מאז פרסום האייטמון "משבר כתיבה" פורסמו כאן 14 אייטמונים, שלושה מהם לא שלי. מאז ועד עכשיו עברו עשרה ימים. תורידו שבת אחת באמצע – וזה תשעה ימים.

אחד עשר אייטמונים שלי בתשעה ימים. זה אומר הכל.

משבר כתיבה, אגב, לא נובע בהכרח ממחסור ברעיונות לכתיבה או מיובש במעייני היצירה. הוא נובע גם מעומס כתיבה או מאובר-כתיבה. וזה עוד לפני ענייני דיומא ודלילא הכלליים, שהם שמכתיבים בעצם את הזמן הפנוי.

בקיצור, נכון להיום כדורסלע-האתר, מתנהל פחות או יותר כמו מרקוס בראון. יש לו את זה, אבל זה מעט מדי. במקרה של בראון גם מאוחר מדי. במקרה שלנו תמיד אפשר לתקן, יען כי צריך לזכור מאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים. ובשלוש מלים: נוחות, נינוחות ונוחיות. זה המוטו.

נכון ש'רואים עולם' מתעדכן מדי יום כמעט, ובשורה הרצה יש הפתעות לעיתים זמינות ותיקים כבדים כמו 'חביב נולד' או 'ונשאלת השאלה' או מהדורת שאלותשובות מצריכים המון זמן לפעמים, אבל אלה הם בעיות שלי ולא שלכם. אני בישלתי? אני אוכל.

ועם זאת, קצת לא נוח לי להעמיד לרשות העם רק 1.2 אייטמונים בממוצע מפרי עטי, ורק 1.6 אם סופרים את המאמץ הקולקטיבי של כולם על פני עשרה הימים האחרונים. "כולם" זה אומר החל מסר ש. הרמלין, עבור ברן בורוכוב-בוגרשוב, איש הזאב, גיל והתרגיל ועד לאחרון הנתינים שזוכים מפעם לפעם התייחסות פרטית במהדורה פרטית).

ברם אולם ועם זאת, כנראה שזה המצב כרגע. וכרגע – זה המצב.

אני יכול אולי לעודד (?) את מוראל העם המשתוקק (?) בכך שאבשר לו באופן רשמי, כי בימים אלה מתבצעת עבודה שוטפת במקביל לכל שאר התרחשויות היומיום, סביב הכנת יומן הכדורסל החדש לעונת 2009/10.

ועל זה נאמר כבר מזמן: ליהודים היתה אורה ושמחה.

אגב, גם ספר המתכונים השלם של אביבה סלע ז"ל, האם הנשיאותית, קרוב מאוד לבית הדפוס. מעצוב ומופתי הינו. לא שזה מעניין אתכם אבל, יו נואו, קורים דברים שמעכבים את תכיפות האייטמונים.

ובסופו של דבר, הכל סובב סביב המקלדת והכסא הנשיאותי הנוח שמול המחשב. אבל כמה אפשר, כמה? לפעמים צריך גם לקום ממנו.

כך או אחרת, אחרת או כך, אני רוצה להודות בהזדמנות הזו לכל בני העם שתמכו ועודדו וטענו כי כדורסלע-האתר נשיאותי דיו הינו, בכדי שיוכל לקחת חופש מפעם לפעם. או להתקדם גם באיטיות בימים שהראש מותש והאצבעות כבדות. היו דברים מעודדים ומפרגנים מאוד שם, לא נכחיש זאת. ארצה לחלוק זאת עם בני העם, ברשותכם, גם כדי להשוויץ קצת, יו נואו, וגם כדי להמחיש לנתינים מהיכן נשאבים כוחותיי לצאת יום אחר יום אל עבודת-הפלחה הלא-מתגמלת-במזומנים-הזו שאני שוקד עליה. במיוחד בזמנים קשים של 1.6 אייטמון ליום בלבד.

יעלו ויבואו נציגי המפרגנים. ריישית כל, יאיר:

נשיאי השבוז,

בשם כלל הממלכה אני רוצה לומר כי התפלאתי עד היום על הכתיבה הרצופה והשוצפת, ללא חופשה, מחלה או אפילו מילואים. זה יעבור אני מקווה, ותשורה קטנה עימי, כמובן בעלת משמעות כפולה, הנה היא.

צא מזה בזריזות

אחריו, תבוא תמר:

כב' הנשיא שלום רב,

זו אמנם הפעם הראשונה שיוצא לי לפנות אליך, אבל דע לך שאני מבקרת אדוקה בכדורסלע-האתר מזה מספר חודשים ועכברית כדורסל עוד מילדות.

למקרא האייטמון החדש שפרסמת על מחסום הכתיבה, חשתי צורך עז לספר לך שאתה לא לבד. יש עוד הרבה כמוך שיושבים מול המחשב תקועים, בלי יכולת לכתוב ולו משפט אחד לרפואה. במשמעות "צרת רבים - חצי נחמה" (ויש שיעדיפו לומר "צרת רבים - נחמה לטיפשים". אבל נשים את זה בצד).

אני בדיוק מאותם עורכי דין (או יש לומר עורכות דין) שעליהם כתבת בבוז "מה, לעבוד במסגרייה טוב יותר? לטפל בפרות? להסתובב במשרד עורכי דין עם חליפה כל היום ולעבוד 11 שעות ביום?". רק שבניגוד למה שכתבת, אני עובדת בין 12-15 שעות ביום, ובדיוק כמוך אני יושבת כל יום מול המחשב וצריכה להפגין פרצי יצירתיות בכתיבת כתבי טענות. וגם לנו אין יותר מדי מה לחדש. כמה כבר אפשר לכתוב "מושכלות יסוד הינן.." או "פסק הדין לא יכול לעמוד בעינו"?!

אבל דווקא אלו שיושבים כל היום במשרד (וחולמים שעוד בימי חייהם ייצא להם לשבת פעם נוספת בנוקיה ולראות משחק כמו גמר הגביע האחרון), נכנסים בממוצע 4-5 פעמים ביום לכדורסלע-האתר ומשוועים לאיזה אייטמון חדש או ישן או ממוחזר, על כל נושא שעולה במוחך הקודח.

אז בשם אותם יושבי משרד (למרות שלא מוניתי לייצגם באופן רשמי), אני פונה אליך בתחינה נואשת לחזור לכתוב במלוא המרץ ולפרסם איזה אייטמון או אפילו אייטמנון (?) שיפיח רוח חיים באותם יושבי משרד משועממים.

אחריה, הנה אסף:

שלום ערן,

קראתי את טורך והוא נגע ללבי. בדרך כלל אתה מפרסם קישורים להקלטות של שירים מ-you tube. הפעם אני רוצה להעביר לך מילים יפהפיות של שיר שאולי תזדהה אתן, כי הן מדברות על ימים נטולי השראה.

זה שיר שכתבה נעמי שמר זצ"ל, ואני מאמין שכישרונה המתפרץ בשיר ודאי ייתן לך השראה. השיר בוצע במקור על ידי יהורם גאון באלבומו "אלף נשיקות" משנת 1986:

דיוקן אמי (מילים ולחן: נעמי שמר)

דיוקן אמי על הפסנתר
ידע ימים יפים יותר
וגם ימים יותר קשים
באלף תשע מאות שלושים
בקיץ
דיוקן אמי מונף אל השמיים,
עוקב אחר ציפור בלתי נראית

ובאין קמע לי או נר
דיוקן אימי עלי שומר -
הוא מגבוה כמו מקשיב
ואת המנגינה מכתיב
אלי
דיוקן אמי מונף אל השמיים,
שומע "הללויה" כל העת
כמו מתוך אגם רחוק, אגם שקט

קורה שלפעמים נורא עצוב לי,
קורה שלפעמים יש יום אפור,
קורה ששום דבר כבר לא חשוב לי -
לא הללויה, לא שמיים, לא ציפור

דיוקן אמי על הפסנתר
חידות וחלומות פותר
גם בימים ללא חמדה
ימי סגריר, ימי רפיון
ידיים
דיוקן אמי מונף אל השמיים
חותר אל איזה אופק לא נודע
אומר שמחה, אומר חיים, אומר תודה

קורה שלפעמים נורא עצוב לי,
קורה שלפעמים יש יום אפור,
קורה ששום דבר כבר לא חשוב לי -
לא הללויה, לא שמיים, לא ציפור

אבל כמו אל הרפתקה
אל איזו דרך רחוקה
שמחכה ומחכה
והפתעות יש בחיקה
עדיין
דיוקן אמי מונף אל השמיים
מלא אפשרויות, מלא תקווה
אל העתיד האין סופי שטרם בא.

ואחריו, משה:

לילה בואכה בוקר טוב!

במטותא. הנשיא לא סובל ממשבר כתיבה. הנשיא סובל כמו שהגדיר במילותיו האלמותיות המשורר אייל גולן: "גם בן אדם שאוכל כל יום סטייק אנטריקוט מתחשק לו לפעמים פרוסה עם שוקולד" - סוף ציטוט.

יען, יקירי, כדי לאהוב משהו צריך להתגעגע אליו. קח שבוע טייםאאוט מכדורסל כתיבה-ראייה-שאיפה-נשיפה וכו' ותרגיש נרבים של מכור. הטירוף יחזור ותחשוב איך לעזאזל בכלל חשבתי כך. לפעמים אני גוזר על עצמי רעב בענייני נבירה עד זרא בכדורסל, כדי להטעין את הטירוף. יא אללה שלך, מה קרה לך, יא עיוני??!

תודה לכולם.

נאה, אם כן. האין זאת?

סופ"ש נאה כרפאל לכל בני ישראל.