הכתבות בכל אתרי האינטרנט מספידות וטוענות שזוהי סופה של האימפריה, ושבקיץ יהיה קשה יותר. אז קצת תזכורת למה שקרה כאן לפני 10 שנים ועוד קצת שיעור בהיסטוריה.

עשר שנים לאחור. פיני גרשון מגיע למכבי באמצע העונה במקומו של יורם חרוש. גם אז הייתה תחנת רכבת של שחקנים, יחסית למה שמכבי הייתה רגילה: קטש חזר לאחר תחילת העונה בעקבות שביתת השחקנים ב-NBA (עוד כשחרוש היה מאמן); ווילי אנדרסון ונקניקולה לונצ'אר הוחלפו בדיוויד בנואה וזדראבקו ראדולוביץ' (שהובא בגיבוי בעמדת הרכז למקרה שקטש יחליט לעזוב שוב באמצע העונה).

חרוש פוטר לאחר הפסד ליגה לראשל"צ ופיני, למרות ניצחון על ירושלים, הפסיד בליגה 3 מתוך 4 משחקים (גליל, אילת ותבוסה מול רעננה). באמצע העונה התפוטר הסקאוט משה וילק (הוחלף על-ידי דני גוט) תוך כדי האשמות קשות.

באירופה מכבי הפסידה בכוונה לציבונה, והיא אמנם הגיעה לשלב שמינית-הגמר מול קינדר בולוניה, אבל לראשונה מכבי הפסידה 2-0 בסדרת פלייאוף והודחה בתחילת מרץ מאירופה. בליגה הסדירה מכבי סיימה שנייה (ירושלים שסיימה ראשונה הפסידה כל העונה רק למכבי, כולל הפסד במלחה) אבל לקחה בסוף אליפות וגם גביע.

באותו קיץ עלית קיצצה משמעותית את הסכום שאותו העבירה למכבי, שנאלצה לבנות קבוצה חדשה לגמרי עם תקציב דל. עד היום לא שכחתי את הכותרת באחד העיתונים: "דיאט מכבי". העתיד של מכבי נראה שחור מתמיד, במיוחד לנוכח העובדה שהתקציב של היווניות, הבולוניות, ושל אפס פילזן היה גבוה משמעותית משל מכבי. העזיבה של אלכסנדר, גודס ובמיוחד הכוכב הגדול עודד קטש העלו את מדד הפסימיות. אבל אז הגיעה עונת 1999/2000.

המצב היום לא יותר גרוע ממה שהיה לפני 10 שנים, אפילו יותר טוב. מבחינה מקצועית מכבי לא זכתה אז בגביע אירופה 18 שנה, לא הגיעה לגמר 10 שנים ולפיינל פור 8 שנים. למעשה, ברוב שנות התשעים מכבי היתה בדרג המשני באירופה. כל ניצחון ביתי מול אחת היווניות או מול פילזן נחשב להישג. ברוב המקרים מכבי לא הגיעה להצלבה בכלל. ולאחרונה? רק בשנה שעברה מכבי הגיעה לגמר. בארבעה מתוך שישה משחקי גמר (כולל זה שיהיה השנה) מכבי השתתפה, וזכתה בשני גביעים.

תקציבית, השמועה אומרת שמכבי הולכת לקיצוץ משמעותי, אבל יש לי הרגשה שבעקבות המשבר הכלכלי כל הקבוצות באירופה יחתכו משמעותית בתקציב, כך שאם היום יש למכבי את התקציב החמישי בגודלו באירופה, גם בקיץ המצב יישאר כך. לפני עשור, בשעה שמכבי קיצצה בתקציב, פנתינאיקוס ופאף בולוניה רק הגדילו אותו ומכבי נראתה בדרך לדרג הכי נמוך ביבשת. המצב הכלכלי של מכבי היום הוא עדיין יציב וטוב, במיוחד בהשוואה לעשור שלפני.

הדבר היחיד שהיה טוב יותר לפני 10 שנים הוא ההנהלה. לפני עשור ההנהלה היתה יציבה, התנהלה בקול אחד (הציניקנים יטענו שכן, בקול אחד, הקול של שמעון מזרחי, אבל עדיין היה סדר) ואילו היום מדברים בכמה קולות ומקורבים של כל אחד מלכלכים על השני. זה הדבר היחיד שמערער היום את יציבותה ועתידה של מכבי. בשורה התחתונה - המצב לפני 10 שנים לא היה יותר טוב מהמצב היום, אלא אפילו יותר גרוע.

בכתבה שפורסמה לפני זמן מה בעיתון "זמן תל-אביב" סיפרו שמכבי נתקלת במצב בו שחקנים עוברים לקבוצות אחרות באירופה בעקבות הכסף הגדול. שוב, נחזור 10 ואפילו 11 ו-12 שנים לאחור. צביקה שרף קיבל הצעה כספית גבוהה מפאוק סלוניקי והעדיף לחתוך את החוזה שלו במכבי לטובת ההצעה מיוון. רשארד גריפית' עזב לטובת הצעה גבוהה יותר מטופאש בורסה הטורקית. אגב, טוענים שמכבי החתימה את חרוש כמאמן כדי שגריפית' יישאר, לאחר שהאחרון לא הסתדר עם ילובאץ, אבל זה עדיין לא עזר. גם ויקטור אלכסנדר עזב לפאוק סלוניקי בעקבות הצעה כספית גבוהה יותר. גיא גודס קיבל הצעה גבוהה מספרד ובעקבות החתמתו של אריאל מקדונלד הוא העדיף לקבל אותה. וכמובן עודד קטש שהעדיף לשחק בקבוצת הכוכבים דאז של פנתינאיקוס.

בכלל שכחתי, בואו ניזכר בקיץ של 1994. מכבי לא מסוגלת לעמוד בחוזה של וונדל אלכסיס והיא משחררת אותו. היא רוצה להחתים את דייויד ת'רדקיל, אבל האחרון מקבל הצעה יותר טובה מהפועל חולון של נחום מנבר, וחותם שם. מכבי מסתפקת בנוריס קולמן מירושלים. לסיכום, גם לפני עשור ויותר שחקנים ממכבי עזבו אותה בעקבות הצעות כספיות גדולות יותר.

אגב, בעשור הקודם קבוצות באירופה החתימו שחקנים גדולים מה-NBA כמו דומיניק ווילקינס ששיחק בפנתינאייקוס וטימיסטם בולוניה, ביירון סקוט ששיחק בפנתינאייקוס, אורלנדו וולדריג' ששיחק בקינדר בולוניה, סשה דנילוביץ' שחזר מה-NBA לקינדר בולוניה, רוי טארפלי ששיחק באולימפיאקוס ואריס סלוניקי, אדי ג'ונסון ששיחק באולימפיאקוס ועוד רבים וטובים. מכבי נאלצה אז להסתפק בפירורים של שחקנים מהליגה השנייה באיטליה או מקבוצות אמצע טבלה מיוון או ספרד. אז שום דבר לא חדש. מבחינת שוק השחקנים היום המצב של מכבי הוא הרבה יותר טוב מאשר לפני כעשור.

בכלל, שחקנים זרים שהגיעו על תקן של כוכבים גדולים למכבי כמעט תמיד אכזבו. קן בארלו בא כאלוף אירופה למכבי, ולמרות ששיחק במכבי שנים הוא נחשב לאכזבה, לשחקן שנותן את ההרגשה שהוא מסוגל ליותר. הסיבה שהוא שיחק 3 שנים היא שבמכבי האמינו בפוטנציאל שלו. טום צ'יימברס הגיע ככוכב עבר מה-NBA ואכזב. רשארד גריפית' הגיע על תקן הסנטר האימתני הבא של אירופה, השיג ממוצעים סבירים, הרבה פחות ממה שציפו ממנו, ועזב כעבור עונה לכסף של טופאש בורסה.

ויקטור אלכסנדר הגיע בתור הסנטר הגדול של סגנית אלופת אירופה, נתן עונה טובה, אבל לא גדולה, ועזב בטריקת דלת לטובת פאוק ("מה לעשות, לא כל אחד יכול להיות מאמן" אמר אז על פיני גרשון; "האופנובנק שדד עם אופנוע והוא שדד עם טרנינג" הגיב פיני). ווילי אנדרסון הגיע כזר השני של אותה סגנית, ונחתך אחרי מספר משחקים. דייויד בנואה הגיע מה-NBA וחוץ מללכת מכות עם מוטי דניאל הוא לא עשה כלום. ראדולוביץ' הגיע כשחקן שקלע פעם 35 נקודות ביד-אליהו והביס את מכבי, אבל גם הוא אכזב ולא נשאר.

קווינסי לואיס בא בתור שחקן חמישייה של יוטה ג'אז, אבל לא נתן את התפוקה שציפו ממנו. ועכשיו קרלוס ארויו הגיע בתור השחקן היקר בתולדות מכבי ורכז נהדר ב-NBA ומרכוס בראון בתור אחד הזרים הגדולים ששיחקו באירופה בשנים האחרונות, ושנים נותנים ממוצעים סבירים, אבל לא גדולים, ונראה ששניהם לא יישארו. גם מייק מיצ'ל שהגיע על תקן כוכב עבר ב-NBA ונתן בסך הכל עונה אישית גדולה לא הוביל את מכבי להישגים משמעותיים ונחתך כעבור שנה (לפי דעתי, מכבי היתה צריכה להשאיר אותו).

כל הזרים הגדולים שהיו שמכבי והובילו אותה להישגים לא היו כוכבים גדולים לפני ששיחקו במכבי, ובמכבי הם עשו את הפריצה המשמעותי בקריירה שלהם. אני מדבר על אולסי פרי, ארל וויליאמס (שהגיע מהליגה השבדית), קווין מגי, לי ג'ונסון, נייט האפמן, אריאל מקדונלד (שאמנם כיכב בלובליאנה, אבל רק במכבי הוא נחשב לאחד הרכזים הכי טובים באירופה), אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ'.

אני יכול לחשוב רק על שאראס כשחקן זר שהגיע למכבי על תקן של כוכב גדול, שכיכב גם במכבי והוביל אותה להישגים. וגם לגבי שאראס: בעיתון "תל-אביב" הכתירו אותו אחרי חצי שנה כ"אכזבת העונה" והעיתונאי שם כתב טור בשם "עיניים עצומות לרווחה" בו הוא טען ששאראס מאכזב ושמכבי היתה יכולה להחתים שוב בפחות כסף את אריאל מקדונלד (אני נהנה שוב ושוב להזכיר את זה ולצחוק על זה). אולי דווקא מקרה שאראס מעיד, שהתקשרות בישראל לא נותנת לשמות גדולים זמן להשתלב בישראל ומיד קוטלת.