שלום ליו"ר, שלום גם לנשיא.

בימים אלו ממש, בפריז הכרך (בטוח ואף ברור כי לבו ותשומתו של הנשיא נתונים לכך) מתמודד רוז'ה-שלנו, במוצדק שבמאבקים, אל מול שלל מנוולי תבל בראשותו של לא אחר מנדאל המנוול.

בינתיים, איך נאמר (בלשון עדינה), רוז'ה-שלנו מגמגם במקצת.

שלנו עבר בקושי (רב, מי חשב?) את הארגנטיני (מנוול הינו, כל עוד ניסה הוא לאיים על נצחונו המוצדק של שלנו) והתקשה גם אל מול הצרפתי (גנב לנו מערכה וגרם לנו להזיע קלות - מי בכורסא, מי על החימר - בקיצור, מנוול!).

משימות דחופות מצריכות פעולות קיצוניות. אי לכך, הגיע הזמן כי היו"ר יתפוס פיקוד וידחוף את רוז'ה-שלנו לעבר התואר היחיד שחסר לנו.

היידה זה יפה, היידה אף יעיל, היידה גם בדרך-כלל מתפקד, אבל היידה, היידה היידה! לא מספיק לאליפות צרפת הפתוחה, מסתבר. לא במצבנו, כנראה.

הצעתי ובקשתי כי יתעלם היו"ר מהדיבר "אנוכי ה' אלוהיך לא תעשה לך פדרר אחר וכל תמונה" ויתלה את תמונתו של רוז'ה-שלנו דרך קבע (טוב, רק לאורך ימי מאבקנו המוצדק בתחרות המתנהלת בפריז-הכרך) בכדורסלע-האתר, כי אליל הינו וזקוק הוא לתמיכת העם יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה ואף שנייה אחת, כל רגע ורגע. תודה ובהצלחה לנו במאבקנו המוצדק (כי מעולם לא היה מאבק מוצדק כמאבקנו שלנו).

יעל

ובינתיים, המנוול הראשי הודח במפתיע ופדרר ניצח גם את טומי האס, כן?

מה אני אגיד לכם, מה אני אגיד. מפיגור 2-0 נגד האס הוא חזר. ועוד אחרי שתי מערכות מסתכלות להחריד והפסדים של 7:6, 5:7.

הוא חזר. קצת לא מדויק, די לחוץ, אבל עדיין מאמין.

ישבתי בצד והבטתי ברוז'ה-שלנו חופר וחופר ולא מצליח לשבור את ההגשה של האס. עד שזה בא. פתאום. צולע קצת, לא לגמרי משכנע. אבל ידעתי שזה יבוא.

וכשזה בא כבר אי-אפשר היה לעצור את השטף.

רבע הגמר:

אנדי מארי – פרננדו גונזאלס

ניקולאי דוידנקו – רובין סודרלינג

חואן מרטין דל פוטרו – טומי רוברדו

ורוז'ה-שלנו – גאל מונפיס.

נצא מזה בשלום? אם נחיה גם נראה, אבל בינתיים עושה רושם שאת ההלם הראשוני פדרר עבר. ההלם של להתייצב למשחק שמינית גמר יום אחרי הדחתו של נדאל המנוול ולדעת, שבעצם, המכשול מספר 1 בשנים האחרונות כבר איננו. והדרך לזכייה ברולאן גארוס בפעם הראשונה בקריירה והשלמת זכיות בכל טורנירי הגרנד סלאם הגדולים – פתוחה, כביכול.

זה עלה לנו ולשלנו בהפסד בשתי המערכות הראשונות נגד האס. אבל כנראה שהתאוששנו.

אלא אם כן מונפיס, סכנה גדולה בפני עצמה, יתפתח לרמת מנוול בכיר ויכה אותנו בלחי חמור ובסנוורים.

אם ללכת על פי עצת הנתינה יעל, וכדי להקטין את הסיכוי שיאונה איזשהו פגע רע לרוז'ה-שלנו במהלך הימים שנותרו לסיום הרולאן גארוס, הרי תמונתו של פדרר לבקשתך. ומי ייתן והכוח יהא בעזרנו, מי ייתן.

ונקנח בקריאת הקרב המסורתית (כי צילום בלבד לא מספיק כדי לזכות באליפות הרולאן גארוס בפעם הראשונה בקריירה): היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!