לא יהיה פשוט בכלל, לא יהיה, אבל איך אומרים מיטב מחברי הקלישאות? תנו לנו לחגוג יום-יומיים ואחר כך נתפנה לקרב הבא.

ברצלונה בפיינל פור, אחרי 2:3 על טאו ויטוריה ברבע הגמר ו-62:78 במשחק המכריע. בכל ארבעה המשחקים האחרונים זה היה הקצב של ברצלונה. ההגנה גברה על ההתקפה. טאו, שרגילה לקלוע הרבה נקודות, נעצרה על פחות מ-70 בארבעה המשחקים האחרונים בסדרה. רק פעם אחת (62:69 במשחק מספר 3) היא הצליחה לנצח עם סקור כזה. זה לא מרחב המחיה הטבעי שלה.

נכבד את צ'אבי פסקאל, או פסקוואל, ששם פס על כל מי שהשמיץ אותו.

נריע לג'אנלוקה באסילה, חובב הצ'אקות.

לפראן ואסקס, שפיתח עם השנים ג'אמפ-שוט מפתיע ונאה כרפאל.

ליאקה לאקוביץ', שהתאושש עם כמה וכמה (וכמה!) משחקים טובים בסדרה.

לחואן קרלוס נבארו שאין עליו – ועליו אין.

לויקטור סאדה – שהוויכוח לגביו הוא אחד: מה יש יותר – כאלה שלא מעריכים אותו או כאלה שלא שמעו עליו.

לדניאל סנטיאגו – הפורטוריקני היותר יעיל, כנראה, מבין השניים.

לדייויד אנדרסן – שבסך הכל הגיע לעוד פיינל פור, מקום כל-כך טבעי מבחינתו.

לארסן איליאסובה – הליאור אליהו האמיתי (כולל צ'אקות לשלוש וגגות למסתננים).

לרוג'ר גרימאו - הלוחמני, האמביציוזי, הסמל והמופת לאיך צריך להיראות ספורטאי כשהוא עולה על מגרש (אם כי במקומו הייתי שוקל תספורת, אם כבר מדברים).

ללובוש בארטון – צ'כי אמיתי ולא מזויף (הלו, קני), שעבר מתפקיד ראשי בבדאלונה לתפקיד משני בברצלונה וכבר הגיע לדי הרבה היי-לייטס בקריירה מבלי ששמנו לב.

לג'ורדי טריאס – שתמיד שם כדי לעזור, וגם לאנדרה בארט שהיה בטורונטו רפטורס, אבל בברצלונה הוא מספיק כדי להיות רכז שלישי בלבד.

יש לכם משימה מכובדת ונכבדת לבצע, חברים: להדיח את אלופת אירופה בברלין. התורה מסיני יעמוד שם ממול ויעשה הכל כדי שזה לא יקרה.

לקבוצה גדולה מגיע פרפורמר גדול. קבלו את פרדי מרקיורי ענק הרוח, סולן קווין לשעבר, עם 'ברצלונה' הכל-כך מתבקש. ותנו כבוד, אומרים שזו ההופעה האחרונה שלו על במה לפני שמת. הנה זה כאן.

בהזדמנות זו אני חוזר על התחזית הקדם-עונתית שלי לפיה צסק"א מוסקבה לא תהיה אלופת היורוליג.

ואם נחיה גם נראה.