כמעט ארבעה חודשים עברו מאז האייטמון האחרון שהופיע בטניסלע-הלינק. באיזשהו מקום, אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה בו-זמנית, כי נרשמה מאז הידרדרות עמוקה ביחסינו עם המשחק הנפלא הקרוי טניס. משחק שבשיאו – כן, כן – הוא נאה יותר אפילו כדורסל ברמה הגבוהה ביותר.

רצתי לשטוף את הפה בסבון ושבתי.

כמעט ארבעה חודשים, כאמור. וזאת למה? כי האייטמון האחרון הביע תסכול עמוק. זה היה אייטמון הודאה מפורש וחד משמעי (תוכלו להזיז ישבן ולחפש בלינק עצמו ולא יקרה לכם כלום, מבטיח) בכך שרוז'ה-שלנו כבר לא ישוב למקום הראשון שבעולם. אייטמון הודאה ביכולתו העילאית, המרשימה, הנהדרת וחסרת התקדים של איזה אחד, רפאל נדאל המנוול, שאין עליו ועליו אין ואף אחד היכול לו.

בסוף השבוע נדאל ניצח את נובאק דג'וקוביץ' בחצי גמר טורניר החימר במדריד והעלה את רצף הניצחונות שלו על המשטח הזה ל-33. הבן אדם הפסיד 6:3 במערכה הראשונה וחזר עם 6:7, 6:7 כשבשלישית הוא מציל שלוש נקודות משחק וכל זה בארבע שעות ושלוש דקות.

קודם כל, אני מופתע שנובאק "גאסולינה" דג'וקוביץ' החזיק ארבע שעות על המגרש. זה בהחלט נתון ראוי להערכה, ואם הוא יעשה זאת שוב נשקול להסיר משמו את תואר הגאסולינה המתבקש.

שנית, עושה רושם שנפתח כאן סיכוי קטן, קטנטן, לרוז'ה-שלנו לבוא היום ולהרביץ מכה יפה בגמר נגד המנוול. "שלנו" ניצח בחצי הגמר גאסולינה אחר, חואן מרטין דל פוטרו, אחד השחקנים היחידים בסבב העולמי שעדיין פוחד מרוז'ה-שלנו ומפסיד את המשחק עוד ביציאה מחדר ההלבשה למגרש. פדרר ניצח בשתי מערכות חלקות ובלי יותר מדי בעיות את הארגנטיני ועלה לגמר. היום זה קורה, כאמור. ובואו לא נהיה תמימים: גם אם נדאל היה משחק בחצי הגמר שש שעות וארבעים, הוא עדיין היה הפייבוריט מול רוז'ה-שלנו, בטח כשמדובר בחימר.

אבל איכשהו, ואולי זו רק תקווה של פתיים, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאולי יש פה סיכוי נדיר לקבל איזה מינוי (על חימר), כמו ששר פעם אריאל זילבר האגדי.

יש כאן כמה וכמה (וכמה!) עניינים שמעוררים את בלוטות הטניס מחדש: הראשון, מאזן של 1:25 שהמנוול מתגאה בו במשחקי גמר על חימר. השני, העובדה שזהו המפגש הראשון של "שלנו" ושל המנוול מאז גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה בינואר, וזמן קצר לפני הרולאן גארוס. והנתון הכי מעניין: ולו רק כדי להבין עד כמה השליטה של נדאל גדולה על חימר צריך לספר ולעדכן את העם, כי זו היתה הפעם הראשונה שהוא מגיע לשובר שוויון במערכה שלישית מאז יולי 2003.

ועל זה אפשר לומר רק שתי מלים:

יאאא אולוהים!

ובעצם, עוד שתי מלים: פייייי קיבינימט.

ב-31 מפגשים נגד שחקנים מהטופ 10 העולמי המנוול הזה הפסיד רק פעם אחת. זה קרה מול פדרר בגמר המבורג במאי 2007. המאזן שלו על חימר: 4:150 מאז 2005. המאזן שלו ב-2009 הוא 3:41.

מה עוד נותר ולומר שלא נאמר?

הנה מה שנותר: הערב, במדריד-הכרך, מול הקהל הביתי בספרד, רפאל נדאל המנוול מפסיד לרוז'ה-שלנו פדרר ומעיר לחיים מחודשים את טניסלע-הלינק!

ונאמר אמן.

או ככה לפחות נדמה לי, על אף שאינני.

וכדי שבכל זאת יקבלו המאמצים של פדרר הערב משנה תוקף ותמיכה מבחוץ, ונסיים בזעקת הקרב שכמעט שאיבדנו תקווה לגביה: היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!