היה לי יום קצת צפוף וקצת עייף וקצת מתפנק אתמול, ולא כל כך הספקתי כל מה שרציתי, אבל לא זה מה שימנע ממני לדווח על נפלאות ונצורות שקרו במחזור הפלייאוף האחרון ואף אחד לא שם לב (אני מניח, אם כי בטח לא יושב לקרוא את כל האתרים וכל העיתונים. מה, לרגע חשבתם שכמאמננו הלאומי אנוכי? כלל וכלל לא. ולא – כלל וכלל).

בעודי מזפזפ בין המוני השידורים החיים באותו יום ראשון בערב מתסכל-מעט, נפלתי על לא פחות ולא יותר מאשר הסל הראשון לשתי נקודות שהשיג מתן נאור מאז חזר לשחק העונה. במין כניסה לסל זה היה, או משהו דומה. בו במקום קלטתי את החשיבות ההיסטורית של המהלך והבטחתי ללכת ולבדוק מה מי מו. והנה זה בא:

בששה המשחקים הראשונים שלו לעונה הזו נאור לא קלע אף סל של שתי נקודות ב-165 דקות משחק. בחמישה הראשונים הוא אפילו לא זרק משם ולו פעם אחת. בשישי, כלומר במשחק הפלייאוף הראשון נגד הפועל ירושלים, הוא סוף-סוף העז וניסה והחטיא.

מאה-שישים-וחמש-דקות!

בשביעי, זה שהתקיים ביום ראשון, הוא זרק פעם אחת - וקלע.

יאאאא אולוהים!

לא יודע באיזו דקה בדיוק של המשחק זה קרה, אבל זה קרה.

ברכות למתן נאור, אם כן, מכדורסלע-האתר.

עם זאת, העם עדיין ממתין והנשיאות גם, להתייצבות הראשונה של נאור על קו העונשין. ב-193 הדקות שקיבל בעירוני נהריה מאז חזר מאותו טיול מפורסם לדרום אמריקה, נאור לא הגיע לקו אפילו פעם אחת. פוחד ממגע? קשה להאמין. אחרי שהתחכך בנחשי ענק ותפלצים מכל הסוגים בג'ונגלים של ברזיל והשד יודע איפה, הוא פוחד להיכנס לסל ולסחוט עבירה? מה כבר יקרה לו, יחטוף נוגרה קלה במצח? קטן עליו.

ואולי שכח איך משחקים, או איך מכדררים?

הממממ, שאלה שיש לתת עליה את הדעת.

האם באמאזונאס משחקים כדורסל בעזרת יידוי שלשות בלבד, ונאור החליט לייבא את הסגנון הזה לכאן ואף להקצין אותו? נתקשה לאשר זאת, אם כי נודיע קבל עם ונתינים כי גם לפני עזיבתו הפך יותר ויותר לשחקן שמשליך צ'אקות וממעט לשים כדור על הרצפה.

ולעניין אחר. נועה רקנאטי מונתה למאמנת אליצור רמלה במקום אלי רבי. נפרגן לה על כך, נברכה מעומק לב ונאחל לה הצלחה רבה עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. מעורבותי בכדורסל הנשים אינה עמוקה דיה, אם כי מהמעט שכן יוצא לי לעקוב ולראות התרשמתי ממנה לטובה.

זכור לי שהיתה עוזרת של רועי איזנברג בהפועל ת"א ובעונות האחרונות עבדה עם רבי ברמלה, אבל מאוד רציתי להיזכר מה עשתה קודם לכן והדיווחים באתרי היומיום וחול, להבדיל מאתרי קודש (יו נואו, כמו זה שאתם נמצאים בו כרגע, נניח), לא מצאתי אזכור לעברה.

כולם עם אותו שטאנץ: ניוז, ציטוטים שלה, אולי גם אזכור לעבודה בהפועל ת"א איתה זכתה באליפות – וזהו.

רבאק, איפה אימנה נועה רקנאטי לפני כן? מי זו נועה רקנאטי? תנו קצת יותר מידע לשוטים כמוני, שאו שהם מזדקנים ולא זוכרים, או שמעולם לא ידעו. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא (ובכדורסל הנשים האמירה הזו אפילו מקבלת משנה תוקף) שהיא עבדה כמאמנת ראשית עוד לפני התקופה בהפועל ת"א. רק השד זוכר איפה. אולי תל כביר? אולי. לא אוכל לאשר זאת.

בקיצור, אכזבה מהיומונים למיניהם. בפעם הבאה תנו פירוט מלא.

חוץ מזה, אם כבר כדורסל נשים, אז טל נתן חתם באליצור חולון, מה שמחזיר אותי לקטע ישן-נושן מאי-אז בימים שכתבתי על ליגת הנשים שבה כולם מאמנים את כולם במין מעגל סגור כזה, ומפעם לפעם מחליפים כיסאות זה עם זה. טל נתן כבר היה באלף, טת, סמך ושין, אז כנראה שהוא צריך להיות גם בלמד כי ככה זה עובד.

בקיצור, תנו לנו קצת גיוון שם, בליגה לנשים. מה יש, עדי אזולאי לא יכול לאמן את בנות השרון קצת? ומה רע בחנוך מינץ למכבי אשדוד או אבנר יאור במכבי רמת חן? והאמת, רובי בלינקו יכול להיות נהדר בליגה לנשים. יש לי תחושה שהוא יצליח שם בענק. חדשו לנו קצת, בחייכם. קצת גיוון, מה כבר ביקשתי?

ולסיום, כמה וכמה (וכמה!) ציטוטים של ז'לימיר-הגביר אחרי הזכייה באליפות היורוליג, מתוך ראיון שנתן לעיתון בליץ. שיהיה, תמיד טוב לשמוע.

"אין לי מושג איפה כל הגביעים והמדליות שלי. פעם אמא שלי התעסקה בזה והיום האחראי הוא הבן שלי, סטפן. חלק מהמדליות והגביעים נמצאים בצ'אצ'אק (עיר הולדתו), חלק בבלגרד וחלק באתונה. תמיד התואר האחרון הוא הקרוב ביותר ללבך".

"אני מברך את אטורה מסינה על כל מה שהוא עשה בצסק"א מוסקבה בשנים שלו שם, זו עבודה פנומנאלית. אני מחשיב אותו כמאמן הטוב ביותר באירופה".

"בדרך כלל אני לא מחשיב את ההתקפה האחרונה באופן מיוחד לעומת חלקים אחרים במשחק, אבל הפעם, בגמר, היה להתקפה הזו חלק מכריע במשחק. שישקאוסקאס הוא שחקן מצוין והיה בעבר חניך שלי. הוריתי לשחקנים שלי שלא לבצע דאבל-אפ עליו בהתקפה האחרונה, כדי לא להשאיר אף שחקן פנוי לזריקה לשלוש שתנצח אותנו. דרו ניקולאס עשה עבודת הגנה נפלאה על שישקאוסקאס. אם זה היה נגמר אחרת הייתי ודאי סופג ביקורות רבות על טקטיקת ההגנה שלי. למזלי, זה לא קרה".

"אמרתי לניקולה פקוביץ' שלא יעז אפילו לחשוב על התפשרות בזכייה הזו בלבד, ושלא יעז לעצור כאן. המשימה שלו היא להמשיך ולעבוד קשה כדי לשלוט בכל אולמות אירופה ולזכות בעוד תארים רבים".

אליל הינו. וזה כבר לא ציטוט. זה אני אמרתי.