תגידו שלום יפה לרודני מונרו האגדי, הצעיר ממני בשבועיים בלבד, שעמוד כאן כל השבוע בפינת 'בעל המאה' ורק שני פותרים זיהו אותו ומיד נגיע אליו.

אותו אליל, ששיחק בהפועל עמק יזרעאל עם דריק גרווין הפלאי, בעונת 1994/95, ולימים עבר לשחק באיטליה שם היכה בלחי חמור בכל מתנגדיו במשך חמש עונות (פורלי, פבריאנו, רוזטו), וקבע שיאי עונה מצוינים שהנמוך בהם הוא 31 נקודות והגבוה הוא 41 בכל אחת מחמש העונות האיטלקיות בקריירה שלו.

בעמק הוא סיים עם 22.3 בממוצע וגרווין סגר 26.9. ואללה, 50 נקודות למשחק משני הזרים. על זה נאמר כבר לא פעם יא אולוהים, וגם UNBELIEVABLE.

ישבתי באולם בגבת כמה וכמה פעמים באותה עונה, יען כי אחי שיחק שם בעונת הבכורה שלו בליגת העל והיתה תחושה של התרגשות ורעננות כללית בכל העסק הזה שנקרא ליגת העל. הרבה יותר מרגש לראות את המשחקים כשמישהו קרוב אליך מתרוצץ שם על הפרקט, וזו אולי הסיבה שביציעים במשחקי הליגה הזו יש בעיקר בני משפחה, חברים וקרובים, והרבה פחות מזה "סתם" קהל.

ובכל אופן, ראיתי שם את אחד הצמדים המדליקים ביותר שהיו בחמש עשרה השנים האחרונות. גרווין, חביב הסיפרה, שפרופילון קצר שלו תוכלו לראות תחת הלינק 'אגדות מהלכות', המשתייך ללינק-האם 'סיפרה סלע', וגם מונרו. שחקן שקט ומצוין שאהבתי מאוד לראות, וכשהכדור היה בידיים שלו ידעתי שדברים טובים עומדים לקרות לזכות עמק יזרעאל, קבוצתי האהודה ביותר על פני כדור הארץ באותם ימים.

וכעדות ראייה נוספת ממקור ראשון ארגנתי לכם כאן את 'התרגיל של גיל', שבאופן חריג אינו מופיע הפעם כאייטם יחיד ואוטונומי, אלא כחלק מעסקה שכוללת גם את פרסום שמו של הפותר בחידה והזוכה במאה השקלים.

אז הנה לכם גיל סלע הפלאי על רודני מונרו האגדי, הסקנג גארד והסמול פורוורד של העמק המיתולוגי. שלוש ארבע ומתחילים.

העונה הראשונה שלי היתה בהפועל עמק יזרעאל. היינו קבוצה שהורכבה משחקנים של עונה-שתיים בליגה, למעט גילי שוורצמן, והתבססה על שני זרים: דריק גרווין ורודני מונרו. הישראלים היו שרון אברהמי, משה אברמוב, ניב ברג, אבי קטן, קוסטה גורמן, אסף לב שכמעט ולא שיחק ואני.

מונרו, 1.91, הגיע לארץ בגיל 26. הוא היה זר פנטסטי. היתה לו יד זהב, קליעה מדהימה לשלוש והוא גם שמר מצוין על גארדים. הוא נפגע מכך ששיחק לצד גרווין, כמו שכמה שנים אחריו גם ג'רמיין גאייש סבל מאותה בעיה. זו היתה קבוצה שבה גרווין היה ראש וראשון לכל דבר וכל האחרים, לפעמים גם מונרו, חיו מהשאריות, אבל רודני היה אדם חביב מאוד ולא שמעו ממנו מלה, לא באימון ולא במשחק.

ברור לי לגמרי, במיוחד כשרואים איך הקריירה שלו התפתחה בליגה האיטלקית הראשונה והשנייה, שהוא יכול היה לשחק בהצלחה לא רק בעמק יזרעאל אלא כמעט בכל קבוצה בישראל. אני חושב שהוא בין הקלעים הטבעיים הגדולים ביותר ששיחקו בישראל, לפחות מאז שאני זוכר את הכדורסל פה, אבל לא רבים זוכרים אותו כי הוא שיחק רחוק מהעין, בעמק יזרעאל.

אחת התכונות הטובות שלו היתה, שאפשר היה פשוט לסמוך עליו. למרות הלחץ הגדול שהיה עליו לספק נקודות כל משחק, לעזור בהובלת כדור ולשחק מול גבוהים ממנו, הוא היה אחראי מאוד. לא איבד יותר מדי כדורים כמו סקוררים אחרים. הוא בלט בעיקר בתור 2, אבל בזמנים קריטיים ותחת מצוקה הוא תיפקד גם כרכז. אני זוכר אותו גם כשומר טוב שיודע ללחוץ על שחקן יריב.

הסיפור הכי מצחיק שאני זוכר בהקשר אליו היה תרגיל שיפור הקליעה של המאמן חנוך מינץ. חנוך, כמו תמיד, מנסה לשפר אצל כולם את יכולת הקליעה. הוא מעמיד שחקן מול הקיר ומלמד אותו איך לזרוק את הכדור לקיר בצורה הנכונה, בזווית הנכונה, עם התנועה הנכונה של המרפק וסיבוב כדור על ידי האצבעות.

הוא עשה את זה גם בגבת ולי, אישית, זה מאוד עזר ובאותה עונה קלעתי ב-55% לשלוש, מה שלא הצלחתי לעשות בהמשך הקריירה. העניין הוא, שמינץ לקח גם את מונרו לעבוד על התרגיל הזה ורודני, שהיה אחד הקלעים הכי נקיים שפגשתי עם סגנון קליעה יוצא מהכלל, בכלל לא הבין מאיפה חנוך נפל עליו עם הדרישה הזו. הוא הרי כמעט שלא החטיא שלשות בכל פעם שעמד חופשי.

חבל שהוא לא נשאר ליותר שנים. היינו מרוויחים עוד כמה עונות בהן יכולנו לראות שחקן מצוין בפעולה, אבל בסופו של דבר עמק יזרעאל היתה קבוצה אפורה וקטנה ומונרו יצא לאיטליה, כדי לעשות חיים, להרוויח כסף יותר גדול ולהתחרות ברמה גבוהה, שגם בה הוא היה בדרך כלל מעל ומעבר לכל הציפיות שתלו בו.

gilse@zahav.net.il

עד כאן 'התרגיל של גיל'.

ועכשיו אתם רוצים לדעת מה היה לנו שם, בחידה. רק שניים, כאמור, פתרו. חשבתי על זה. אולי בגלל שאז, כשהופיע בעמק, מונרו היה עוטר שיער שחור ונאה למראה ובצילום הוא קירח, אבל מיד דחיתי את המחשבה הזו על הסף. הרי רובכם בלאו הכי, בחלק המכריע של המקרים, מזהים את השחקן על פי אלף ואחת דרכים שאינן קשורות באיך שהוא נראה. אז מה זה משנה לכם אם היה לו שיער אז או לא?

בכל אופן,
המנחשים העלו רעיונות שונים ומשונים כמו אדריאן פלדג'ר, מרקוס נוריס, מרקוס גייטר (חסר התקדים!), לנס מילר, ג'יי. ג'יי יובנקס, טוני דורסי, דריק גרווין (אחח, כמה קרוב), וסטיב ברט.

אלחנן מלמוד ואיתי עייק ידעו לספר לי שמדובר ברודני מונרו, ומביניהם יבוא המנצח. למיטב זכרוני, מלמוד כבר זכה פעם אחת, ונדמה לי שגם עייק, אבל לגביו אני פחות משוכנע. השם שלו, בכל אופן, מופיע אצלי לעיתים די מזומנות. בקיצור, אנ דנ דינו, דינו חמודינו, והזוכה הוא: עייק. איתי עייק. אולי כי יש לו שם לא פחות חמוד ממלמוד.

שלח לי את כתובתך, חבר, ותקבל מאיה בדואר. לא פחות ולא יותר.

חידה חדשה תעלה מתישהו במהלך היום, הרי לא ציפיתם אחרת.