אנטוניו גריינג'ר הוא מסוג השחקנים שאני מכבד, ולו רק בזכות העובדה שידע היכן לפתוח את הקריירה האירופית שלו. אחרי שלא נבחר בדראפט ה-NBA אלא בזה של ה-CBA, הוא נסע מיד לאיטליה בלי מחשבות מיותרות. ככה לפחות אני נוטה לחשוב. שלוש תחנות איטלקיות בזו אחר זו היו לו: פיסטויה, רימיני וביילה, כולן בליגה השנייה. לא פחיתות כבוד בכלל, אם בודקים אילו שמות גדולים שיחקו בליגה הזו לאורך השנים.

משם הוא כבר עשה קפיצה והגיע לליגה הראשונה בספרד וחתם בקאחה סן פרננדו. לקראת סוף אותה עונה חזר לאיטליה והפעם אל וירטוס בולוניה, מקבוצותיי האהודות בכל הזמנים. ב-2002/03 הגיע לטורקיה וחתם לשנתיים באפס פילזן. משם, מהמקום ומהתקופה, לקוח הצילום שמופיע כאן. גריינג'ר ביסס לעצמו שם של שחקן שמשלב קליעה טובה עם הגנה מצוינת ומתבל את שני אלה באתלטיות.

עשה לעצמו שם, עשה, והגיע לצסק"א בעונת 2004/05 – זו שבה זכתה מכבי ת"א באליפות היורוליג. בסוף אותה עונה שהסתיימה בפדיחה רוסית, יו נואו (אירחו את הפיינל פור אבל נפלו שנה שלישית ברציפות בחצי הגמר), הוא נשלח משם הלאה, כמו גם מרקוס בראון ואחרים, במסגרת הגעתו של אטורה מסינה והבנייה מחדש שביצע במוסקבה. גריינג'ר חזר לעונה שלישית בפילזן-שלנו.

שחקן שיצא לו לשחק בשתיים מקבוצותיי האהודות באירופה כל הזמנים, בולוניה ופילזן, הוא אחד שנעריך תמיד כאן בנשיאות, אבל אם להיות ישר, הוגן וכן כרגע, ומבלי לחטט בגוגלים למיניהם, אין לי מושג מה קרה איתו מאז. פשוט לא זוכר ולא יודע. נפצע ופרש? פרש מבלי להיפצע? עבר לשחק בליגה הקמבודית? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין כיצד נעלם אנטוניו גריינג'ר מטווח הסריקה של הרדאר הנשיאותי.

כך או אחרת, אחרת או כך, האיש בן 33 כיום. הוא רשם לעצמו כמה וכמה (וכמה!) הישגים קבוצתיים ואישיים בעיקר בתקופתו בפילזן ובצסק"א. היה, למשל, מלך השלשות באחוזי קליעה הן בטורקיה והן ביורוליג, ולקח אליפות פה וגביע מקומי שם. בשיאו היה שחקן לא רע בכלל, גריינג'ר. לא נכחיש זאת, אף לא ננסה.

הרבה תשובות הגיעו כפתרונות לחידה הזו ואני מברך כל אחד ואחד מהנתינים, וכל אחת ואחת מהנתינות, על ההשתתפות הערה. כבוד הוא לי ולדירקטורים המכובדים של כדורסלע-האתר להיווכח בכל פעם מחדש שיש היענות, יש נכונות לעמוד באתגרים ויש אמונה כי יום אחד, קרוב כרחוק, מחשבון כדורסלע יגיע בסופו של דבר לכל אחד ואחד מכם. עניין של זמן. ואמונה.

מי ומי בפותרים, זה בדיוק הזמן לדעת. וקודם כל, כרגיל, את הפתרונות השגויים:

חמישה אמרו הנרי דומרקאנט, אחד סקוני פן, אחד צ'ארלס סמית', שניים קני גרגורי, אחד לארי ריצ'רד, אחד קונראד מקריי. באמת ניסיונות מעוררי כבוד ואפילו לא פתרון אחד הזוי או לא שייך ולא מקושר. כל השמות האלה שיחקו באפס פילזן לאורך השנים, אבל מה לעשות – אנטוניו גרינג'ר הם לא.

והנה אלו שידעו לזהות את החבוב. רבים וטובים הם: צורי לרנר, ששי שמואלוף, ליאור בן שלמה, יהונתן אליהו, חן סלע, נתנאל בלי-שם-משפחה, רוני ארטובסקי, האחים המהוללים צוק ופלג קסלר,
גלעד שטיינברג, לירן קלמנובסקי, דניאל ביילי, אודי כהנים, דרור קורנברג, שמואל גרינברג, טירן מוסקוביץ', נועם רימון, איתן וולדמן, גל פישר, עמי פינקל, קובי מזרחי, אייל אופמן, ציונה לוין, גיא אנצ'לוביץ', מיכאל פניק, רונן שנהב, איתי אביאור, דודי גרינברג (וולקאם בק, חבוב), דור חלמיש (גם לך), יקי צ'שלר.

כמה זה יוצא? 30 בול.

וזה נאה כמו אתם יודעים מי.

אגב, אני לא זוכר את זה ספציפית, אבל אחד הנתינים, אנצ'לוביץ', כתב בפיתרון שלו ש"בצסק"א יועד לו תפקיד ה"אנטי פארקר.
נטען אז שגריינג'ר הובא במיוחד כדי להתמודד מול האחד והיחיד אנתוני פארקר. בסופו של יום הצסק"אים נפלו בחצי הגמר מול המופלאים של בסקוניה ולא היה שום צורך בגריינג'ר שיעצור את פארקר". נו, יפה.

אוקיי, למדנו, פתרנו, הרבצנו פתרונות שגויים ופתרונות נכונים, ועכשיו הגיע הזמן להתקדם. הרמתי טלפון זריז לאנ-דנ-דינו ראדג'ה, הקרואטי האלמותי האמון על הגרלותינו ברוב ימות השנה, למעט תקופות בהן נשבר לו הזובון מאיתנו.

ובכן אנ-דנ, קיבלת את המייל שלי? אלה השמות. מה בפיך?", דרבנתי את האיש הכבד-משהו.

והוא ענה לי שהזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

שמואל גרינברג!

יא אולוהייים, שמואל! זכית ב'ונשאלת השאלה', חבוב! קולט? הרי בוא לא נכחיש זאת: מדובר באחד ההישגים הגדולים ביותר שניתן להשיג נכון להיום בכדורסל המקומי. טפח לעצמך על הכתף במקומנו, חבוב. עשית זאת.

שלח לי את כתובתך המדויקת חבר, ותקבל ישירות לשם מחשבון פלאים של כדורסלע-האתר. לבן-כחול צבעו, נדיר ומיוחד במינו. רק כ-100 פריטים ממנו יוצרו, חלקם כבר נשלחו לכל חלקי הארץ ונתינים בודדים התברכו בו. ועכשיו – גם אתה.

זהו, עד כאן החידה להפעם. אחת חדשה כבר מחכה לכם.

שלומות ונצורות בשלב זה.