חוזר אדם מחופשה בת שבועיים שבה לא נגע באינטרנט, לא קרא עיתון מקומי וכל מה שראה בטלוויזיה, בדקות הספורות שהקדיש לה, היה בייסבול.

ואז הוא (אני, נו) מגיע אל חדשות הכדורסל המעודכנות של כל אותו זמן כדי לגלות כל מיני חדשות. זה עבר לפה, אלה החתימו את ההוא. בעצם, כמו שאני מטיף, ואף אחד לא שומע, בשנים האחרונות: לסגור הכל לתקופת-מה בקיץ, ואז להגיע מחדש ולהתעדכן בבת אחת בשינויים שהתרחשו בתקופה הזו. היות שכלי התקשורת לא עושים את זה וממשיכים לפרסם את עצמם לדעת מדי יום ומדי שעה, הפיתרון הוא, כנראה, לקחת יוזמה פרטית ולהיעלם.

אז חזרתי. עברתי, דפדפתי, בדקתי קצת לאחור אם כי לא יותר מדי, ואלה הידיעות – בעיקר החתמות – שלא ידעתי עליהן דבר, עוררו אצלי עניין יוצא דופן, משכו את תשומת לבי במיוחד או הצליחו להפתיע.

טימי באוורס לקאזרטה. ידענו ש"המעלית" מתכוון לעזוב, ואני שמח שהוא מגיע לליגה האיטלקית החביבה עלי במיוחד. ובכל זאת, קצת מבאס לדעת שבאוורס, על יכולותיו, מעלותיו וכל השאר, מצליח להגיע מכל הסיפור 'רק' לקאזרטה. שואל הבן אדם את עצמו איפה הבעיה בדיוק, ולמה אחד כמוהו לא יכול לשחק כאחד מתוך חמישה זרים בקבוצת יורוליג בינונית, נניח. שואל ומקבל את התשובה בפנים: קאזרטה. זה מה שיש, אולי זה מה שהוא יכול. קראתי גם שהמתחרה העיקרית על שירותיו היתה ביילה. לא שאני מזלזל בביילה, כן? אבל זה נותן פחות או יותר תמונה לגבי סדר גודל הקבוצות שעמדו בשוק ובאמת-באמת רצו לראות את טימי באוורס אצלן. שלומות למעלית, בהזדמנות זו. נעקוב מרחוק, חבוב, ובטוח שנתגעגע.

ג'ייסון וויליאמס לויג'וואנו. וויג'-מה? פחות או יותר אותו סיפור כמו באוורס וקאזרטה, אם כי הנסיגה של וויליאמס עד לקבוצה שעולה מהליגה השלישית באיטליה אל הליגה השנייה נראית הרבה יותר מובנת עכשיו בעקבות הנפילה שלו על הפרצוף במכבי ת"א.

חשבנו שיש בו יותר. חשבנו שקבוצות יזהו את זה. חשבנו כמו שאפי בירנבוים חשב. ואני, אם לסגור לרגע את הדיבור ברבים הזה, עדיין חושב שהוא יותר טוב ממה שנהוג לחשוב. אם זו תחילתה של דרך חדשה עבור שחקן בן 26 שהגיע כנראה גבוה ורחוק מדי מהר מדי, אני מאחל לו כל טוב והצלחה גדולה. מאוד מקווה לראות אותו שוב כאן, מגרד ושורט ואוסף נקודות בדרכים-לא-דרכים כמו שהוא יודע ויכול.

חוץ מזה, מי שהיה בארץ ג'ייסון נעשה במהירות JJ על פי דיווחים שהתפרסמו באיטליה. טוב לדעת, אחרי הכל האיש היה ועודנו ויהיה תמיד חביב סיפרה ונרצה לדעת כל פרט לגביו. עלה והצלח באיטליה הרחוקה, חביב חבוב.

רון לואיס לנימבורק. אנחנו יושבים כאן ולא יודעים איך לאכול את הנימבורק הזו של מאמננו שחור השיער לשעבר.
אף אחד לא ממש נותן כבוד כאן לכדורסל הצ'כי, אבל הקבוצה מנצחת חמישים משחקי ליגה בעונה ומפסידה שניים, נניח, ובמסגרת האירופית לא נופלת מאף הפועל ירושלים שיש לנו להציע. רון לואיס הוא אולי לא אחד השחקנים הכי מנוסים שיש לכדורסל האירופי להציע, עם רזומה שכולל את לובן ונהריה בשנתיים האחרונות, אבל אחרי שראינו אותו כאן ואנחנו יודעים למה הוא מסוגל, יכול להיות שאנחנו מבינים טוב יותר למה נימבורק מסוגלת. אני משוכנע שזו החתמה טובה. ואגב, הוא לא הראשון שקצורין שולף מכאן לשם. גם ארתור לי מנהריה שיחק אצלו בעונה שעברה.

טאו ויטוריה נעלמת. פתאום אין טאו ויטוריה וזה מדהים. מבט ברשימת קבוצות היורוליג מעלה את קאחה לבוראל והנטייה הראשונה שלי היתה לחשוב שהנה, אוניקאחה מלאגה שינתה את השם או משהו כזה. רק במבט שני מתברר שהלבוראל הזה היא בעצם טאו ויטוריה, שמזוהה עם השם כל כך הרבה שנים. לא יודע מה זה הלבוראל ולא רוצה לדעת. גם מכבי עלית הפכה למכבי אלקטרה אחרי כל כך הרבה שנים, אבל נשארה מכבי. בקיצור, תחזירו לי את טאו ויטוריה ואת השם הקודם. רק הגיע ליאור אליהו וכבר משנה סדרי עולם שם?

מרכוס בראון לז'לגיריס. לא זוכר כרגע אם כתבתי את זה כאן או לא, אבל כך או אחרת, אחרת או כך, התחושה שלי לגביו היתה שאחרי התקופה במכבי ת"א או שהוא פורש, או שהוא חוזר לז'לגיריס. היות שהיה לו חוזה קיים בליטא מצד אחד, ומצד שני סביר להניח שדרישה רבה מדי לנוכח יכולתו הבינונית וגילו לא היתה לו – המסקנות ברורות: בראון לעוד עונה בקובנה.

כמו שאני רואה את זה, בראון בן ה-35 לא מיצה את הכדורסל. יש לו עדיין מה לתת והוא יכול להמשיך ולשחק אפילו עוד שנתיים ושלוש, ומה שמניע אותו באמת, בתוך תוכו, הוא להעמיד שיא נקודות ביורוליג בכל הזמנים, או משהו כזה. כל עוד יש לו קבוצת יורוליג לעשות את זה באמצעותה, הוא יעשה. תחושה וסברה בלבד, כן?

רימאס קאוקיאנס לריאל מדריד. אוהו, כמה שמאמננו האדמוני לשעבר מנפח עכשיו את החזה, ובצדק. מי שהיה הראשון להביא את קאוקינאס לאירופה אחרי ימי המכללות שלו הוא אדלשטיין. זה קרה בתחילת העשור כמאמן הפועל גליל עליון, ומאז דרכו של הליטאי למעלה ידועה ומוכרת כשהוא מגיע לשיאו בסיינה. עכשיו, עם ההכרה של אטורה מסינה בשחקן ובכישוריו וההחתמה שלו במדריד בגיל 32, אדלשטיין יכול להיות מאוד מרוצה מעצמו ומכישורי הסקאוטינג וטביעת העין שלו, בדיוק כמו שעושה כל מאמן כשפיגורה כמו מסינה (או אוברדוביץ') מצרף מישהו שאי-שם בתחילת דרכו היתה סוג של תגלית פרטית.

דייויד הוקינס לסיינה. זה מעניין: סיינה עושה באיטליה פחות או יותר מה שהיא רוצה, ועכשיו היא ממשיכה בדרך שהלכה בה עוד קודם לכן ושולפת שחקנים מתוך הליגה עצמה. המקרים האחרונים של מכבי ת"א סביב טריי סימונס, דרור חג'ג' וג'ייסון וויליאמס, שכולם נכשלו למעשה, מעלים את השאלה אם גם הסיפור של הוקינס בסיינה הולך להיגמר רע. איכשהו, בסיינה זה מצליח בדרך כלל והם מנוסים מאוד בשנים האחרונות בהעברות מתוך הליגה האיטלקית.

הוקינס מוכר וידוע בזכות העונות שלו ברומא ומילאנו, אבל ספק אם זוכרים שאת עונת הפתיחה שלו באירופה הוא עשה בכלל בליגה האיטלקית השנייה. עכשיו הוא הולך להצטרף לסגל המוכשר מאוד בלאו הכי של סיינה ולמלא בעצם את המקום של קאוקינאס כסקורר. הוא עושה את הנקודות שלו בדרך אחרת מאשר הליטאי, ושאלת המיצוב לצד הנרי דומרקאנט בעינה עומדת כמו לגבי כל סקורר מוכח שעומד לשחק לצד סקורר מוכח אחר, ובכל זאת: מאמננו הפסנתרן, סימונה פיאניג'אני, הרביץ פה העברה מעניינת שלא יכולתי לצפות או להעריך מראש.

יש בטח העברות נוספות ועניינים אחרים שיכולים להשתלב באייטמון מהסוג הזה (מאירק'ה לאן, בריאן רנדל לאיפה) - אבל העובדה שהצלחתי לכתוב קילו טקסט מבלי להזכיר את ענייני רענן כץ והנהלת מכבי ת"א, יחד עם כמה מאות רבות של מלים שכבר כתבתי היום, מביאים אותי להחליט לעצור. די, עייף. והג'ט לג וכל אלה.

שלומות ונצורות בשלב זה.