ערן שלום,

המובילים השנה בתחרות חביב נולד הם לואיס פלורס ודרון וושינגטון מחולון. בשנה שעברה שיחקו בחולון באותם תפקידים פי. ג'יי טאקר שאמנם נבחר לשחקן השנה, אבל החמיץ את התואר הנכסף, וטריי סימונס המחזיק בתואר מהעונה בגליל. מעניין לעשות השוואה סטטיסטית בין השחקנים.

פלורס

דקות: 31.6, נקודות: 19.5, אחוזים ל-2: 48.3, אחוזים ל-3: 38.3, אחוז עונשין: 86, ריבאונדים: 3.8, אסיסטים: 2.7, חטיפות: 0.9, איבודים: 2.4, חסימות: 0.1.

סימונס

דקות: 26.6, נקודות: 15, אחוזים ל-2: 45.7, אחוזים ל-3: 40.8, אחוז עונשין: 89.9, ריבאונדים: 3.7, אסיסטים: 2.6, חטיפות: 1.3, איבודים: 2.8, חסימות: 0.1.

וושינגטון

דקות: 31.6, נקודות: 15.6, אחוזים ל-2: 54.2, אחוזים ל-3: 26.8, אחוז עונשין: 69.1, ריבאונדים: 7, אסיסטים: 1, חטיפות: 2.1, איבודים: 2, חסימות: 1.2.

טאקר

דקות: 26.9, נקודות: 14.6, אחוזים ל-2: 58.7, אחוזים ל-3: 46.2, אחוז עונשין: 60.9, ריבאונדים: 7, אסיסטים: 1.2, חטיפות: 1.3, איבודים: 2, חסימות: 0.2.

וושינגטון ופלורס משחקים יותר דקות מסימונס וטאקר, בגלל העובדה הפשוטה שלחולון השנה 4 זרים ובשנה שעברה שיחקו בה 6 זרים.

פלורס וסימונס הם שחקנים מאד דומים: אוהבים לחדור לסל, אחוזים לא טובים ל-2 (אם כי בגליל לסימונס היו אחוזים יותר טובים), אחוזים טובים ל-3 (אם כי סימונס הרבה יותר בטוח בזריקה שלו ופלורס מעדיף את החדירה על פני הקליעה ל-3), אחוזים טובים מהקו, יותר מדי איבודים שנובעים הרבה פעמים מכניסה עם הראש בקיר.

פלורס הוא ללא עוררין השחקן המוביל בחולון ומשחק את מספר הדקות הרב ביותר. גם סימונס היה כזה בשנה שעברה (אם כי במהלך העונה ובמיוחד בפלייאוף נראה כי התואר עבר לטאקר).

הסטטיסטיקה שלהם מאוד דומה, מלבד העובדה שפלורס משחק יותר וקולע יותר (אבל אם משווים לעונה בגליל, סימונס שיחק 31.1 דקות וקלע 19.2 נקודות). למרות ששניהם מאבדים הרבה כדורים לפלורס יחס אסיסטים/איבודים חיובי בעוד שלסימונס הוא שלילי (כך היה גם בגליל) – ב-2 המשחקים האחרונים פלורס גילה את יכולת המסירה ומסר 7 אסיסטים למשחק.

וושינגטון וטאקר הם שחקנים מאד צעירים ששיחקו את העונה הראשונה שלהם באירופה בחולון. שניהם אתלטים נהדרים אם כי הם מאד שונים. דרון הוא רזה וקפיצי, ואילו טאקר הרבה יותר חזק - טנק של איש אחד. למרות השוני הסטטיסטיקה שלהם די דומה: אחוזים טובים ל-2 (נובע מהעובדה שרוב הזריקות של טאקר הן מתחת לסל, ואילו הדאנקים הרבים של וושינגטון מעלים את האחוזים שלו), אחוזי עונשין רעים, קצת יותר מדי איבודים. לשניהם אין יד טובה מבחוץ. לטאקר אחוזים הרבה יותר טובים מהשלוש בגלל העובדה שהוא כמעט לא זרק משם אלא אם כן היה לגמרי חופשי או שנגמר השעון. לעומת זאת, וושינגטון, על אף האחוזים הלא טובים, זורק יותר משתי זריקות ל-3 בממוצע למשחק. וושינגטון, בזכות הזריזות שלו, חוטף וחוסם יותר מטאקר.

נתון שחסר להשוואה בין השניים הוא ממוצע דאנקים למשחק. למראית עין לוושינגטון יש יותר דאנקים, אבל גם טאקר היה מטביע מצטיין בשנה שעברה. בהזדמנות זו אני יוצא בקריאה נרגשת לחדש את ספירת הדאנקים למשחק – אולי אפשר להכניס את זה בסטטיסטיקה הרשמית של הליגה?

באותה הזדמנות הייתי שמח אם ניתן לפרסם את ההיסטורייה של מלך הדאנקים משנות ה-90. (נדמה לי שכבר רצית לפרסם תשובה לבקשה זו. לא נורא אם שכחת – בשביל זה אני כאן כדי להזכיר).

דבר יו"ר הדירקטוריון:

רוב תודות ונצורות לך, צורקה, על ההשוואה בין ארבעה מטובי הזרים שהופיעו כאן בשנתיים האחרונות. אודה כי לאחד מבין וושינגטון ופלורס יש סיכוי סביר לזכות בתואר חביב הסיפרה החדש לשנת 2009.

בכל הקשור לספירת הטבעות, אכן כי כן זו היתה יוזמה פרטית שלי אי-שם ב-1989, אחרי שנתקלתי בספירת הטבעות בליגות מסוימות ברחבי אירופה. הצלחתי בחירוק שיניים ובחירוף נפש להחזיק בחיים למשך כמה וכמה (וכמה!) עונות את העניין הזה. בסופו של דבר, הסתבר שהאנשים שהיו אמונים על הסטטיסטיקה אז (בעיקר עיתונאים שכיסו קבוצות ומשחקים) התקשו להקפיד ולרשום את כל ההטבעות במהלך משחק, ופשוט לא הפנימו שמדובר בחלק מהסטטל'ה לכל דבר ועניין בדיוק כמו איבוד או זריקה לשלוש. בקיצור, הכדורסל הישראלי, או שמא העיתונאים של אז, לא היו בשלים לעניין.

עם השנים נוצר מצב לא מחמיא. הייתי צריך לנג'ס לאנשים שלא העבירו לידיי מדי מחזור את הפרטים המלאים. לשאול בכל פעם מחדש מי הטביע, כיוון שבטופס שמסרו לי, כמי שריכז את עניין הסטטל'ה, הם שכחו לרשום את שמות המטביעים. נאלצתי לברר בכל פעם מחדש עם חלקם האם הם בטוחים, והאם לא שכחו אף אחד. אנשים ניסו להיזכר באיחור מי הטביע, כיוון ששכחו לרשום תוך כדי משחק.

גם ניעורים חוזרים ונשנים מצידי לא הצליחו להביא את האנשים להקפיד על העניין ובאיזשהו שלב, כשהבנתי שהמצב הולך ומחמיר במקום להשתפר, החלטתי לוותר על הרעיון בתחושה של כישלון, אבל פשוט לא נותרה ברירה. סטטל'ה עושים ברצינות, או שלא עושים בכלל, יו נואו. ואין טעם לנתונים חלקיים. במקביל, גם החלו כל מיני לחשושים לגבי חשיבות הקטגוריה הזו. חלק מהאנשים, בעיקר השכחנים, ניסו להצדיק את חוסר הערנות שלהם בטענות בנוסח 'מי בכלל צריך את זה ובשביל מה זה טוב?'.

ב-1996 נדמה לי, על אף שאינני, הגיעה הסטטיסטיקה הממוחשבת והרשמית גם לליגת קזינו. היא לא כללה הטבעות. גם היום היא לא כוללת. באיטליה ובספרד, ככל ששמתי לב, דאנקים הם חלק מהסטטל'ה של משחק לכל דבר ועניין כבר במשך שנים רבות.

ובקיצור, בושה, חרפה וכלימה.

באשר לנתונים ההיסטוריים מאז 1989 ועד אמצע התשעים, יש לי אותם, אבל הם נמצאים עמוק בתוך בלאגן של ניירת ואין לי כוחות נפשיים לגשת לעניין ולחפור. אני יכול רק לומר, על סמך זיכרון, שג'יימס טרי היה מלך ההטבעות ב-89' ומייקל קנדי היה מלך ההטבעות ב-90' (וריצ'י רלפורד סגנו). שנה או שנתיים אחר כך, כשגארי אלכסנדר שיחק במכבי חיפה, הוא שבר בגדול את שיא ההטבעות המקומי. לא זוכר מספרים מדויקים.

למרבה הצער, אני לא יכול לומר לך באחריות מלאה שהנתונים מדויקים במאה אחוז. הספירה אז היתה לא מספיק מקצוענית, לטעמי, ואין לי ספק וספק אין לי – שמי שאמור היה לספור את ההטבעות החמיץ פה ושם כמה וכמה (וכמה!) דאנקים נאים כרפאל.

כחובב סטטל'ה, וכחובב דאנקים, אני מצטרף אליך בקריאה להוסיף את ההטבעות לטופס הסטטל'ה הרשמי של ליגת קזינו, בתקווה שהחבר אבנר "נצנץ" קופל ער לדברים.

שוב תודה לך צורקה,

שלומות ונצורות לבני העם בשלב זה.