בדמיוני אני רואה את טאריק עבדול וואהאד משחק בליגה הצרפתית ומסיים בה את הקריירה בכבוד. בפועל, עבדול וואהאד, שפעם עוד נקרא אוליביה סנט ג'ין, לא משחק כדורסל כבר מזמן. אהה, כן: הוא היה האיש שהייתם אמורים לזהות בחידה המצולמת.

וואהאד נולד בצרפת כבן להורים שהיגרו מגיניאה הצרפתית. לפני 12 שנים הוא התאסלם ושינה את שמו. לבריאות, חבוב. אני לא מספיק שולט בערבית כדי לפסוק מה מבין השתיים נכונה, אבל גירסה את אומרת שמדוברת בתרגום ל"משרתו של האל האחד" והשנייה מסבירה שפירוש שמו הוא "כוכב הבוקר". נו, למדנו. ואגב, אני מניח שצריך לומר וואחאד ולא וואהאד. זה סתם האמריקאים האלה שלא מסוגלים לומר ח', אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לדבוק בבעיות הגרוניות שלהם.

ואם אתם שואלים מיהו הצרפתי הראשון ששיחק ב-NBA – זו בדיוק התשובה שלכם: כוכב הבוקר, או אולי עבדו של האל האחד. תלוי בכם, לדעתי.

גם הוא, כמו עומרי כספי, נבחר בדראפט בידי סקרמנטו קינגס. היום כל אחד שקשור לסקרמנטו זה כמו כספי, יו נואו. הוא עשה את זה בבחירה מספר 11 ולא היה צריך להמתין במתח עד למספר 23.

אבל קודם לכן שיחק בשתי מכללות: זו של מישיגן וזו של סן חוזה סטייט.

אני זוכר אותו, את החבוב הזה: אתלטי באופן יוצא מהכלל, קפיצי לעילא ולעילא ולמעלה, שחקן הגנה טוב מאוד ואולי היחיד מבין האתלטים הצרפתיים של העשור הקודם – האתלטיים באמת-באמת, לא
סטפן ריזאשה – שנהנה גם מידית נאה כרפאל רוב הזמן. אבל ממש לא תמיד.

העונה הטובה ביותר שלו היתה 1998/99 עם הקינגס, תקופה שבה שימש כשחקן חמישייה והקבוצה החלה להראות מה תהיה יכולתה בשנים הבאות. הסמוכות, בכל אופן, לא צריך להרחיק יותר מדי.

לרוע מזלו הוא ייזכר בעיקר כפצוע כרוני, כזה שהחמיץ את רוב המשחקים שיכול היה לשחק ב-NBA לו היה כשיר. בריצה של 1997 עד 2005 שכללה את סקרמנטו, אורלנדו, דנבר ודאלאס, הוא החמיץ מאות משחקים, הוא החמיץ. וחבל. כי היה לו את זה. וכי פציעות ופצועים, באופן עקרוני, הם משהו שעושה לי לא טוב על הנשמה. מניסיון אישי.

לקראת סוף 2006 הוא הוזמן למבחנים בפורטיטודו בולוניה.

מ-ב-ח-נ-י-ם!

ולא הוחתם. בחו"כ. האיטלקים טענו שהבחור שישב כל כך הרבה זמן מחוץ למגרש צריך לפחות חודש שלם כדי להיכנס לעניינים, ולא היה להם את הזמן לתת לו, לא היה להם, למנוולים האלה. תרגום בגוף הסרט: מנוולים – כל מי שאנחנו לא מתים עליו, כאן בכדורסלע-האתר. באמת לא משהו מעבר לזה.

כמה וכמה (וכמה!) שנים לפני כן עשו לו מערוץ נאה ותלו על תקרת האולם את הגופייה עם המספר 3 ששימשה אותו בסן חוזה סטייט. וזה נאה. בעיניי, ובכלל.

כמעט שכחתי שאנחנו באייטמון שעוסק בחידה המצלומת וזה הזמן לעבור ולראות מי פתר, מי לא ומי ככה וככה.

שגיאות, קודם כל, כי את הטוב משאירים לסוף.

מייק באטיסט, ניקולה באטום, מיילס סיימון, קרלטון מאיירס, אנדרו ביינום. אלה הכישלונות.

ואל גדולי תורה שועי עולם שזיהו את האיש שיושב על המקפצה בבריכה:

נקבל בברכה את טל בן עזרא, שגם הזכיר שעבדול וואהאד היה אליל ב-NBA לייב 2000.

נפרגן לאיתמר רייצס שלא התאפק וטען ששמו המקורי של הצרפתי הוא אוליביה ניוטון ג'ון.

נקבל במחיאות כפיים גם את ששי שמואלוף, עמית בן דוד, יובל שושן, אור בוגדנובסקי, אורי גובר, שי פיין, יגאל ניימן, אייל אשתר, ליאור קדם ואביחי מלול.

חבורה גאה ונכבדת.

אנ-דנ-דינו ראדג'ה, האיש אשר על ההגרלות, קיבל פקס לביתו ובו שמות הפותרים. אחרי שביצע את טריק האנ-דנ-דינו הייחודי – ועוד בקרואטית – עלה ויצא והתברר ונוצר מצב לפיו הזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

אור בוגדנובסקי!

עם שם כזה אפילו ראדג'ה לא יכול היה להתאפק.

שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל עד לבית מחשבון כדורסלע-האתר – לא פחות ולא יותר.

וזהו זה, בינתיים, ובינתיים, זהו זה.

רגע, רק עוד פרטים חשובים (נניח): הראשון, ראיתי אותו בפעולה באיזה חור-חור אמיתי בצרפת, כשיצא לי להתלוות לנבחרת ישראל במסע משחקי הכנה בקיץ 2002. היה שם משחק, היה. צרפת נגד ישראל. השני, ככל שאני מביט בו יותר אני נזכר בליאור RDT. נתון לפרשנות העניין הזה, אני יודע.

וכמו תמיד: החידה החדשה כבר כאן, ברכת ההצלחה משוגרת בזאת והיידה, צאו לדרך.

שלומות ונצורות בשלב זה.