אני לוקח את קלי מקארתי למכבי ת"א גם היום בשתי ידיים, שישחק בעמדות 3-4 על פי הצורך. הוא מסוג השחקנים שהיה יכול לחבר את הקבוצה הגנתית כמו נדב הנפלד בזמנו, ובהתקפה לתרום ממוצעים של 11-12 נקודות ועוד 6-7 ריבאונדים למשחק.

דייויד בלאט חשב להביא אותו בזמנו למכבי כזר רביעי, אבל זה לא יצא בסופו של דבר. בינתיים, מקארתי יוצא לעונה שלישית ברציפות בדינמו סנט פטרסבורג בליגה הרוסית, אחת החזקות ביותר היום באירופה. היה לי ברור בזמנו שמדובר במציאה והוא יגיע במוקדם או במאוחר לליגות חזקות, במקום לשחק בגבעת שמואל או מכבי ראשל"צ. אחרי הזכייה ביול"ב קאפ עם הפועל ירושלים הגיעה ההכרה בו, ומאז הוא משחק בכסף גדול כמו שמגיע לו.

הכרתי אותו לראשונה במכבי רעננה, כששיחקנו יחד. אני זוכר סיפור מהרגעים הראשונים להגעתו לקבוצה. עמדנו שם, באחד האימונים, ברק פלג, תומר שטיינהאור ואני, על חצי מגרש אחד, ובצד השני שרון דרוקר החזיר למקארתי כדורים כדי שיזרוק. הבטנו וראינו אותו לוקח את הזריקה שלו לסל בסגנון מאוד מצחיק ומשונה. הוא זרק בלי ג'אמפ בכלל. אמרנו לעצמנו מה זה, מי זה השחקן הזה. לאט לאט הבנו שמדובר בשחקן הגנה מדהים ואתלט מעולה.

היה לי מאוד קשה להתקיף אותו באחד על אחד. הוא שחקן עם אנרגיות מטורפות, ובכל משחק עלה עם אנרגיות מדהימות. בכל משחק שלא הלך לו ברעננה, הוא היה זורק את הנעליים לפח. הוא הביא משלוח מארצות הברית של 40 זוגות. למזלו, לא היו יותר מדי משחקים בהם לא הלך לו. ברעננה הוא הוביל גם בנקודות וגם בריבאונדים.

קצת על התכונות המקצועיות שלו. יש למקארתי ניתור שני מהיר מאוד לריבאונד. הוא חוסם אדיר, אבל רק ביד שמאל. צחקתי איתו על זה פעם, שהוא לא יכול לחסום ביד ימין. ראיתי באחד המשחקים שלו בסנט פטרסבורג שהוא חוסם פתאום עם יד שמאל, ונזכרתי בחיוך ובנוסטלגיה.

בתחילת דרכו כאן הוא חדר בעיקר לצד שמאל, אבל עם השנים התחיל לחדור גם ימינה. הוא כמעט ולא שיחק אחד על אחד תוך כדי כדרור מההיי-פוסט, אבל שיפר מאוד את הקליעה ואת היכולת בלואו פוסט, משם, בעיקר, הוא בחר לבצע בדרך-כלל את האחד על אחד שלו.

מקארתי הוא בורג משמעותי במערכת הגנתית של כל קבוצה. יש לו ידיים ארוכות והוא כל כך אנרגטי, שרואים אותו בכל קצה של המגרש. מזכיר לי קצת, כאמור, את נדב הנפלד בקטע הזה.

אני אפתיע ואומר, שלדעתי אין הבדל גדול ברמתו כשחקן לעומת אנתוני פארקר. הוא נופל מאנתוני בעיקר בכך שאינו מסוגל להוביל כדור וזה ההבדל הגדול ביניהם, אבל גם הוא מאוד מגוון ויכול לעשות המון דברים על המגרש. אני אזכיר למי ששכח, שכמעט בכל הפעמים שיצא לו להתמודד בארץ נגד פארקר הוא שיחק מולו שווה כשווה לכל דבר. יכול היה להטריף את ההיכל אם היה בא לכאן, ולא משנה כרגע הגדרות התפקיד. הוא מסוג השחקנים שמציתים קבוצה וקהל.

לעומת זאת, יש לו עבודת רגליים הכי טובה בהגנה שנתקלתי בה. הוא ממושמע מאוד, קבוצתי, חברותי ונוח, חושב על טובת הקבוצה יותר מאשר על עצמו. שחקן של מאמן. אפשר לראות את זה על פי הרגשות שהוא מחצין תוך כדי משחק, כשהוא משחק בשיגעון. הוא קלט בזמנו מהר מאוד את הסלנג בארץ ואהב לצעוק את המלה "בטירוף" בחדר ההלבשה.

הוא קולע את כל הסלים שלו תוך כדי משחק קבוצתי ולא כופה שום דבר. המון סלים שלו באים מריבאונד התקפה, כי הוא הולך המון לריבאונד. הוא טוב בכל התחומים חוץ מדבר אחד משמעותי - יכולת הובלת הכדור. לכן התפקוד שלו הוא בעיקר בעמדות 3-4 ולא 2-3.

ברעננה הוא שיחק הרבה פעמים בעמדה 4, ויצר לעצמו יתרון ענק על מי ששמר עליו. הוא הגיע לארץ בסכומים נמוכים, שיחק עם גבעת שמואל בגמר הגביע, הגיע עם רעננה לגמר הפלייאוף, זכה עם ירושלים ביול"ב קאפ. היום הוא מרוויח המון, וממשיך לזכות בתארים. היה לו אחד כזה, הפעם אירופי, עם סנט פטרסבורג בעונה בה אימן אותו דייויד בלאט.

עבר שינוי גדול, מקארתי. את כל הדברים שכתבתי עליו אני מבסס על תקופתו בארץ, כי לא יצא לי לראות אותו כמעט בקבוצה הרוסית. אני מניח שהוא לא השתנה מאוד בסגנון המשחק שלו, אולי יש עליו אפילו יותר אחריות מבעבר, כשחקן מוביל ומנוסה בקבוצה.

שחקן גדול ואיש גדול. ושיהיה לו יום הולדת שמח. בן 31, לא ילד.

gilse@inter.net.il