הוווווו, והנה מצטרף גם סר ש. הרמלין. נאזין לו ואף נלמד ונחכים. ואלה דבריו:

וויל ביינום, אנתוני פארקר, אנדרה ספנסר, ריצ'י דומאס ומייסיאו באסטון הם הימור בטוח, אבל באותה מידה בדיוק, או כמעט בדיוק, הייתי מעניק קולות לקרל נברסון הצעיר, ביל פלס (אי שם בשנות ה-70' במכבי – איזה אתלט יא וואראדי!), דניס וויליאמס, לי ג'ונסון, ארני קאב וג'ון הדסון, ועוד רבים וטובים שכולם פירטו כאן מסביב. כולם חכמים (טוב, לא כולל ביינום), כולם נבונים (בסדר, גם לא דומאס), כולם יודעים את תורת ההתעלמות מכוח המשיכה. אם אני צריך לבחור מבין כולם אני הולך על פארקר, נברסון, פלס, דומאס ולי ג'ונסון.

דבר יו"ר הדירקטוריון: פלס וקאב? סר ש., הינך קשיש אף יותר מאשר חשבנו! ברם אולם ואף על פי כן, שמות נאים ביותר הבאת כאן. וכאן ממש - הבאת שמות נאים ביותר.

והנה גם גילי נ. שרוצה לומר את דברו. טייק איט אוויי, גילי:

חמישיית האתלטים שלי:

גארדים - ג'יי ג'יי יובנקס ולמונט סטרות'רס ממכבי רמת גן של שנות התשעים. לדעתי, ואם אני לא טועה, אפילו ערוץ הספורט בימיו המוקדמים עשה עליהם כתבה והביא אותם למגרש כדורסל ריק כדי שיראו את מגוון הדאנקים שלהם. אולי לא השחקנים הכי גדולים בהיסטוריה, אבל מבחינת אתלטיות של גארדים הם הכי זכורים לי.

פורוורדים - קני וויליאמס, דרק המילטון וריצ'י דומאס (שאחד יישאר על הספסל) הם שלושת הגדולים באמת. קשה לבחור ביניהם.

סנטר - גארי אלכסנדר, מלך ההטבעות של כל הזמנים, אפילו שהוא הוריד את מכבי חיפה ליגה (בפרט עם ההפסדים לגבת של הילדון גור שלף ולאלוני רמת גן של קווין פיגארו ודזי בארמור - אבל לא היה לו ממש עם מי לשחק חוץ מארי רוזנברג ובני מרכוס, אז אפשר לוותר לו).

למען החוק הרוסי - שלושת הישראלים הכי אתלטים שמוכרים לי הם פפי תורג'מן - אחד הישראלים הראשונים שהעזו ממש להטביע, יואב ספר עם הדאנק האדיר במדי הפועל חולון (אחר כך כבר עברה לו האתלטיות) ועומרי כספי, שהוא באמת הישראלי היחיד שיכול להתמודד עם האתלטיות של שחקנים בינלאומיים.

דבר יו"ר הדירקטוריון: הפתעת בשיבוץ שמות מעניינים ביותר וניכר בך שאתה הרבה שנים בעסק. האם קשיש אתה אף מסר ש. הרמלין? זאת לא נדע, אבל דיבור על "אלוני" רמת גן, למונט סטרות'רס ואחרים מסגיר את שנותיך הרבות. בנוסף, למונט היה באמת חתיכת אתלט. אצל יובנקס לא זכורה לי כזו במיוחד, אבל מי יודע - אולי זה הזיכרון שלי שנדפק ואתה צודק.

הבא בתור הוא שי פיין, שמרביץ חמישייה משלו ומשלב פה ושם הפתעות ושמות חדשים. ואלו דבריו:

הווו, את מחשבתי העסיקה החמישייה, והחמישייה את מחשבתי הטרידה. מי יעלה ויבוא בצעדי ריחוף ויתפוס מקומו בעלית. כל היום, ללא קשר לחשיבות הישיבה, מהותו של המייל, ועומקה של שיחת הטלפון, בעיני רוחי מתגלגלים דאנקים, ליי-אפים, חסימות וזינוקים.

באופן אישי, שני האתלטים החשובים ביותר אצלי בארץ תמיד יהיו קרל נברסון ולמאר הארד, וזאת מהסיבה הברורה שהמשחק הראשון שאי פעם ראיתי במגרש היה בין אליצור נתניה להפועל ירושלים במלחה האולם. הגמישות והזרימה בתנועה של נברסון, לצד הניתור והדאנקים של הארד, לעולם יהיו חקוקים במחשבתי.

עוד אחד שחשוב לי להזכיר הוא אייץ' וולדמן באותה חצי עונה ראשונה של 1998/99, לפני שנפצע בגבו. הוא החל להוכיח שגרשון צדק - חלף על פני כל מי שהיה במגרש, כידרר ברכות, חתך הגנות, ניתר מעל שומרים ועשה הכל. ואז נפצע, וכשחזר כבר חשש, ואיבד חצי צעד, שמעולם לא שב.

אבל בסוף צריך לבחור את החמישייה הטובה ביותר. ולכן, ומי במנצחים?

רכז - למונט ג'ונס בצעירותו, בימיו בגליל. מהיר כברק, זריז לנתר, ואחרון לנחות.

קלע - טימי באוורס. נראה לעתים ישנוני, אבל כשהוא משלב להילוך שני אפשר לראות כיצד הוא יכול לעשות הכל עם הגוף שלו. וכמובן, "המעלית" - הניתור שיוצר מומנטום עצמאי באוויר.

סמול פורוורד- ריצ'י דומאס - הקלילות שלו, הקלילות בריצה, בניתור וביכולת להגיע יותר גבוה מכל אחד אחר.

פאוור פורוורד - קני וויליאמס - פנתר אמיתי. ריחף בשמי ההיכלים מהצפון ועד הדרום, ובכל מגרש.

סנטר - ג'ון הדסון - ולא אכביר מילים על שתיארו רעי הנתינים. אין ויכוח.

דבר יו"ר הדירקטוריון: נאה, נאה. אתה למעשה היחיד כרגע שמכניס שחקן פעיל לחמישייה בוודאות, ולא על תנאי או בסוג של פיפטי-פיפטי כמו שעשה הנתין איתי לגבי עוסמן סיסה. נעריך עד מאוד כמובן את טימי "המעלית" באוורס, ונשמח לראותו בין השמות.

ועמי פינקל אומר: הראשונים שישר חשבתי עליהם כשקראתי את השאלה היו אנתוני פארקר, גארי אלכסנדר, ריצ'י דומאס, דרק המילטון ו-וויל ביינום. ואז קראתי, לשמחתי, שיש קונסנזוס עקרוני בין שאר הנתינים לגבי רוב השמות.

דבר יו"ר הדירקטוריון: קצר, קולע ומדאנקק.

הופה, והנה מפציע צורקה, מהנתינים רבי החסד של כדורסלע-האתר, נאמן וידען מאין כמותו. על הקליפים שצירפת ויתרתי, צורקה, סלח ומחל לי נא, יען כי שבת המלכה בפתח ורציתי לחסוך קצת עבודה. לגבי השאלה האחרונה שלך, אחביא בשלב זה ואשמור אותה למהדורת שאלותשובות הקרובה. הנה הבחירות של האיש והנה דבריו:

מכיוון שקצת קשה להרכיב חמישייה אחת, ארכיב כמה חמישיות לפי קבוצות. ראשית, אתחיל בקבוצתי האהובה הפועל חולון: דניס וויליאמס החתול וגם צמד הפורוורדים האתלטי ביותר בתולדות הכדורסל: אריק קמבל ופי. ג'יי טאקר. קמבל - הקפיץ האנושי, מלך ההאלי הופס. טאקר - אולי לא קפיצי כמו קמבל, אבל איזו עוצמה. פשוט טנק מהלך על שתיים.

דרון וושינגטון - אף אחד לא ציין אותו, למרות שהאייטם התחיל ממנו. אתלט מדהים ונראה לי שעדיין לא ראו אותו מספיק בארץ. ובמקום הראשון האחד והיחיד ריצ'י דומאס. היו קרובים אבל לא נכנסו: דרק המילטון, שלטון ג'ונס, נייט היגס, ג'ורג' גילמור שהיה נותן דאנקים למרות היותו 1.80 בלבד.

חמישיית האתלטים של מכבי ת"א: וויל ביינום, אנתוני פארקר, באק ג'ונסון - הפנתר הורוד, מייסיאו באסטון, ספנסר דאנקלי.

החמישייה של הפועל ירושלים: הוראס ג'נקינס, טימי באוורס, דרק המילטון שלא הצליח להשתחל לחמישייה של חולון נכנס כאן, טוני מאסופ, קני וויליאמס.

חמישיית שאר הליגה: אנדרה ספנסר, ג'ון הדסון, גארי אלכסנדר, מייקל קנדי, אדי אליסמה. מחליף ראשון: דניס הופסון.

דבר יו"ר הדירקטוריון: נאה, מקיף ומגוון. ותודה לך שסוף-סוף מישהו הזכיר כאן את דרון וושיגנטון המופתי.

וחשבתם שעומר הרץ יישאר מחוץ לקטע? נו צ'אנס. אלה דבריו:

שלום לכולם, אני אלך עם החוק הרוסי ולכן אתן חמישייה ישראלית.

גילי מוסינזון, עד לפני כמה שנים. הפולו-דאנק שלו בדרבי היה הדאנק הישראלי הכי מדהים שראיתי.

איתי לב. כן, איתי לב. כשהוא שיחק במדי בני הרצליה היה דופק כל משחק לפחות דאנק מדהים אחד. ואנקדוטה קטנה לגבי הסיבה שהפסיק להטביע - במשחק אחד בשלב די קריטי, איתי חטף כדור ורץ למתפרצת 1 על 0. לפני שהכניס את הכדור הכרוז כבר הכריז "אאאאיייתתתייי לללב!!". כמובן שאיתי החטיא את ההטבעה, ומאז לא ראיתי אותו מטביע כמו פעם (טוב, אולי זה גם הפציעות).

טל בורשטיין ששיחק בבני הרצליה, ובעונה הראשונה במכבי תל אביב. אני לא זוכר נגד מי זה היה, אבל ההטבעה שלו על שחקן גבוה במתפרצת (שוב, אני לא זוכר מי היה השחקן) היתה מרשימה בהחלט.

פפי תורג'מן - בכל זאת, היחיד שהעז להשתתף בתחרויות הטבעות נגד השחקנים הזרים. היתה התלבטות קלה בלבד מול רביב לימונד (אני מקווה שראיתם כבר את לימונד מטביע במשחק).

מאיר טפירו. בטח הרבה אנשים ירימו גבה על הבחירה הזאת, אבל יכולות האחד על אחד שלו דורשות הרבה אתלטיות. מחליפים - קטש, אליהו, גרין (הסנטר הישראלי הכי אתלטי שהיה בארץ) ובטח עוד הרבה ששכחתי.

דבר יו"ר הדירקטוריון: כיוון נאה כרפאל, אם כי אכן שכחת: איפה יואב ספר, איפה עומרי כספי? ותן לי לבדוק שוב מקרוב את אלישי כדיר בהזדמנות.

גם לדביר שמעון יש מה לומר. הנה:

יען כי צהוב אני מבטן ומלידה, חמישיתי היא זאת: וויל ביינום, אנתוני פארקר, ליאור אליהו, יואב ספר ומייסיאו באסטון. לא מת על וויל ביינום אבל אין ברירה. יואב ספר הוא גיבור נעורי וזמן רב לא שמעתי את שמו ועל כן הוא נכנס. ליאור אליהו מחליף אצלי את ספר על תקן הישראלי האהוד, ועל פארקר ובאסטון אין צורך לדבר.

דבר יו"ר הדירקטוריון: נאה, דביר, נאה. ככל שאני חושב על זה יותר, ביינום מקבל כאן יותר קולות מאשר ציפיתי. לא שהוא לא אתלטי או משהו, אבל איכשהו חשבתי משום מה שאנשים לא יזכרו לבחור הזה שום סוג של חסד. התבדיתי, יו נואו. וזה לגמרי בסדר, כידוע.

ואורי בן חורין אמנם לא מעמיד חמישייה אתלטית, אבל יש לו הערה. אתלטית-משהו.

אני לא יודע אם אתה זוכר, אך בשנות ה-90, אולי בשנת 2000, אליצור אשקלון הביאה שחקן ננסי בגובה 1.60 ששמו היה ג'ייסון רואו. במשחק מול בני הרצליה ז"ל השחקן הננסי עלה לשתי הטבעות מדהימות, תוך שהוא שוהה באוויר לזמן ממושך. אין ספק שלא היה אתלט יחסי כמוהו בארץ.

דבר יו"ר הדירקטוריון: אהלן אורי, נאה שאתה מצטרף, אבל אם אתה מרביץ תורה בבני העם בוא ותן לנו חמישייה שלמה. חוץ מזה, בוא לא נגזים, כן? ודאי שאני זוכר את ג'ייסון רואו, אבל הוא 1.78 ולא 1.60.

ועומר בלכר לא נשאר בצד במשאלים מהסוג הזה. הנה הבחירה שלו.

אנטוני פארקר - הכדורסלן הכי גדול שנחת פה, ואולי הכי אתלט.

נייט האפמן - הכוונה לשחקן של השנתיים הראשונות שלו במכבי, לא השחקן הכבד וחסר המוטיבציה של העונה השלישית. לא יודע איך לא הזכירו אותו עד עכשיו. היה ממש אתלטי בגרסה הרזה שלו.

אנדרה ספנסר - בעיקר בעונה הראשונה שלו בראשל"צ.

וויל ביינום - לא אהבתי אותו, אבל די נדיר לראות שחקן של 1.80 מטביע ככה.

ומייסיאו באסטון.

יצא שארבעה מתוך החמישייה הם שחקני מכבי, אבל זה מה שיש.

מחליפים (שכבר הוזכרו) - ג'ון האדסון, טוני מאסופ, ריצ'י דומאס.

דבר יו"ר הדירקטוריון: ממממ, האפמן. הידוע גם כמי שהנהיג כאן ובכל אירופה בזמנו את ההאפמאניה. אפשר לחלוק על האתלטיות שלו, גם אם היה מטביען וחוסם מצוין שהרי האיש היה בכל זאת 2.12 בגרסה הקמצנית ו-2.15 בגרסה הנדיבה. יש אומרים, שהתקשה לכופף ברכיים כמו שצריך.

ועכשיו תורו של גידו מזורסקי. טיק איט אוויי, גידו.

ראש וראשון, אנתוני פארקר. אחריו, אנדרה ספנסר הצעיר שהיה הדבר שהכי הזכיר את ג'ורדן באותם ימים. קרל נברסון החתול השחור, טונג'י אווג'ובי המתאגרף טוב הלב (!?!) ואני לא מבין איך אף אחד לא הזכיר את ארט האוזי. האיש שניתן היה ללמד שעור אנטומיה אם רק היה מוריד חולצה. מפלצת שנראתה כמו דיוויד רובינסון, רק יותר דחוס.

חמישיית מאותגרי האתלטיות תהיה חייבת לכלול את האווי לאסוף, עפר פליישר, איציק כהן, והייתי מוסיף את אחד הבלולים וחן ליפין שירכז, אבל חס וחלילה שכף רגלו תדרוך בתוך הצבע!

דבר יו"ר הדירקטוריון: האוזי זה נאה. אכן כי כן, צודק הינך בענייני האנטומיה. בנוסף, כל מי שלא ראה האוזי משחק החמיץ את הכדורסלן-הקראטיסט הראשון.

רגע, שקט, עכשיו אורי כהן רוצה לדבר.

וויל בינום. אתלט על בגובה 1.80, יש לו כמה מהלכים במדי מכבי בלתי נשכחים.

אנתוני פארקר. אולי לא הכי אתלטי שהיה בעמדה הזו, אבל בגלל ההישגים והאיכות הוא כאן.

דרון וושינגטון. כנראה האתלט הטוב ביותר ששיחק פה.

סדריק סבאלוס. לא הרבה זוכרים אבל כוכב ה-NBA שיחק כאן חצי עונה באושיסקין והשתתף בעבר בתחרות ההטבעות כשכיסה את עיניו והטביע.

ג'ון הדסון. היה אתלט מטורף שסיפק ניתור שני אדיר.

על הספסל: קני וויליאמס שהיה מטביע מכל פינה במלחה; ריצ'י דומארס האגדי; אלכס גרסיה שהיה מהיר כמו שד; טימי באוורס המעלית; מייסיאו באסטון שנופה מהחמישיי ברגע האחרון; אריק קמבל המרחף של נהריה, קרית אתא וחולון; הוראס ג'נקינס האליל; אנדי איבי שנדמה היה שהיה קופץ לשחקים כשמתחשק לו; מרקוס האטן הסקורר האתלטי שאני ראיתי אותו מטביע 360 בימיו ברמת השרון; מרקוס סלוטר שהיה אתלט פשוט מטורף ואחרון חביב מפתיע, שספק אם אתם זוכרים אותו - הוא קרלוס ווילר ששיחק במכבי פ"ת והיה אתלט לא מהעולם הזה. היה מטביע מעל שחקנים, פשוט אז לא היו שידורים שלהם. כיום הוא משחק בדי ליג.

נופו מהסגל: ג'ריל בליסנגיים, הקטור רומרו, טרנס שאנון (אתלט מטורף), ג'וואד וויליאמס, פי.ג'יי טאקר, עוסמאן סיסה, ג'וליוס פייג', ג'ון גילכריסט, דרק המילטון, ג'יי ג'יי יובנקס, וויטני רובינסון, אלפא בנגורה וסטיב ברט.

דבר יו"ר הדירקטוריון: חזק מאוד אתה, איזה ידע, איזו בקיאות, איך שלפת את כל זה? נאה כרפאל. מבסוט ממך גם בזכות השימוש ב"מעלית" של טימי באוורס, כינוי שהומצא כאן בכדורסלע-האתר ונשקול להוסיף אותו רשמית בטווח הקרוב לאסופת הכינויים. קרלוס ווילר מצלצל מוכר, אבל וויטני רובינסון? תיפח נפשי, לא זוכר אותו. מיהו אליל רב חסד זה?

והנה אור גלאס, בחור צעיר וחביב על הנשיאות מתוקף תגובותיו הרבות והמעניינות. שימו לב להפתעה שהוא מכין לנו.

מכיוון שאני די צעיר (אפילו לא 16) לא יצא לי לראות שחקנים כמו ריצ'י דומאס או קני וויליאמס (למרות שטכנית אפשר לקפוץ לביקור בבנימינה) משחקים במו עיניי, אז מתוך מה שיצא לי לראות החמישיות שלי:

זרים: אריק קמבל, דרון וושינגטון, וויל ביינום, טימי באוורס, דריק שארפ בצעירותו.

ישראלים:

גילי מוסינזון, ליאור אליהו, פפי תורג'מן, טל בורשטיין לפני הפציעות ואת החמישייה אני אסגור עם מישהו אלמוני.

הייתי במשחקי גמר פלייאוף לאומית של הפועל חולון מול הפועל באר שבע לפני שנתיים או שלוש. בבאר-שבע שיחק אחד בשם ארז אשר, לא יודע אם שמעת עליו, בערך 1.90 אולי קצת יותר, שעלה מהספסל ודפק דאנקים על ימין ועל שמאל. כיום לפי מה שהבנתי הוא משחק בשדרות בליגה א'.

איזה בזבוז של שחקן.

דבר יו"ר הדירקטוריון: ארז אשר, תיפח רוחי, לא שמעתי עליו מעולם (עוד הוכחה לאות הקלון שעל מצחי בכל הקשור לליגה השנייה, השלישית והלאה). אבל זה נאה, אור, זה נאה. הפתעה מעניינת שיבצת לנו כאן. נודה לך על כך.

אוקיי, עד כאן בינתיים. הנושא פתוח כאמור לכל נתין ונתינה. נמתין גם לקולות החיילים והימאים אם יהיה צורך. תפתיעו וסורו לכאן מדי פעם כדי לראות מה התחדש בטקסט.