שלום לכולם. הסכיתו ושמעו על חוויתי הטראומתית מהמשחק השלישי. זה מתחיל מבחו"כ ומסתיים בסקופ בלעדי לקוראי האתר.

ביום חמישי נסעתי למשחק של בני השרון קבוצתי האהובה בחיפה. לאחר שבמשחק הקודם רכשנו כרטיסים במחיר מופקע, הובטחו לנו על ידי קבוצתנו האהובה כרטיסים חינם למשחק. לקחנו את הדרכון, עזבנו את מדינת תל אביב והגענו לרוממה-האולם.

למרות קרירות מזג האוויר, קיבלו אותנו אנשים חמימים. קיבלנו את כרטיסנו ונכנסנו להיכל. עקבנו אחרי השילוט והגענו למקומות הישיבה שלו בשער ו' - אולם.

ולמה קוראים לזה אולם ולא יציע? למי שלא היה מעודו באולם ברוממה, אסביר שבאולם יש יציעים תחתונים הנמוכים מהמגרש עצמו. רצפת היציע נמוכה במטר מפרקט המגרש. אני לא יודע מי עיצב את האולם ומי חשב על הרעיון הזה, אבל כנראה שהוא לא ביקר בהרבה אולמות כדורסל.

ובכן, היה ברור לכל האוהדים שככה אי אפשר לראות כדורסל והתחלנו לשאת ולתת עם השומרים במגרש. גם במשחק הקודם שוכנו האוהדים ביציע הזה, אבל אחרי 10 דקות משחק הם הועברו ליציע מעל, משם אפשר לראות את המשחק באופן נורמלי. אלא שבמשחק הקודם, אחרי שהועברו האוהדים ליציע העליון, רץ אחד מאנשי חיפה לשוטרים וגער בהם על שהעבירו את האוהדים ליציע הפנוי (ראיתי בעצמי). כנראה שגערות אלו עבדו, כי הפעם כבר לא הסכימו להעביר אותנו ליציע הנורמלי.

ובכן, נוצר מצב שאני, האוהד הנאמן, עומד על הכסא בשורה הראשונה באולם. הכסא היה ממוקם כמטר וחצי מאחורי ספסלה של קבוצתנו האהודה, וכשאני אומר עומד על הכסא אני מתכוון על הכסא. אם הייתי יושב על הכסא, אז הייתי צריך לראות את המשחק מבין רגליהם של שחקני הספסל. בנקודה זו עלי להודות על כך שאריאל בית הלחמי נמוך, ולכן הוא לא כל כך הסתיר לנו את המשחק. אבל, מה לעשות שעוזרו גבוה הוא כמו כל שאר האנשים שהתרוצצו על המגרש.

נסכם נושא זה בשאגות בוז לאנשי קבוצת מכבי "ממש לא היט" חיפה, שעשו הכל כדי למנוע מאוהדי כדורסל תמימים לראות את המשחק כראוי. בחו"כ, בחו"כ, בחו"כ.

ועתה נעבור לדברים מעניינים יותר. מעצם הימצאותי ממש מאחורי ספסלה של קבוצתי האהובה ומעצם העובדה שכל מה שקרה סביב עיגול החצי לא יכולתי לראות, התרכזתי במשחק בעניינים שונים מבדרך כלל.

אז ככה, בית הלחמי לא אהב ששון ג'יימס זרק יותר מדי משלוש. רגע, האם היה עוד משהו מעניין על הספסל של בני השרון? רגע, מה זה היה? אה כן, טפירו לא שיחק בחצי השני.

אף אחד לא יודע בדיוק מה קרה שם. טוב, אז אני עמדתי בדיוק מאחורי הספסל. אומנם לא ראיתי חלקים מהמשחק, בעיקר מה שקרה בחלק המזרחי של האולם, אבל את התקרית ראיתי גם ראיתי.

את מקור הריב לא ראיתי אמנם, אבל בסוף פסק הזמן טפירו התיישב על הספסל, הסתובב לכיוון בית הלחמי וצעק "חרא מאמנים"!!! הוא היה ממש עצבני וכל שאר השחקנים ניסו להרגיע אותו. ארז כץ במיוחד. לאחר מכן, טפירו ביקש מעוזרי עוזר המאמן (זה באמת שמו) להגיד כל מיני דברים לאריאל בית הלחמי, אבל שני הצדדים לא נרגעו.

מאוחר יותר נצפתה שיחה בין אקוניס לבין בית הלחמי. בית הלחמי אמר משהו כמו 'הוא זרק עלי מגבת, ותפס את החולצה שלי'. אקוניס ניסה להרגיע אותו ואז בית הלחמי אמר "זה או הוא, או אני". ברור שטפירו הגזים, אבל אם אני הייתי צריך לבחור, ברור את מי הייתי מעדיף (ושמו שונה משמה של אבקת כביסה).

מאז טפירו לא שיחק. מאוחר יותר תפס מאירק'ה את אריאל לשיחה צפופה ואף נראה שהתנצל, אבל זה לא עזר. משלב זה הקהל (טוב ובעיקר אני ואבי) דרשנו בצעקות להכניס את טפירו. הקהל ישר הבין ונראה שכולנו נעמדנו לצידו של מאירק'ה. כמובן שזה לא עזר. אקוניס הסתכל עלינו בתסכול, ולקראת הסוף מאירק'ה אפילו הסתובב, הסתכל עלי, וקרץ.

טוב, אולי זאת רק הייתה אחת מהעוויתות שלו, אבל בשבילי זאת הייתה בוודאות הכרת תודה על פועלי באותו משחק.

נקווה שיהיה טוב יותר הערב, במשחק הרביעי.

המשך פלייאוף מהנה ול"ג בעומר שמח!

עומר

דבר יו"ר הדירקטוריון: הבערת פה בעצמך מדורת ל"ג בעומר, יאאא אולוהים!