האיש שיחק אמנם עונה אחת באירופה, ואת רוב תהילתו עשה, בנה, קנה ורכש ב-NBA, אבל על פי תקנון חיל התותחנים אין מניעה לצרף אלינו גם בוגר שנה אירופית אחת. כזה בדיוק היה אדי ג'ונסון המופתי, האיש והשלשה, האיש והצ'אקה, האיש שיצא לי לראות במו עיני משחק במדי אולימפיאקוס נגד ציבונה זאגרב בהיכל השלום והאחווה בעונת 1994/95 ומרביץ 34 נקודות על הקרואטים. זה נגמר ב-32 הפרש.

עוד לפני אולימפיאקוס, הנה כמה מלים על קריירת ה-NBA שלו כי במקרה שלו באמת שאי-אפשר בלי. הבן אדם שיחק שנים על גבי שנים בליגה, 17 בסך הכל, ועבר, כרונולוגית, בפיניקס, סיאטל ושארלוט לפני שהגיע לעונה אחת באירופה כשהוא בן 35. פרישה? שום-כלום: ג'ונסון חזר לארצות הברית והרביץ עוד שנתיים נוספות באינדיאנה ועוד שנתיים, אחרונות בהחלט, ביוסטון רוקטס.

בתחילת הדרך, בעונה השנייה שלו בלבד ב-NBA, הוא נבחר לשחקן השישי של העונה. וזה נאה. שנה לפניו זה היה רוי טארפלי, שנה אחריו ריקי פירס. סתם ככה, שנבין באיזו חברה מדובר, מי נגד מי ואיך ולמה, מתי וכמה. עם זאת, לא נכחיש, אף לא נכחד, כי האיש היה חף מכל תואר NBA נוסף. קלע אמנם יותר מ-19 אלף נקודות בקרייירה, אבל אף פעם לא הוזמן למשחק האולסטאר ואף פעם לא נבחר לחמישיית העונה וזה כבר רחווווווק מלהיות נאה.

אבל עזבו אתכם עכשיו מ-NBA, אני הולך לספר לכם על מראה עיניים. המשחק נגד ציבונה, כאמור, בפיראוס, אולם ומלואו. עמוס, צפוף. היינו שם, מספר עיתונאים, כמלווים של מכבי ת"א למשחק נגד פנתינאייקוס. יצא שיום קודם, רביעי, אירחה אולימפיאקוס את ציבונה ומישהו אמר-שאל: "בואו נלך?". הרהבנו עוז ובלי כרטיסים יצאנו אל פאתי העיר, הצגנו תעודת עיתונאי בפני הקופאי ולא להאמין – קיבלנו כרטיסים לאולימפיאקוס- ציבונה.

האווירה היתה מדהימה. סוף 1994, כן? אהדה שאין לה גבולות, אולם ענק, דברים שלא רואים ביד אליהו הלפני משופץ, הלוא הוא כיום נוקיה-ההיכל. ועכשיו מזיכרון: אולימפיאקוס גמרה אותם. במחצית היה כבר עשרים הפרש בערך. זו היתה אולימפיאקוס של האחים-מתאזרחים טרלאץ', טומיץ' ונאקיץ', ויחד עם פאסולאס, סיגאלאס ובקטסיאס אשר על הפן היווני-אסלי הרביצו תורה בקרואטים. לא ממש בטוח מי היה הזר לצידו של פאסט-אדי השולף. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שזה היה אלכסנדר וולקוב.

ציבונה הגיעה עם זר אמריקאי יחיד כמיטב המסורת של הימים ההם, ג'רוד אברם, שהיה מצוין. זריז, מהיר ואדיר, ולימים גם הגיע למכבי רעננה. והיו שם כל מיני רימאץ', פצ'ינוביץ', מולאומרוביץ', מרצ'ליץ', מרשיץ' ואליהוגיץ'. זוכר אותם בעל פה, אבל רק אותם. זו היתה העונה ששידרתי משחקים אירופיים בערוץ הספורט עם מורן ברק. זו הסיבה, כנראה, לזיכרון החד יחסית.

ומה הוא עשה להם, מה הוא עשה. הקהל אהב במיוחד את השלשות שלו. כל סל רגיל של מי מהשחקנים התקבל בשאגות רגילות, אבל השלשות של ג'ונסון? כל אחת בומבה, כל אחת התקבלה בהיסטריה ביציעים. בדרך כלל הוא גם הרביץ אותן מטווחי NBA, מרחקים שהקהל האירופי החשיב כארבע נקודות. לא אשכח את האווירה שם לעולם. זה היה משהו שטרם ראיתי כמותו נכון לאותו זמן. וכולה משחק נגד ציבונה, כן? אבל אני חושב שאני זוכר את הסיבה: זה היה משחק ביתי ראשון של אולימפיאקוס בגביע אירופה באותה עונה, והיא הגיעה אליו הביתה, אל מול האוהדים, עם ניצחון חוץ במחזור הפתיחה על אפס פילזן ב-35 הפרש.

יאאא אולוהייים!

לא רק על הנתונים והתוצאות, אלא גם על הזיכרון.

ג'ונסון הביא את אולימפיאקוס באותה עונה אל גמר היורוליג, אחרי ניצחון על פנתינאייקוס. כאן אני כבר לא זוכר בעל פה ורץ לבדוק: 52-58 לאדומי העור עם ארבע שלשות של ג'ונסון במאני טיים. טוב, נו, אוברדוביץ' לא אימן אז את פנתינאייקוס, אבל זה לא מנע מאוהדי אולימפיאקוס להפוך את ג'ונסון לאחד האלילים הגדולים מבחינתם בשנות התשעים. בגמר הוא נכנע לריאל מדריד של סאבוניס וארלאוקאס. מצד שני, זכה באליפות יוון אחרי 2:3 והצטיינות במשחק מספר 5 נגד פנתינאייקוס, שנגמר בתוצאה הנמוכה ביותר בגמר פלייאוף בכדורסל היווני, אני מניח, 44-45. ומה לא עושה אולימפיאקוס בימים האלה כדי לחזור על אותו הישג מאז, הא? חצי אירופה ו-NBA היא החתימה בשנים האחרונות, אבל אוברדוביץ' לא מרשה.

בעונה ההיא סיים ג'ונסון עם 21.4 נקודות ו-4.9 ריבאונדים למשחק. אני חושב שזה מזכה אותו במקום אצלנו, יחד עם שאר הנתונים שלו מהקריירה. 19 אלף נקודות, יו נואו, זה חתיכת נתון. היה פטיש האיש, לא נכחיש. ולכן ובשל כך ובעקבות דברים ועל סמך העובדות, הוחלט לצרף אותו לחיל התותחנים ואחת לשנה, ביום הולדתו, נרימה כוסית לחייו ושמו ינצנץ במשך יממה שלמה בפינה השמאלית בעמוד הבית של כדורסלע-האתר.