לרוב האוכלוסין שבקרבנו, השם לא אומר הרבה. מדובר בשחקן מכללות שלא זכה להגיע ל-NBA ואף לא שיחק כזר בארץ קודשנו, ובעיקר סייר בעולם תחת מסווה של שחקן כדורסל. אורוגוואי, ונצואלה, איסלנד, קצת פולין, נגיעה סרבית, לא יותר.

ברם אולם ואף על פי כן בכדורסלע-האתר יודעים להעריך איכות מהי, וכמות על כמה וכמה. על כן הבה ונספר את סיפורו של סטיוארט דווייט, האיש שלא שמע על לייט.

1994, 1995, ימי דורון שפר אין דה קונטיקט יוניברסיטי, עידן קסום בו משחקי ליגת המכללות שודרו כאן בלי סוף ובעיקר, כמובן, של יוקון-שלנו, אבל לא רק. מושגים כמו ה-sec וה-PAC-10 עפו כאן על ימין ועל שמאל, מה גם שמדובר היה במחזור מכללות מוצלח עוד בטרם כל קפיץ לברוני הלך ישר ל-NBA ואשכרה טרח להירשם לשנתיים שלוש בליגת המכללות.

העונות ההן, עם כל הכבוד לדורון-שלנו ועוד כמה פרחחים, היו שייכות לארקנסו. במקרה גם ביל קלינטון, איש ארקנסו ואוהד שרוף, היה הנשיא אז בכלל הכל מסתדר.

את ארנקנסו אימן נולאן ריצ'רדסון, מאמן אגדי כשלעצמו, ואם אני צריך לטרוח להגיד לכם את זה אז בושו והיכלמו . האיש הנהיג את מה שכונה "40 דקות של גיהינום", משמע לחץ על כל המגרש במשך 40 דקות, עם חבורה אין סופית של אתלטים בריונים וחילופים בלתי פוסקים.

כוכב הקבוצה ההיא היה קורליס וויליאמסון, בהמה לא קטנה בפני עצמו (טפו טפו טפו מפני תביעת דיבה), לימים שחקן NBA מכובד, השחקן השישי ב-2002 ואף חבר בסגל האליפות של דטרויט הגדולה. ביג נאסטי כינויו היה, ונהג להסתובב בקרב נחשים ולהרים משקולות לפני משחקים, כך סיפרו לנו הלחשנים.

אבל בקבוצה ההיא, וויליאמסון היה רק הסייח. לידו, מסביבו ומלפניו, עמד סוסון יאור, מרשים ומדהים עד כדי כך שגם 15 שנה אחר כך, סניליים שכמותנו לא ישכחוהו. דווייט סטיוארט האליל. 2.03 מטרז' ביום טוב לגובה, ולא פחות בקוטר. הערכת משקל של לפחות 130 קילו, תלוי מתי מודדים.

האיש היה, גם ובעיקר, אחלה שחקן. חבר של כבוד בקבוצת האליפות של ארקנסו 94 (שנה אחר כך נעצרה הכנופיה אך בגמר בידי UCLA של תיוס אדני הננס), ריבאונד אדיר וסוגר לריבאונד עוד יותר אדיר בזכות אחוריו הממוקמים כהוגן, שחקן הגנה חכם, ששם גוף על כל הראשיד וואלסים הקפצנים ויכול להם, וגם שחקן התקפה עם יד רכה לפחות כבטנו, ובעל חוכמת משחק מספקת עד טובה. ידע למסור החבוב, ידע. והנה, דווייט-שלנו מדגים יד רכה מהי.

שחקן בובה. וכאמור, למרות מימדיו השתלב בשיטת המשחק הלוחצת של ארקנסו, משמע גם כושר גופני היה לסוסון זה. בזכות החילופים הרבים יכול היה לצאת ולגמוע מעט ולשוב פנימה להכות במנוולים. המחליף שלו אגב, דארנל רובינסון, עבר גם בבני הרצליה באחת מן העונות. לא נכחיש גם זאת – גם סיכוייו להשתלב בין סוסוני היאור ביום מן הימים טובים עד טובים מאוד.

בימים האלה מה שלא הלך במוח בארקנסו, הלך בכוח. ומה שלא הלך בכוח - הלך דרך סטיוארט. וזה לא סתם, האיש היה יופי של שובר שמירות לחץ, סוג של אנתוני מייסון כפול שניים אם תרצו, מכדרר, מוסר, ולך תוציא ממנו עבירת תוקף.

ותארו לכם זאת: אך זה עתה סיימתם לעבור את מחצית המגרש בקושי מול חבורת גארדים מטורפים קפצנים ועצבניים, והגעתם אל מתחת לסל של ארקנסו. ושם מחכים לכם קורליס וויליאמסון ומאחוריו דוויט סטיוארט. זה מה שנקרא 40 דקות של גיהינום.

היכן אתה היום, דווייט? בעל מאפיה בישמעאל-טאון ארקנסו? רוקח בכיר בסיינט-דונאטס מיסורי?מאמן ילדים ב-YMCA של אי-שם מידל אמריקה? תהא אשר תהא, כאן, בכדורסלע האתר, זכות כבוד נשמור לך לנצח נצחים.

(נכתב בידי רן בורוכוב-שמנמנוב)