קצת באיחור ובכל זאת. היות שלא בא לי להתייחס באופן רשמי, נשיאותי ומסודר אלה רשמיי מהצפייה בשידור החי של דראפט ה-NBA. כלומר, עד דקה אחרי בחירתו של עומרי כספי. כי מיד אחרי צללתי למיטה נואשות ונצורות.

השידור הגיע אחרי צפייה בארבעה פרקים רצופים של "24", הסדרה שמעבירה את הזמן הכי טוב שאפשר מבלי לשים לב אפילו. באתי שבע, מאוד שבע. אחרי ארבעה פרקים של "24" אין כל כך למה לשאוף, ואין כל כך טעם להתיימר.

לא ראיתי את טקס הדראפט כבר הרבה מאוד שנים, מאז 1996 בו השתתף דורון שפר. ככה שהביקורת שלי בעניין הזה אולי לא רצינית בפני עצמה (ובעצם, היא לא רצינית בלי קשר לכלום). אבל העסק הזה נראה לי קצת כמו עוד איזו תוכנית ריאליטי, או מין הפקה – אוקיי, די מושקעת - של בית ספר תיכון.

הערב הזה הוא לגמרי דייויד סטרן. יש שם שתי דלתות בקצה הבמה, הוא נעלם ויוצא, יוצא ונעלם בהן כל הזמן. 60 פעם בערב? כנראה, כי אחרי ה-23, כאמור, הלכתי לישון. מה שכן, את כל הכניסות עד לבחירה של כספי הוא עשה מאותה דלת ימנית. יש מצב שבסיבוב השני הוא הלך להתעדכן לגבי מי-מה-מו דרך הדלת השמאלית, סתם כדי לגוון?

ובכלל, הבן אדם מדקלם מהדף כמו תוכי. אותו פתיח, אותה שורה, רק השמות והקבוצות מתחלפים. תפתיע קצת, מה הצנוניות הזו?

With the 18th pick in the 2009 NBA Draft, the Minnesota Timberwolves select Ty Lawson, PG, North Carolina

ככה, פחות או יותר, לאורך כל הדרך.

שנה קצת, בן אדם.

מה, שלושים שנה אתה ככה, שנה אחרי שנה, עם אותו משפט?

או שזה סמל מסחרי שלך, או של האירוע כולו?

לא יודע. נראה לי משעמם. במיוחד שברבע לחמש, הזמן שבו נבחר כספי פחות או יותר, ואחרי שעתיים ורבע של שידור, היינו רק בבחירה מספר 23 ונותרו עוד 37 עד לגונג. מתי נגמר הדבר הזה, מתי? איזה סיוט. בטח אחרי הקצב המדהים של "24".

אבל היו דרמות קטנות, לא נכחיש זאת. הראשונה – ריקי רוביו ואף הנשר. כלומר, הדרמה לא היתה כל כך סביב האף (שנחשף במלוא מימדיו בקלוז-אפים עצבניים של האמריקאים החטטניים), אלא יותר לגבי מיקום הבחירה. מרגע שהלכו בלייק גריפין והאשים תאביט בבחירות 1 ו-2, המצלמה התעקשה על רוביו בשלישי והתאכזבה לגלות מישהו אחר. התמקדה בו ברביעי ושוב נבחר אחר. בחמישי, כשמינסוטה אספה את רוביו לא לפני שדייויד סטרן הרביץ את משפט ה'רק-את-זה-ידעתי-לדקלם', המצלמות היו מאושרות לא פחות מרוביו. האיש חמישי. בפורום? לא, בטימברוולבס.

דרמה קטנטנה מספר שתיים, אם כי כזו שעברה ליד כולם (מלבד עומרי כספי שישיב בבית ולא הבין מאיפה זה בא לו), היתה הבחירה בויקטור קלאבר מוולנסיה. או כמו שכספי אמר, פחות או יותר: 'מאיפה הוא בא לי, מאיפה? האיש לא היה באימונים בכלל ופתאום פורטלנד בוחרת בו לפני'.

שחקן-שחקן הוא קלאבר, נתקשה להכחיש זאת. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא לא הוזכר בכלל ברוב המוקים המוקדמים כבחירת סיבוב הראשון. מעניין איך אף אחד לא חשב על סטארט-אפ בכיוון. מוצאים איזה סומאלי או ליברי, מחביאים אותו באיזה ג'ונגל ודואגים לו למזון וסל על איזה עץ שיתאמן, ואז, בדראפט, פתאום שולפים אותו בחירה מספר 17, ככה, בלי להתאמן, בלי שמועדונים אחרים יודעים לגביו ובלי ששחקנים כמו כספי שקרעו את התחת יהיו מוכנים לזה. אם רוצים דראפט באמת תיאטרלי, עם הפתעות וטוויסטים בעלילה, כדי לשקול את זה בחיוב.

אהה, וגם להחליף את דייויד סטרן, או לפחות לדאוג שכותב הטקסטים יחרבש לו קצת את הסגנון לפעמים, יו נואו.