כן, הגיע הזמן להניח זוטות ונצורות על הפרק, כמו תמיד, כדי לעשות את החיים למקום מגוון יותר מאשר נקודות, ריבאונדים ועוד אסיסט מהסרטים של מאירק'ה טפ-הירו המכחכח.

1. בראש, עניינים בוערים: ענייני יומן הכדורסל של 2009/10. היידה, תיכף חוזרים ללימודים. מי אמר אני ולא קנה? לא חיפש? לא מצא? מצא ולא חיפש? רצה ומצא ולא יצא ושאר קומבינציות מפתיעות?

אפשר לקנות אותו בכל חנויות רשת "צומת ספרים", או כאן באמצעות הלינק הנשיאותי 'דבר אלי יפה'. היידה, להביע התעניינות ויישלח אליכם בדואר בתמורה לסכום סביר, הגיוני ומניח את הדעת לגמרי. אתם צריכים לעזור, אחרת לא יהיה יומן בשנה הבאה. זה פשוט עד כדי כך: יימכר – יהיה עוד אחד. לא יימכר – אף אחד לא ייתן לי שנה תשיעית ברציפות רק בזכות ארבע העיניים היפות שלי. אם כן, במחילה, להזיז ישבנים או לחדד אצבעות ולעשות מעשה למען ההמשכיות, ההנאה הנשיאותית, רווחת העם והנתינים הצעירים והכדורסל. הרבה כסף אין בזה בלאו הכי.

2. בהמשך לענייני תודעת השירות שהציג סר ש. הרמלין, הנה עוד צ'אקה לשלוש: אתמול אחר הצהריים, נשיא ובתו מאחרים מאוד אבל מצליחים להגיע בזמן להקרנה של 'למעלה' ב-17.30 בקולנוע רב חן בקניון גבעתיים הנאה. למרבה החלחלה, שתי דקות לפני תחילת הסרט, עומדים עדיין תשעה אנשים בתור וקופאי יש רק אחד. ומילא הקהל הישראלי ששם פס על להגיע בזמן. השאלה שנשאלת היא: למה קופאי אחד, למה?

מה, לא חופש גדול עכשיו? מה, לא ברור לאנשי רב חן, רשת ארצית רצינית למיטב ידיעתי, שילדים והורים מציפים את הקניונים? למה אחד, למה? בושה, חרפה וכלימה. אחר כך התברר שכאן, כמו תמיד, הזמן הרשמי הוא רק המלצה. הסרט התחיל 16 דקות מאוחר יותר. תנו קדימונים, תנו, אבל למה 16 דקות, למה? מה רע ב-6? פיייי קיבינימט אתכם.

3. רגע, לא גמרתי עם הקולנוע. באים לראות את 'למעלה', כן? ויש לנו מנוי לקולנוע, אל תראו אותנו ככה. מין כרטיס מגנטי שקונים מראש לשישה או עשרה סרטים. ומה הוא אומר לי, מה הוא אומר, הקופאי הצעיר הזה? שהסרט מופיע בתלת מימד. וסרטים בתלת מימד, הוא מיידע, לא נכללים במנוי הזה.

בחו"כ! אני ביקשתי מכם תלת מימד? מי צריך את התלת מימד הזה? באתי לראות סרט, באתי. היה כתוב בעיתון שיש 'למעלה' ב-17.30 דובר עברית. כשקניתי את המנוי מישהו אמר לי שהמנוי לא כולל סרטים בתלת מימד? בושה, חרפה וכלימה.

4. חכו, זה לא נגמר. במזל היתה באותה שעה גם ורסיה של 'למעלה' באנגלית עם תרגום. טוב שנגה כבר בגיל שקוראים, אבל מה הייתי עושה אם היתה בת 3 וחצי, נניח. חוזר הביתה?

בתי הקולנוע נוחים, נאים, מסודרים, אבל השירות של רב חן לא מוצא חן בעיניי, לא נכחיש זאת. לפני כשנה אבד הארנק הנשיאותי ובו גם מנוי לרב חן שנרכש במיטב כך וכך שקלים. ניסיון לברר מה אפשר לעשות במקרה כזה, והאם יש דרך לבטל אותו, לאתר אותו, לשמור את מספר הסרטים שנותרו בו ברכישת מנוי חדש או כל פיתרון אחר, נענה בטון יבש מהצד השני של הטלפון: "מה המספר של הכרטיס?".

מה המספר של הכרטיס, היא שאלה אותי.

אתם רציניים שם, ברב חן? אני יכול לזכור בעל פה מספר בן 16 ספרות?

שש עשרה ספרות יש להם על הכרטיס!

עכשיו אני מביט בכרטיס. עכשיו!

16 ספרות יש בו. בתעודת הזהות שלי יש תשע ספרות. במספר הצבאי 7. בקוד של האינטרקום 4. בשביל מה אתם צריכים 16? נפלתם על השכל? המצאתם המצאה שאף אחד בעולם לא עלה עליה?

ואבד לי, אני אומר לה בשיחה ההיא, אבד לי. אז איך אדע מה הספר של הכרטיס שאבד? אתם מצפים מאנשים לזכור מספרים בני 16 ספרות? "אז לא, אני לא יכולה לעזור. בלי מספר כרטיס אני לא יכולה לעזור".

פיייי, קיבינימט. היא לא יכולה לעזור, היא אומרת. בחו"כ היסטרי.

כמו שאתם רואים, זה לא מנע ממני לקנות מנוי חדש. מה לעשות, קניון גבעתיים קרוב וממוזג וקיץ עכשיו. אני מאוד אוהב קולנוע וזו סיבה מספקת כנראה להמשיך ולהיות שפוט של רב חן. אבל עוד פעם אחת, בחיי, אני סוגר את העניין הזה אחת ולתמיד.

מנכ"ל רב חן, או מי מעובדיו, אתם כאן? שפרו, שפרו את השירות שלכם. כן, אני יודע, מתאמצים, עושים, משתדלים. אבל עוד קצת. לא יזיק לכם. ואגב, לא יודע מי קובע את מחירי הפופקורן, אבל 17 שקל לפופקורן בקופסה הקטנה ביותר זו לא היסחפות פראית?

5. ועכשיו לידיעה בוויינט ששלח לי שלומי שמחי, נציג הסיפרה במגזר הצבאי והאקדמי לשעבר וכיום במגזר המשפטי. היא מספרת, הידיעה, שג'ק באוור האגדי, האיש שמרתק אותי למסך בחודשים האחרונים מדי חמישי ב-23.00 לשלושה פרקים רצופים של "24" מאיזו עונה נשכחת שלא יצא לי לראות, הולך להרוויח 550 אלף דולר לפרק בעונה הבאה.

יששששש! יש עוד עונה.

וכן, 550 אלף דולר ל-24 פרקים יוצא 13.2 מיליון דולר לעונה. מי זה קרלוס ארויו בכלל, מי זה? זה כוכב אמיתי. קיפר סאתרלנד. אליל הינו.

6. כדורסל? אהה, עזבו, לא משהו. אז גוני יזרעאלי חתם בנתניה ורוברט רות'בארט שחתם גם הוא שם יעשה שם 6.2 נקודות לעונה. עמית בן דוד נשאר בחיפה. לא התעלפתי, יו נואו, ולא מרגש כמו עוד עונה של "24". אולי נדבר על זה פעם. ממש לא דחוף.

שלומות ונצורות בשלב זה.