ראיתי את קליבלנד במשחק מספר 1 נגד דטרויט (בינתיים הם כבר ב-0-2), ואחרי הצפייה לא הצלחתי להבין דבר אחד: איך לא נותנים ללברון ג'יימס מטר, מטר וחצי, כדי לאלץ אותו לקחת יותר זריקות מבחוץ? על פניו, זה נראה מאוד מתבקש לפחות לנסות ולבדוק את האופציה הזו.

הוא קלע 38 נקודות ולקח אולי ארבע זריקות מבחוץ. יש לו את הדרכים שלו לצבור נקודות: ריבאונד התקפה, חדירות לסל, זריקות עונשין, מתפרצות, אבל בכל מה שקשור לזריקות מבחוץ לא השתכנעתי – לפחות על פי המשחק שראיתי, וגם על סמך משחקי עבר – שהוא מאוד מאמין בזריקה שלו. לתחושתי, זו אחת האופציות הפחות טובות מבחינתו. שחקן הרי מכיר את תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו יותר טוב מכולם. אפשר להרגיש את זה בסגנון המשחק שלו ובדרך ההתנהלות על המגרש.

כמובן שהוא גם מוסר מצוין, ריבאונדר טוב, רואה משחק, אבל החיסרון שלו זו הקליעה מבחוץ ודטרויט לא הימרה על העניין הזה במהלכים של אחד על אחד. את הדאבל-אפ הוא פותר בקלות בזכות יכולת מסירה מצוינת ויש לו צוות מסייע שקולע מבחוץ כמו אילגאוסקאס, מו וויליאמס, שצ'רביאק או גיבסון.

בכל פעם שאני רואה אותו הוא מדהים אותי מחדש בפיזיות שלו. הוא גדול, פשוט ענק. יצא לי לראות גם את הלייקרס מנצחים במשחק הראשון את יוטה, וכשרואים את קובי בראיינט פתאום מבינים שהוא נראה כמו הילד של לברון מבחינת המימדים. האמת, גם כאשר טיישון פרינס, שגבוה מקובי, שומר על לברון, הוא נראה כמו הילד שלו, בגלל שהוא מאוד צנום.

בראיינט יותר וירטואוז מג'יימס, גם אם המשפט הזה נשמע לכם מוזר לנוכח כל הדאנקים וההתעופפויות של לברון במהלך משחקים. ברבע הראשון נגד יוטה הוא לא זרק לסל אפילו פעם אחת ולא כפה את עצמו על המשחק. כשהוא הרגיש שהגיע זמנו לאסוף נקודות למען הקבוצה שלו, אפשר היה לראות את השליטה שלו באלמנט שאצל לברון הוא לא מפותח: שליטה באחד על אחד תוך כדי כדרור ועלייה לקליעה מחצי מרחק ומעלה. לג'יימס אין את התכונה הזו שיש לקובי והיתה גם לג'ורדן: להתחיל בתנועה, להשתמש בהטעיה, לכדרר פעם-פעמיים ולעלות פתאום לקליעה.

בראיינט עושה את זה כדי לגוון את היכולות ההתקפיות שלו ולהקשות על שומריו, וגם לפתור בעיות שנוצרות כשהוא נסגר חזק ולא מצליח להגיע לחישוק. כך גם עשה ג'ורדן. לברון, כאמור, משתמש בפטנטים אחרים. ההבדל בא גם לביטוי בזריקות משלוש. אצל לברון זה נראה פחות טבעי, אצל קובי זה חלק מהמשחק.

האמת היא, שקליבלנד פחות הרשימה אותי מהלייקרס לפחות על פי משחקי הפתיחה של שתיהן. היה נעים לראות את קובי לא כופה את עצמו על הקבוצה ומשחק בסבלנות, ובכל זאת עומד על 24 נקודות אחרי שלושה רבעים, או משהו כזה. היו מהלכים שלמים שהוא לא זרק כי לא צריך – טרבור אריזה ושאנון בראון עשו את זה במקומו, ועשו את זה טוב.

gilse@inter.net.il