כנראה בתוצרת ההגנתית שלהם יותר מאשר בתפוקה ההתקפית. הוא חושב שבשמונה שניות יהיה לו יותר קל לעצור יריבה מלקלוע סל נגד הקבוצה שלו, לעומת האפשרות שהשחקנים שלו יקלעו סל בשש או חמש שניות שיישארו על השעון אחרי שיבצע עבירה.

וזה לגמרי לגיטימי. בדיוק כמו שמאמנים אחרים שמאמינים מאוד בכישרון ההתקפי של הקבוצות שלהם היו שוקלים לבצע עבירה זריזה ולהחזיר לידיהם את הכדור האחרון לשש או שבע שניות אחרונות, כשהתוצאה על הלוח היא, במקרה הרע, שוויון. יש מאמנים שפשוט לא אוהבים להיות תלויים בפעולות התקפיות של הקבוצה היריבה.

עמית בן דוד ומשה מזרחי דחקו את טולברט לפינת המגרש והביאו אותו לזריקה קשה מאוד. אחרי צפייה בשידורים חוזרים אני חושב, שהיה עדיף להגיע למצב שבו הם לא רצים לצידו של טולברט, אלא לפחות אחד מהם יצליח להגיע לעמדה של פרונט מלא מולו, פשוט להגיע עם כל הגוף מולו וליצור דאבל אפ. בפועל, זה לא קרה, אבל גם ככה זו היתה זריקה קשה וההגנה ביצעה חלק גדול מהמוטל עליה. התברר שחלק גדול זה לא מספיק. לפעמים, בטח בכדור אחרון על תואר, צריכים כיסוי מושלם. וכיסוי מושלם לא היה כאן.

היה ברור שחולון תלך על טולברט או פלורס בזריקה האחרונה, כי הם פחות או יותר היחידים בקבוצה שיכולים להתעלות במאני טיים מבחינה התקפית, ובמיוחד באותו ערב בו שחקן כמו יהוא אורלנד, למשל, לא פגע. אגב, שני הגארדים הזרים של חולון קלעו 44 מתוך 69 נקודות בגמר גביע וזה אומר שחיפה, עם כל היתרונות ההגנתיים שלה, נכשלה במשימה מולם. המטרה התיאורטית בשמונה השניות האחרונות היתה ליצור דאבל-אפ על כל אחד מהשניים, ברגע שהכדור יגיע אליו, ולגרום לשחקן אחר מחולון לנצח את המשחק בזריקה מכרעת. זה לא עבד.

אני לא יודע אם לאבי אשכנזי נותרו פסקי זמן או לא בשניות האחרונות. המהלך המנצח של טולברט החל מיד אחרי נקודת עונשין של בי.ג'יי מקי, בהוצאת כדור מתחת לסל של חולון. יכול להיות שאשכנזי העדיף שלא לבצע עבירה, גם כי ידע שאחת כזו על טולברט עלולה להביא למצב של קליעת הזריקה הראשונה מהקו, החטאה של השנייה וריבאונד התקפה וסל של חולון (דרון וושינגטון, נניח). אם הוא חשב על זה, הוא ודאי לקח בחשבון שקוז'יקרו וסיילס ישבו בחוץ בחמש עבירות ואולי פחד שלא יהיה לו מי שייקח ריבאונד אחרי זריקת העונשין השנייה, אם תוחטא.

אבל אלה באמת אם ואם ואם. באותה מידה אפשר לומר שאם מקי, שעמד על 5 מ-5 לפני שתי הזריקות האחרונות, עשר שניות לסיום, היה מדייק פעמיים, המשחק היה מגיע להארכה גם אם טולברט היה קולע את השלשה המדהימה שלו. ובהארכה מי יודע איך זה היה מסתיים.

באופן עקרוני, רמת ביצוע המהלך והזריקה של טולברט מצדיקים ציון 9.5 מתוך 10 נקודות אפשריות. בדרך כלל זריקות כאלה לוקחים מחצי מרחק, עם שליחת רגל והטעייה פנימה, ומיד נסיגה ובריחה החוצה. כאן הוא עשה את זה תוך כדי תנועה ומהלך של ריצה, אחרי סבסוב וכדרורים ביד החלשה שלו, וכשהוא עוד מוסיף אלמנט של הסטת הכדור מעט הצידה כדי להימנע ממגע עם ניסיון החסימה של משה מזרחי, ושהייה באוויר.

צריך המון כוח ברגליים ובידיים כדי לבצע מהלך כזה, שרק מעטים מסוגלים לו. כאן בארץ אני לא זוכר כרגע אף שחקן שהראה מיומנות בזריקה מהסוג הזה. אולי-אולי ליאור ארדיטי. גם ב-NBA אין הרבה שחקנים שמסוגלים להציג רמת ביצוע כזו, אלא בעיקר הגדולים מכולם.

אני חושב שאם היו מבקשים ממנו לבצע שוב את המהלך, טולברט היה מצליח לקלוע אולי-אולי פעמיים מתוך עשרה ניסיונות. אבל ברגע האמת הוא קלע וכל השאר כבר פחות חשוב.

gilse@inter.net.il