מבלי להיכנס לחישובים המדויקים של 'מה צריכה מכבי ת"א שיקרה, כדי שתוכל לעלות לשלב הבא ביורוליג' – ספקולציות שאישית אני לא אוהב אבל מודע לכך שבני העם דווקא כן, די ברור שמדובר בחתיכת משימה קשה.

במצבים כאלה, כשהקושי רב במיוחד, אני תמיד נזכר שאין בעולם הזה כמו מוסיקה, כדי לעשות טוב על הנשמה, להשכיח קשיים ומצבים שנראים אבודים.

נהוג במכונית הנשיאותית, פעם ביואיק, פעם וולבו, פעם אאודי חדישה ופעם אחרת, תלוי במצב הרוח, הגעתי למסקנה ביני לבין עצמי, שקל יותר לדבר מאשר לעשות.

לא אני ולא אתם צריכים להרביץ ריבאונדים נגד פליפה רייס הבולדוזרי.

לא אתם ולא אני צריכים להתמודד עם השאפתנות והרעב של סרג'יו יול.

אף אחד מאיתנו לא יהיה במגרש, כדי לנסות ולחסום ניסיון זריקה לשלוש של לואיס בולוק.

ובאופן מתמיה-משהו, גם לא נוכל לחטוף כדור ולרוץ לבד במתפרצת, גם אם מאוד נרצה.

לנצח את ריאל, ובמיוחד בפער גדול, היא משימה לא פשוטה. כזו שקל יותר לדבר עליה מאשר לעשות.

ולפיכך, בעקבות המצב, ועל סמך הדברים ובהתאם לזאת, קבלו בבקשה את שאקאטאק המופתית. לא תנועת הדריסה של שאקיל או'ניל בדרכו לסל, כשכולם זזים לצדדים מחשש להיתקלות שתגמור להם את הקריירה, אלא שאקאטק הלהקה.

זו שהרביצה את nightbirds.

זו שהוציאה את down on the streets.

ובעיקר, זו ששרה את it's easier said than done, השיר שנאזין לו ברוב קשב עכשיו. קטעים פופולאריים אחד-אחד מאמצע שנות השמונים או משהו כזה.

אכן כי כן, רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים) – היו זמנים שהיתה פה מוסיקה.

והאמת היא – וזאת לא נכחיש- כי השיר המתאים ביותר לפני משחק נגד ריאל מדריד, התאמה מדויקת ממש שאין טובה ממנה, הוא כמובן השיר החזק של מינימל קומפקט עם ברי סחרוף, רמי פורטיס ומלכה שפיגל האגדיים ששמו בישראל ובעולם כולו הוא next one is real

תיפח רוחי ונפשי בו זמנית, אם אין זה שמו של השיר הנערץ.

ברם אולם ואף על פי כן בחיפושיי ברשת לא נמצא מקור נורמלי דיו שיציג את השיר הזה באיכות טובה וסבירה, היושבת בול על האוזן הנשיאותית. ובכל זאת, אולי ישנן אוזניים שאין להן בעיה עם זה. קחו כאן.

שלומות ונצורות בשלב זה. והיידה בהזדמנות זו לג'רמיה מאסי השמאלי-מדרידי, שצורף לאחרונה לרשימת 'שמאל, ימין שמאל'. נשמח לראות כמה דריבלים וגם צ'אקות בשמאל מטווח קצר.