איפה הוא ואיפה אני, זה הדבר הראשון שאני מצליח לחשוב עליו. אחר כך אני יכול להעלות על דעתי גם עניינים אחרים.

למשל, ייבגני פשוטין זכור לי בעיקר כסוס עבודה. אדם שקט ומופנם ביסודו, שמפעם לפעם, בעיקר באימונים, יכול היה להתפרץ כשנשרף לו הפיוז. נניח, אם לא מסרו לו בזמן, או תרגיל מסוים נכשל ולא הלך.

הוא היה סוג של מנהיג שקט באותה עונה שעשה כאן עם מכבי רעננה, אבל הוא לא היה המנהיג במלוא מובן המלה של הקבוצה הזו. רעננה היתה קבוצה טובה מאוד באותו זמן, הגענו עד לגמר הפלייאוף והיו לנו שחקנים מצוינים וחבורה מגובשת. המנהיגים האמיתיים היו ג'סי סולטרס ותומר שטיינהאור, וגם ברק פלג הביא איתו את התכונות הטובות שיש לו כשעלה מהספסל.

אני זוכר שפשוטין לא חשש ממגע פיזי. התכונה הבולטת במיוחד שלו היתה יכולת המסירה, הוא היה בפירוש מוסר אסיסטים מצוין ולצד זה זרק שלשות בעיקר בסט-שוט.

מחוץ למגרש החבר הכי טוב שלו היה בורקו ראדוביץ'. נכון לאותו זמן האנגלית שלו היתה חצי עילגת ואפשר לומר שטוב שראדוביץ' היה בסביבה, כי אם פשוטין היה צריך להסתדר רק עם ג'סי סולטרס וקלי מקארתי אני לא יודע עד כמה זה היה עובד לאורך זמן. המזג הסרבו-רוסי איחד את ראדוביץ' ופשוטין איכשהו עם הקללות וכל זה, ותהרגו אותי אם אני זוכר או יודע באיזו שפה הם דיברו.

אני לא מכיר אותו כמאמן ויכול רק להניח או להשליך מסגנון המשחק שלו בתקופה איתנו בארץ, שהוא אוהב יותר התקפה מאשר הגנה. וזאת למרות שבצסק"א יש לשחקנים נתונים לשמור והמשחק שם יותר אגרסיבי. סביר להניח שהוא מאמן שמשקיע זמן רב והרבה עבודה קשה בכל פרט, בדיוק כפי שהיה כשחקן. יהיה מעניין לראות לאילו כיוונים תלך צסק"א תחתיו אחרי ארבע עונות עם אחידות מאוד בולטת בסגנון של אטורה מסינה.

הוא לא היה מסוג הרכזים שמקבלים 35 דקות לערב והמחליף שלו לא רואה אור יום, כמו שקרה למשל לדרור חג'ג' במכבי ת"א כמחליפו של קרלוס ארויו. אני זוכר שאם פשוטין היה לא טוב, שרון דרוקר לא היסס להוציא אותו ונתן במה לגיא קנטור, שלא פעם קלע נקודות מהירות בזמן קצר ונשאר לשחק לפרקי זמן ארוכים. אם פשוטין נקלע ליום בינוני ומטה לא היתה התעקשות עליו, קנטור נכנס ובדרך כלל נתן את התפוקה המצופה ויותר מזה.

המשחק של פשוטין נבנה על אמוציות, מצבי רוח ואגרסיביות. לפחות לפי דעתי, על אף שהיתה לו ראיית משחק טובה, לא היתה לו הבנה גדולה במיוחד של המשחק. פה ושם היו לו ויכוחים קטנים עם דרוקר, שירד איתו לפרטים ולא תמיד לשביעות רצונו של השחקן שהביע פה ושם רוגז. והאמת היא שאני לא זוכר סיפורים מיוחדים ויוצאי דופן סביבו. כבר עברו כמעט עשר שנים.

ולכן, בהופעת אורח, כתבנו גיא קנטור מוסיף: "אני זוכר קטע נחמד. בשלבי הפלייאוף החלטנו, בהנהגתו של תומר שטיינהאור, לצבוע את השיער לבלונד פלטינה בעקבות ההצלחות שלנו כקבוצה ולקראת סדרת הגמר. כולנו הלכנו לאותה מספרה והיינו שם חצי יום בערך, עד שכולם סיימו. מקארתי, תומר, ג'סי, גיל, אני, כולם. רק ברק פלג לא הגיע, כי הוא התחתן כשבועיים לאחר מכן ולא רצה להתעסק בזה.

גם פשוטין היה איתנו וצבע את השיער, אבל למחרת הוא הגיע אל אימון הבוקר כאילו לא היה ולא נברא. שיער שחור, הכל כרגיל. הסתבר שאשתו מאוד כעסה עליו כשהוא הגיע הביתה ודרשה ממנו להסיר את הצבע, וזה בדיוק מה שהוא עשה ובזריזות ראויה לציון.

התרשמתי ממוסר העבודה שלו. הוא נהג להישאר אחרי אימונים ומבחינה גופנית עשה דברים קשים לביצוע כמו, למשל, לרוץ בסוף אימון מסל לסל בשיא המהירות במשך כמה דקות טובות. דברים שאני, כצעיר ואולי גם קל רגליים ממנו, התקשיתי לבצע. גם בחדר הכושר הוא היה מאוד חזק. היה לו כוח מתפרץ, טמפו מאוד גבוה, תמיד דוחף קדימה.

gilse@inter.net.il