סר ש. הרמלין נתפס אתמול לעניין חמישיית העונה שבחרה מנהלת הליגה. הסר טען, ותוכלו לראות זאת באייטמונו האחרון, שהבחירה בעומרי כספי ובליאור אליהו לחמישיית העונה אינה נראית לו. זכותו ומותר לו, יען כי סר הינו ואנחנו לא, אבל הנה צץ נתין בשם אלעד שחושב אחרת, והאמת היא, במחשבה נוספת, שאני מצטרף לדבריו.

כה טען הנתין אלעד במייל פשוט, בהיר, מנומק ותמציתי שהגיע אל תיבת המייל הנשיאותית.

"הארה בקשר לאייטמון שפירסם סר שחר הרמלין: בליגת קזינו קיים החוק הרוסי שמחייב לפחות שני ישראלים בחמישייה. חמישיית העונה גם היא חמישייה, ואין ספק שהם שני הישראלים הכי טובים בליגה שנתנו את העונה הכי טובה מבין כל הישראלים".

ישר ולעניין, כאמור, ובהחלט יש לקחת בחשבון שחמישיית עונה שמפורסמת על ידי מנהלת הליגה עצמה חייבת להיות מצוידת בשני ישראלים, כדת וכדין, להבדיל מעיתון או אתר כזה או אחר שעושים מה שבא להם, איך שבא להם ומתי שבא להם והעולם סופג הכל.

נו, ואחרי שעסקנו בעניינים ברומו של עולם אלה, אי-אפשר שלא לעסוק בנושא שאף הוא קריטי ביותר. הצלחת. אותה צלחת שמחולקת לזוכים. כן, בדרך כלל יש צלחת ראשית וצלחות אישיות (למנה ראשונה?) לכל אחד מהשחקנים.

הבטתי הבוקר בעיתון שיש לו מדינה, או שמא היתה לו פעם והלכה לאיבוד, וראיתי את רבי פנחס הגרשוני ותלמיד העבר שלו, עודד קטש, מביטים בצלחת שהוצגה לראווה במסיבת העיתונאים שלפני הפיינל פור. בתצלום אחר מספר לוטשי העיניים כבר גדל לארבעה: גל מקל, מורן רוט, עידו קוז'יקרו וקרלוס ארויו.

ואני מביט בה, בצלחת, ולא מבין על מה המהומה: זה מה שאבנר קופל מסוגל להנפיק תחת ידיו המנצנצות? יכול להיות שהיא טיפה מנצנצת, הצלחת, שהרי כל דבר חייב להיות הכי יקר והכי מנצנץ כאשר מדובר במנהלת הליגה, אבל צלחת? לא הגיע הזמן להתקדם?

אין בה תואר ואין בה הדר, בעיניי, בצלחת הזו. נאה הינה, אתקשה להכחיש זאת, אבל שום דבר מעבר לזה. סתם, וואלה סתם.

אבקש להודיע לחבר קופל מעל במה צנועה זו, כי יש להתקדם עם העולם. לא די בהזמנתו לכאן של יו"ר איגוד הכדורסל הגרמני, או של יול"ב, וגם לא די בתחרות מעודדות. קיים גם צורך בהתפרצות אמיתית, שאגה מלוא חזה של קהל האוהדים ביציעים עת מוכרזת האלופה. וכשהוא מרים את הצלחת המוזהבת, או מה שהיא, אני מרגיש פספוס. כאילו הרימו קרטון או כפית ומזלג, להבדיל.

כשחשבתי על העניין עוד קצת הגעתי למסקנה, שאולי זו דרכם ההגיונית של איגוד הכדורסל שהלוגו שלו מופיע על הצלחת, ושל מנהלת הליגה, להבדיל את אירוע הפיינל פור שסופו הוא צלחת, לבין מעמד גמר הגביע בו מחולק גביע נאה כרפאל. ויש בזה משהו, לא אכחיש זאת.

אבל בהמשך לרוח הדברים, אם מישהו כאן חשב על יצירת הבדל בין גמר הגביע לגמר הפיינל פור - ובואו נודה, הם לגמרי אותו דבר – אז צורת ומהות התואר היא הסיפור האמיתי? בזה מסתכם ההבדל?

אציע מחדש לחבר אבנר "נצנץ" קופל לשוב ולהיות עצמו. אם הוא לא מעוניין להעביר שינוי ולהחיל כאן מחדש סדרת פלייאוף במעמד הגמר, שישוב להיות הוא-עצמו, כאמור. וזה אומר, לנצנץ חזק יותר ממקביליו. לנצנץ למרחקים ובאור יקרות.

נותן איגוד הכדורסל גביע 15 צול אורכו, שטחו, נפחו וגובהו? יבוא נא קופל עם מנהלת הליגה השלו וירביץ גביע 50 אמה או 30 אינץ' עומקו, ושיהיה תלת מימדי לפחות! או מה שירצה, בעצם.

מוזר לי שקופל מנצנץ עם צלחת בלבד, אם לסכם את העניין, ושאינו בא להוכיח את משנתו בפני העם בנוסח: שלי לא רק גדול יותר, אלא גם מנצנץ יותר. שלא לומר נוצץ ממש.

ובאשר לאירוע עצמו. נשתדל להימנע כאן מכל קידום/סיקור/פמפום שיאפיין מקומות אחרים. אנחנו כאן לנוח ולהיות נינוחים ולעשות את כל זה בנוחות עילאית. באמת לא משנה כרגע מה קורה בין הקו הקדמי של חיפה לזה של ירושלים, או מי ישמור על קרלוס ארויו, למה וכמה. אללה-באב-אללה והרשות נתונה לכל להשתנות במחי יד.

אם נחיה גם נראה את המשחקים. ואם נראה – נרביץ פה מה שיש לנו לומר.