בפרומו שמשודר ב'חדשות הספורט', עם מוזיקת רקע של פליטווד מק הנצחיים, מופיע החבר המנוול רפאל נדאל. פעמיים הוא מופיע, ככל ששמתי לב. ואני שואל את עצמי בקול רם וגם כל בלבב פנימה: האם לא שמעו שם שנדאל המנוול מחוץ לטורניר בגלל פציעה? האם לא היה מספיק זמן כדי להסיר את תמונותיו של נדאל מהפרומו לווימבלדון בשם קדושת העדכון והניוז? הרי כבר כמה וכמה (וכמה!) ימים שידוע שהמנוול מחוץ לתחרות הפעם. והרי מחלקת הפרומו שם מהמשובחות היא, האין זאת?

שמא אומר זאת ככה: האם יש כאן הטעייה מכוונת - בחסות הפגנת שלומיאליות תמימה - כלפי הציבור? שהרי אם יתחבר ולו צופה אחד לערוץ חמש פלוס לייב שבו מועברים חלק ניכר משידורי ווימבלדון על סמך הידיעה שיוכל לראות שם את המדורג מספר 1 בעולם, כבר השיג הערוץ את שלו, לא? ואין מקום לקשור את עבודתי ב-ONE, מתחרה ידוע של ערוץ הספורט, לביקורת הזו, יען כי צופה אדוק אני בערוץ בדרך כלל וגם מפרגן, בדרך כלל. ובכל זאת, מציק בעין ומרגיז בקיבה. בושו לכם, חבריה עולצת.

ומעניין לעניין באותו עניין (ככה כתבו פעם, ובא לי להתחבר אל אבות אבותינו). בעצת בחור נעים הליכות שמחובר לשידורי הכדורסל בערוץ הספורט לא פחות ממני, החלטתי להתנתק זמנית מאותו ערוץ בתשלום יען כי אינו משדר כדורסל כרגע. אחזור כשיהיה מה לראות. אמש, אחרי הנאה שבסדרות כרגע (פולישוק-פולישוק-פולישוק-פולישוק-פולישוק-פולישוק-פולישוק, עם ששון גבאי חסר התקדים) נמרחתי על הרצפה כדי לסגור את הלילה עם אלי אילדיס שמשתדל מאוד גם בלילות קיץ משמימים ובלתי אפשריים כאלה להעביר את חצי השעה שלו בנחת.

בסוף הודיע לפתע האילדיס, שאנחנו עוד לא הולכים לישון, יען כי מצפים לנו ככה וככה ושמה ואחרת. בין החלונות שנפתחו על המסך אפשר היה לראות את עפר שלח יושב על כורסת המראיין מול עודד קטש במסגרת תוכנית קיץ או משהו, "אנשי השנה", באחד מערוצי התשלום שם. ברגע הראשון חשבתי לעצמי: "ואללה, הייתי יושב לראות
את זה אם לא התנתקתי". ברגע השני פתאום נחת עלי הקיץ בבת אחת והרגשתי שנדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכבר ראיתי ושמעתי וטחנתי שעות קטש אם כפרשן בזמנו באותו ערוץ ממש, אם בראיונות קצרים לפני ואחרי משחקים של ג"ג, אם בחמישיות, אם בכל מקום. ובקיצור, בלב שלם כיביתי והלכתי לישון. בפעם הבאה תביאו את עופר ברקוביץ', שיפרק את כל מה שזז.

תחושת הקיץ המשיכה לטלטל, לפעפע ואף לבעבע – למדתם פעם על שורשים בני ארבע אותיות? – כשפתחתי את העיתון של המדינה בחיפושיי היומיים אחר איזשהו עניין בכדורסל. הכותרת הראשית בעמוד הכדורסל, תיפח רוחי אם אני משקר, נוגעת לידיעה על הפועל ירושלים: "יש מאמן, אין שחקנים". בדקתי פעמיים. כן, זו הכותרת. גיא גודס אומר בידיעה ש"השוק לא זז". בקיצור, חוזר ומחזיק בדעתי ואף מדגיש אותה ביתר שאת: לסגור הכל, בטח ביולי, בטח כשלא קורה כלום. חבל על העצים, הנייר וכל זה.

גם נאה כרפאל לא מחדש הרבה. מכבי עוד לא הודיעה על החתמת שחקנים, סימונס וחג'ג' חתומים לעוד עונה במכבי אבל גרשון לא רוצה אותם אצלו, אליהו עוד לא הודיע על כוונותיו. שום דבר חדש, אבל כותרת ברוחב חצי קילומטר. מה שמזכיר לי כותרת בלתי נשכחת בעליל מלפני יום או יומיים, לפיה גרשון ודרוקר יצאו לחפש שחקנים בלאס וגאס בחודש הבא (הסיפור שם מתחיל ב-10 ביולי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא). כשיגיע המחנה ספרו לנו על זה, אוקיי? למה שלושה שבועות מראש? ולמה בכותרת של חצי קילומטר?

ככה משמרים את כוחה ומעמדה של מכבי ת"א בתודעה. כשהחבר גליקמן העביר ידיעה על עמית גל מג"ג, שיוצא גם הוא ללאס וגאס לראות שחקנים, הופיעה הידיעה הזו בשלוש שורות קטנות ובנקודה. בקיצור, קיץ או חורף, עולם כמנהגו נוהג. את העיתונות כבר לא נצליח ללמד שום דבר ובטח לא את העיתונאים, ורק אם מכבי ת"א תסיים שמונה עונות ברציפות במקום השמיני יש מצב – ואף מצב יש – שידיעה על הקבוצה הזו לא תופיע תחת כותרת ברוחב חצי קילומטר.

אהה, וגם כאן צריך איזה גילוי נאות קטן: הביקורת על ידיעות אחרונות מגיעה לא בגלל שפעם הייתי איש מעריב ומאוד חשוב לי לעקוץ אותם,
אלא בעיקר כי ידיעות אחרונות הוא העיתון שמונח על השולחן בבוקר בשנים האחרונות. מאוד פשוט. מניח שאם הייתי נדבק למעריב, הייתי מוצא גם שם כמה וכמה (וכמה!) שאריות מיותרות לגמרי. ולא מהסס להציג אותן קבל עם ואומה.

זה נאה, זה נאה. 650 גרם טקסט של מררה על הבוקר זה משהו שזה לא קורה כל יום. אולי כל זה מגיע כתוצאה מהתרגשות מסוימת לקראת המעבר ללשכה נשיאותית אחרת בשבוע הבא, או לקראת הנסיעה המתקרבת לארצות הברית בחודש הבא. הנה, כמו ידיעות אחרונות, גם אני מודיע על זה חודש מראש. כנראה שפשוט אין לי שום דבר אחר טוב לכתוב עליו (אם כי במקרה שלי אתם מאוד מוזמנים לא להאמין – תמיד, תמיד יש לי מה לכתוב).

שלומות ונצורות בשלב זה.