לקח לי קצת אבל פענחתי את העניין בסוף: אחד הדברים שאני הכי אוהב לראות הוא משחק גדול של קבוצת חוץ באולם שיש בו אווירה יוצאת דופן. אם הוא מסתיים בניצחון, עוד יותר טוב. אני אוהב את הערבים האלה שבהם הרבה דברים מתחברים, שקבוצת החוץ מצליחה כמעט בכל אספקט של המשחק.

לנצח בויטוריה את טאו, למשל, מול הקהל שלה; או את מכבי ת"א בנוקיה-ההיכל; או, ברמה המקומית, לראות קבוצה כמו גלבוע/גליל מגיעה נחושה מאוד, קולעת מבחוץ כמו משוגעת ולוקחת את הפועל ירושלים אל הדקה האחרונה של המשחק. אין לי דבר נגד ירושלים, חלילה וחס, אבל זה היה נגמר יותר יפה, יותר מרתק ויותר הירואי, אם היבזורים למיניהם היו לוקחים את המשחק הפעם.

לראות קבוצת חוץ לוקחת פיקוד על הלוח האלקטרוני, מובילה בתוצאה לאורך כל הדרך כמעט וגם כשהיא מאבדת הפרש מיד חוזרת ולוקחת אותו, זה נאה כרפאל בעיניי. אוהב לראות קבוצה עושה דברים נכונים וקולעת באחוזים טובים תחת לחץ של היריבה ושל הקהל הגדול שלה.

זו גם הסיבה שמאוד אהבתי לראות את בני השרון בשנתיים הקודמות. זו היתה קבוצה שאף פעם לא באמת היתה פייבוריטית ברורה, או פייבוריטית בכלל, אבל ידעה להתנהג ככזו גם במשחק חוץ ובאולמות קשים בתקופות שלה עם לי ניילון ואנדי איבי אחריו. גלבוע/גליל יכולה להיות כזו. יש לה כלים, במיוחד אחרי הצירוף של אייזיאה סוואן ובהתחשב בכך שדיון דאוול ובראד מה-שמו עושים פחות ממה שציפו מהם. כלומר, בהנחה שיש לשניים האלה פוטנציאל ליותר, ייתכן שהוא עוד יופיע מתישהו בקרוב. מדאוול ראינו משחק גדול אחד. אבל רק אחד.

אופי, אופי ומיומנות ותרגול. לדעת לנצח משחקים זה מקצוע. יש מצב שזה יבוא, אם עוד לא מאוחר.

עוד הודאה באיחור היא, שאני מחבב את פיל ריצ'י מנהריה. יש לו גוף כבד, אבל נראה שהוא עושה את הדברים בקלות ומבלי להתאמץ, לפעמים. במובן הזה אני נזכר, חלקית בלבד, במריו "ביג תחת" אוסטין, שליט הצבע בהתקפה, שעשה סל מכל דבר. הטאץ' הרך משותף לשניהם. אוסטין פשוט איבד את הצפון יום אחד עם כל ההפגזות לשלוש ויצא מפרופורציה. ריצ'י יוצא לפעמים החוצה, אבל מאז שארון מגי עזב הוא משחק הרבה יותר בצבע. כראוי לו.

עוד דברים שמתחשק לי לומר אחרי המחזור ה-18 שיימשך הערב בראשל"צ: אמנם כבר כתבתי, אבל תמיד אפשר שוב: אני מאוד, אבל מ-א-ו-ד, לא אוהב את היד לשלוש של קורי קאר. לא יכול להמשיך ולראות את ה-1 מ-6 הזה שלו. מה יש, שלוש זריקות במשחק מחוץ לקשת זה לא מספיק בשבילו?

איך יודעים שהליגה שלנו נחלשה? אני יודע לפי קורי קאר. אם הוא משחק 40 דקות בגיל 34 ומרשה לעצמו לקחת שש שלשות במשחק, אני יודע שמשהו פה לא בסדר. ושוב, תבדילו – אני לא חושב שהוא שחקן רע, אבל בעיניי, כיום, הוא שחקן שישי-שביעי בקבוצות קטנות ולא שחקן של 11 זריקות למשחק ב-33 דקות לערב.

ועוד: וירטוס בולוניה ניצחה אתמול את רומא 74:89 במחזור ליגה שגרתי באיטליה. התוצאה לא מפליאה אותי, וגם שוטה הנבואה ניחש אותה די בקלות (סיים את הערב אתמול בקול תרועה עם 5 מ-5 ההימורים האחרונים שנותרו פתוחים). שהרי, יו נואו, רומא זה חרטאבונה לא קטנה כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים וחוץ מהניצחון הגדול שלהם העונה על טאו בספרד הם בעיקר מעבירים את הזמן בלי לעשות שום דבר טוב. ברם אולם ואף על פי כן, היה לי עניין במשחק הזה. ארל בויקינס קוראים לו.

ממקום מושבי המרוחק מאוד מבולוניה-העיר אני מריח שהאיש הוא ווינר גדול ובעל אופי עצום. צריך להיות מאוד חזק מנטאלית כדי לשחק את המשחק הזה כשאתה בגובה 1.65 וכולם מרביצים דאחקות סביבך ומעליך. בעונה הראשונה שלו באירופה, אחרי עשור ב-NBA והסתבכות קלה עם ראשי בולוניה אחרי שיצא לארצות הברית עם או בלי רשות, ועם או בלי עיכוב בחזרה, בויקינס מראה שהוא חתיכת פיגורה, אפילו שהוא גמד במונחי כדורסל.

אמנם הפיגורה הזו עלתה, על פי דיווחים, 3.5 מיליון דולר לקבוצה האיטלקית שלו, אבל אם יש איום רציני על סיינה באיטליה כיום זו בולוניה של בויקינס ולא רומא או מילאנו. נמשיך לעקוב ולחשוב, מה היה קורה אם בויקינס היה מגיע למכבי ת"א במקום קרלוס ארויו. האם העסק כולו היה יותר מוצלח, יותר מעניין? בטוח שיותר משעשע, אולי גם יותר מנצח.

הלאה, עוד אבחנות שלא קשורות אחת לשנייה ונמצאות כאן סתם כי האצבעות על המקלדת הובילו אותן לפה.

יש שחקן שמאוד מסקרן אותי לראות אותו ורק אותו במשך משחק שלם. קוראים לו אנתוני מיילס, איש רמת גן-העיר. לא משדרים אותם מספיק, ואשכרה ללכת למשחק בזיסמן ולהעביר שם ערב לא עשיתי כבר המון זמן. ברם אולם ואף על פי כן, יש מצב שאם איתי סלע הפלאי ינג'ס לי נמרצות ונצורות – נלך שנינו בשבוע הבא לראות משחק חזק נגד עירוני אשקלון. ואז, או אז, נעביר לכאן דו"ח סקאוטינג מפורט על החבר מיילס שלפחות על פי הטלוויזיה נראה אמנם כמו איש שיודע את המקצוע, אבל גם אחד שסובל מעודף משקל ומחסור בחמצן. איכשהו, המספרים שלו תמיד מכפרים על הרושם החיצוני המטעה, מסתבר.

עוד שאלה בוערת שמישהו צריך לענות עליה: האם ראשון טרנר מאשקלון יכול להצליח כל כך, מספרית ואישית, גם בקבוצה שרצה חזק למעלה? תשעה דאבל-דאבל העונה, ששה מהם ברציפות בכל המחזורים האחרונים. גם הממוצעים שלו בנקודות ובריבאונדים מופיעים בדאבל-פיגרס והחל מאתמול הוא גם השחקן המוביל במדד היעילות של ליגת קזינו.

האמת היא שאני כועס על מי שהביא אותו. לא הוגן שנוכל ליהנות משחקנים כאלה זמן קצר כל כך. האיש בן 34, יו נואו, וכל השנים החביאו לנו אותו בליגה הצרפתית במקום לשתול אותו כאן כבר מגיל 25, נניח.

וטימי באוורס. אחחחחח.

ולואיס פלורס. עוד אחחחחחחח.

ובכלל, לא רק שניהם. יחד עם בריאן רוברטס ורון לואיס יש העונה מקבץ נאה כרפאל של מספרי 2 בליגת קזינו. ובטח יש עוד, אבל הבאתי רק את אלה שקפצו לי בשליפה. תכל'ס, אין ממש סיכוי לזכור את כל 90 השחקנים הזרים, פלוס-מינוס, שעברו כאן העונה. כל שנייה מנחיתים כאן זר. לא מת על זה.

יש לי עוד ועוד דברים לומר, אבל מי קבע שצריך לשפוך הכל באייטמון אחד? קצת נעצר לי השוונג של ההקלדה וזה אולי סימן שצריך לעצור. מדהים, לא כתבתי כלום וכבר נהיה 900 גרם טקסט. מטורף. הקטע, אני, האייטמון, הכל.

שלומות ונצורות בשלב זה.