איך אומר שמעל'ה מזרחי כשנחה עליו הרוח? "בהתייחס לכותרת, הרישא שלה בהחלט מסקרנת אותי, אם כי הסיפא לא כל כך ברורה, לעניות דעתי".

נו, ואם שמעל'ה אומר, אולי צריך להסביר. כי מעשה שהיה כך היה.

אי-אז בימים, עונת 1991/92, שיחקה קאזרטה בגביע אירופה לאלופות בבית אחד עם מכבי ת"א. קאזרטה, נו, עיר דרומית באיטליה. מה אתם משחקים אותה לא יודעים?

זו היתה הקבוצה שאחרי הזכייה ההיסטורית באליפות, היחידה בתולדותיה ככל שזכור לי, ובה כיכב בין השאר איש 'ונשאלת השאלה' ממש לא מזמן, צ'ארלס שאקלפורד האגדי.

ב-1991/92, העונה שאני מדבר עליה כרגע, שאקפלורד כבר לא היה שם. במקומו הגיע מייקל תומפסון, שזכה באליפות עם הלייקרס בעבר ונבחר ראשון בדראפט. יחד עם אנתוני אייבנט (באירופה) וטליס פרנק (בליגה האיטלקית) ניסה תומפסון להחזיק את קאזרטה למעלה. לא בהצלחה רבה, יש לומר.

ובכן כי כן, יצאתי עם מכבי ת"א לקאזרטה באותה עונה. לא, בעצם יצאתי איתה לבולוניה, ואחר כך נשארתי באיטליה והמשכתי לכיוון קאזרטה.

רצה לוח המשחקים וזימן שני משחקי חוץ באיטליה, בחורף, שבוע אחר שבוע. שלא אשאר ואנצל את הזמן? בטח שאשאר. מה גם שבאמצע, בין לבין, תפסתי משחק ליגה של יום ראשון בין קאזרטה לפזארו עם דארן דיי, אבא של אוסטין דיי שנבחר עכשיו בדראפט, יו נואו, וכוכב בפני עצמו אי-אז בימים.

אותו משחק הרשים אותי עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. זה היה משחק הקאמבק של טליס פרנק, שהיה חלק מהקבוצה שזכתה באליפות ובדיוק באותם ימים חזר לקבוצה במהלך העונה, כדי להחליף את אנתוני אייבנט בליגה בלבד יען כי אייבנט אכזב, יו נואו. ואת מועד הרישום האחרון בגביע אירופה הוא פספס.

לכבוד חזרתו של פרנק לבכורה המחודשת הבעירו האוהדים מדורה ביציע, הכינו לו שלט ענק ובאיזשהו אפקט יוצא דופן הבעירו אותו בו-במקום (כאילו, מה הרווחתם? באתם לברך או לקלל? לא הבנתי). אחר כך היה גם משחק סוער, חזק ולעניין, כאשר פרנק מרביץ משחק-משחק וקאזרטה, שהיתה בתחתית, ניצחה איכשהו אחרי קרב דרמטי למדי.

מרוב סקרנות נכנסתי עכשיו לאתר הליגה האיטלקית כדי לחטט בנתוני אותו משחק. נאה, זכרתי נכון: 16 ו-16 היו לפרנק שאמנם נראה קצת בטטה ושמן, אבל שיחק 39 דקות. מייקל תומפסון הרביץ 22 ו-9. דארן דיי הרביץ 18 נקודות, 7 ריבאונדים ו-8 חטיפות. ואלטר מאניפיקו היה לעניין עם 23 נקודות לפזארו. אהה, והייווד וורקמן היה הזר השני של פאזרו באותו זמן, כמעט ברח לי. 14 נקודות היו לו עם 1 מ-7 לשלוש שייצגו את הנגר שהוא. קאזרטה ניצחה 82:93 והקהל היה בטירוף.

אבל לא, טליס פרנק הוא לא הנמר שבכותרת. גם לא דארן דיי או מייקל תומפסון. אפילו לא וורקמן.

כעבור כמה וכמה (וכמה!) ימים הגיעה מכבי ת"א שוב לאיטליה ואחרי ההפסד במחזור הקודם בבולוניה (של יורי זדובץ', ביל וונינגטון, ריקי מורנדוטי, לאורו בון, אוגוסטו בינלי ואחרים) ציפתה לנצח בקאזרטה. ציפתה, נו אז מה.

באותו משחק מפורסם, שכבר יצא לי לכתוב עליו לא פעם, כולל כאן, בכדורסלע-האתר, ניצחו האיטלקים מסל ניצחון של ננדו ג'נטילה. למכבי עוד נותרו שנייה-שתיים על השעון, או משהו כזה, אבל מייק מיצ'ל החטיא אחרי שחן ליפין הוציא לו כדור ארוך מאחורי הסל. דורון ג'מצ'י לא הצליח להירגע במשך שעות וימים מכך שהכדור האחרון הגיע למיצ'ל ולא אליו.

"אבל למה לא מסרת לי, חן, למה?", שאל שוב ושוב.

"עזוב אותי נו, דורון, בחייך", ענה חן בתסכול יען את הנעשה אין להשיב, יו נואו, אלא אם כן אתם חיים בפרק של מנהרת הזמן עם דאג וטוני.

נזכרתי בסיפור הזה כתוצאה ממשהו שתיכף אגיע אליו, אבל תוך כדי כתיבה אני פתאום מבין שיש עוד אלמנט אקטואלי שמתקשר אליו: וינצ'נזו אספוזיטו, שהיה האיטלקי הראשון ב-NBA ומי שקלע סל מחצי מגרש באותו משחק נגד מכבי ממש בירידה למחצית, פרש לפני מספר ימים. את הסל שלו קשה היה לפספס, כיוון שהקפיץ אולם שלם, הבעיר את לבבות אנשי קאזרטה ונתן להם אמונה בניצחון. בקיצור, האיש הודיע על פרישה אחרי 25 שנות פעילות. הוא צריך להיות בן 41, לדעתי. שיחק בטורונטו ראפטורס, שיחק.

ולמה "הבעיר את לבבות אנשי קאזרטה ונתן להם אמונה בניצחון"?, נו, זה ברור. עד לאותו משחק היה המאזן של קאזרטה בגביע האלופות 0 מ-7. הניצחון על מכבי היה הראשון שלהם באותה עונה אירופית. אולי גם אחרון, לא זוכר. לא בדקתי.

אבל לשאלתכם, התשובה היא לא. גם וינצ'נזו אספוזיטו הוא לא הנמר מקאזרטה. אפילו לא מייק מיצ'ל. גם לא מאמננו הלאומי, שקיבל טכנית מהשופט הפיני המכובד קארל יונגנבראנד, שבירך אותנו, העיתונאים, לשלום. בעברית.

נו, פיני מדבר עברית זה יפה.

אז מיהו הנמר? הווווו, אותו נמר יקר כמעט שקיפח את חייו אתמול, שעה שבמשפחה הנשיאותית נארזו 40 ארגזים מקרטון, וטרם נאמרה המלה האחרונה. כידוע, בסוף השבוע, חמישי ליתר דיוק, יתבצע מעבר נשיאותי אל לשכה אחרת, שכורה, עד אשר תמצא לשכה הולמת אשר תירכש, אם נחיה, ותהפוך לקבועה בשנים הבאות. בתוך שעות על גבי שעות של אריזות היה הנשיא כנדהם, כאשר שמע לפתע את קולה של רעיית הנשיא שהציעה להיפטר מהנמר.

לא נכחיש זאת כלל ועיקר: אחת המטרות המוצהרות היתה להיפטר מחפצים מיותרים וכאלה ישנם לא מעט, מסתבר. אבל הנמר? הנמר מקאזרטה? לא יקום ולא יהיה.

נמר צעצוע זה, כשבעים סנטימטרים אורכו, נפחו, עומקו ושטחו, נרכש במיטב כספי בקאזרטה 1991 ועד היום שוכן אחר כבוד במשכן הנשיאותי. באופן תמוה מאוד, וגם מוזר, הוא נרכש בזמן שהייתי בן 23 בלבד מתוך הכרזה ביני לבין עצמי שאתן אותו כשי לילדי הראשון.

מוזר, אה? לא נכחיש זאת. בעיקר בהתחשב בעובדה שנכון לאותו זמן לא היתה לנשיא הצעיר אפילו חברה קבועה להתהדר בה. אז איך רצו המחשבות עד לילד הראשון? מורכב הוא הנשיא, זאת לדעת.

כך או אחרת, אחרת או כך, הנמר נרכש בחנות צעצועים בקאזרטה-העיר וטס בחזרה לישראל, כשהוא מציץ מתוך שקית גדולה שמשכה את עיני הטסים כולם. בהגיענו לארץ הונח על מדף עוד בבית הוריי, ובהמשך ליווה אותי לדירות שכורות וגם ללשכה הנשיאותית ששירתה אותנו נאמנה באחת עשרה השנים האחרונות.

"הוא מלא אבק, המון-המון אבק", הכריזה הרעייה מהחדר השני, "אני חושבת שהגיע הזמן לזרוק אותו".

"לא, לא, מה פתאום", נחלצתי לעזרתו, "זה בדיוק הגיל שתומרינגו סטאר אמור להציג אותו. בואי נוריד אותו מהמדף וניתן לילד לשחק איתו".

"לא מספיקים כל הכלבים והבובות שהוא סוחב בכל הבית", רטנה הרעייה ונכנעה. "טוב, אני אכבס אותו".

וכך, 17 שנים וחצי אחרי שנרכש בקאזרטה-העיר ומבט קצר בו מעלה בי נשכחות מאותו משחק סוער שהסתיים בניצחון איטלקי בנקודה, ניצלו חייו של הנמר האיטלקי. לפחות עד להודעה חדשה.