מכירים את האתר ספסל? מכירים. לא חושב שיש מישהו שמתקתק במיומנות על מקלדת בישראל, מאוד אוהב כדורסל, בעיקר ישראלי, ולא מכיר את ספסל.
בקיצור, ספסל העמיד רשימה של עשרה מועמדים מבחינתו להיות איש השנה של הכדורסל. השנה העברית, כמובן, שהרי השנה מתחילה באמצע ספטמבר כמו ששרה פעם גלי עטרי המאנפפת ורבת החסד.
הרשימה כוללת את ליאור אליהו, שי דורון, דייויד בלאט, דומיניק קאנטי, ארקדי גאיידמק, דיאנה נולאן, עופר ברקוביץ', יותם הלפרין, פיני גרשון ואבנר קופל.
כל אחד וההישג שלו, כל אחד והרגעים היפים שלו. לזכותם של אנשי ספסל ובהם, יש להניח, שלומי פרי האגדי ואורי סביר חסר-המנוחה, הם מוסיפים אפשרות לעמך ישראל להציע מועמד משלהם.
והנה עמך ישראל מציע מועמד משלו, גם אם הוא לא ממש עמך ישראל אלא נשיא לכל דבר. נשיא של סיפרה, נקי מכל רבב ואינו חשוד באונס או כל עבירה פלילית אחרת.
הרי ברור שאף אחד מכל אלה אינו יכול להיות איש השנה. אוקיי, אז בלאט לקח אליפות איטליה וקאנטי לקחה אליפות עם הפועל ת"א שזה באמת הישג גדול, ועופר ברקוביץ' השאיר את גבעת שמואל בליגה ואליהו והלפרין נבחרו בדראפט ושי דורון זכתה פה ושם וכל זה. כאמור, כל אחד והסיפור שלו. וזה יפה וטוב וגם מרשים.
אבל מכל אחד מהם היו, בסופו של דבר, ציפיות שיש להגשים. ולכל אחד מהם היה בסיס שממנו אפשר להגיע להצלחה. וכל אחד מהם השפיע בעיקר על גזרתו הקרובה והמצומצמת. ברגע הראשון חשבתי שספסל מעמיד לבחירה רק כאלה שמשחקים או מאמנים, אבל אז ראיתי גם את אבנר קופל ברשימה וכבר היה לי ברור מיהו איש השנה של הכדורסל הישראלי ואולי אפילו איש השנתיים האחרונות.
איש השנה הוא אחד שרק מעטים הכירו אותו על לפני זמן לא רב, היה לו שם לא הכי טוב ונקי בעולם הכדורסל, למען האמת, והוא הסתובב בעיקר בליגות נמוכות, מערבב פה, מהנדס שם, מורח פה, מטייח שם. לא אחד שהייתם מפנים לעברו רזומה הכדורסל שלו מבט נוסף.
אבל מאז קרו הרבה דברים ואריק קריין, שנעשה פתאום סוכן שחקנים – רק השד יודע איך, למה וממתי – הפך למפלצת חיה ובועטת.
הוא לקח את שרון ששון, ליאור ליובין (שמתחבא ממש מתחת לאף שלכם) ואבי סוכר, והפך אותם לשחקנים זרים בליגות העולות של רוסיה ואוקראינה. הוא הפך פתאום לסוכנו של פיני גרשון והביא אותו לאולימפיאקוס בצעד שהפתיע את כולם, אחרי שגרשון טען שנים שלא יאמן חוץ לישראל והוא מעדיף את קירבת משפחתו וחבריו. הוא זה שאולי-אולי מביא כדורסלן ישראלי ראשון, יותם הלפרין, ל-NBA. ומפה לשם, קריין הפך לסוכן גדול שמייצג גם, נדמה לי, את לימור מזרחי, מורן רוט, יריב יצקן ועבד גם עם אלומה גורן שפרשה. ויש ודאי רבים אחרים.
אני יודע שלא כל כך נהוג לכתוב על סוכני שחקנים, כי בדרך כלל, עם כל הכבוד, הם לא ממש מעניינים אף אחד. אולי רק ברמת הציטוט הקצר, המאשר או מכחיש את הידיעה. אבל האיש הזה עשה את הקפיצה הכי משמעותית בשנתיים האחרונות ממצב של להיות שום דבר ממשי בכדורסל הישראלי, לאחד שמניע את גלגלי תעשיית הכדורסל פה ומוזכר בכל חור.
אין לי ספק שמדובר באחד התחקירים שחייבים להיות מבוצעים מתישהו, אולי אפילו בדחיפות. תחקיר שיגולל את סיפורו של קריין והמהפך שעבר מעסקן דרג ב', יו"ר אליצור בת ים או משהו, שחי על שטיקים ושטויות של ביצה סופר-מקומית, לסוכנם הישראלי של גרשון והלפרין ואחרים.
זאת אומרת, יכול להיות שהוא חי על אותם שטיקים ושטויות גם היום, מין חתול רחוב כזה שמחזיק בתעודת בגרות של בית הספר המתקדם ללימודי הפזצטות של הכדורסל הישראלי, אבל כאן, בתפקידו הנוכחי, מדובר כבר בכסף גדול ובפעולות שלו מעורבים בכירי הענף, שכולם יוצאים נשכרים.
אבל תחקיר מהסוג הזה (להבדיל מסתם בניית פרופיל עיתונאי של לצאת ידי חובה), הוא כבר עניין של אנשים חרוצים. ואני, אתם יודעים. נו. בסדר לי גם ככה, בלי התחקיר הזה, אם כי סביר שהייתי מטריח את עצמי וקורא אותו. אז קדימה, דרך צלחה לכל המעוניינים.
ובקיצור, רבותי, מערכת ספסל, קיבלתם את איש השנה שלי. מכיר אותו די בקושי למען האמת, כך שאפשר להיות בטוחים שמדובר בבחירה הגונה ונטולת אינטרס מבחינתי. זה לא שהוא מתאמץ בשבילי החל מהיום הרבה יותר, ומנסה לסדר לי עבודה בתור המתחרה של ולדימיר סטנקוביץ' בצסק"א מוסקבה.
זהו, נראה אם שכנעתי את ספסל או לא, ואם יוסיפו אותו לרשימת המועמדים. יוסיפו? טוב. לא יוסיפו? גם טוב. סוף טוב הכל טוב, אומרים, וטוב שם משמן טוב. ומה שלומכם, הכל טוב?
טוב. הגזמתי. מספיק.
אז ניפרד כאן ו . . . כל טוב לכם.
