הסיפור של טרייסי פירסון, סוסון אמריקאי משובח במיוחד, מתבסס כמעט אך ורק על צמד המשחקים שלו נגד הפועל גליל עליון כשחקן גילדפורד קינגס מאנגליה ברבעון האחרון של 1993. מעבר לזה לא שמענו עליו, אבל עובדה שהיו כאן מספר נתינים ובני עם שדרשו בתוקף לצרף את האיש הגדול של הקבוצה האנגלית על סמך אותו משחק ששודר אז בטלוויזיה מכפר בלום.

פירסון זכור בעיקר בזכות מימדי הגוף יוצאי הדופן שלו, אבל גם בזכות היכולת המצוינת שהראה נגד גליל עליון. כך או אחרת, אחרת או כך, הקטע הזה הולך יחד עם מה שנחשב אז לסנסציה גדולה כשהקבוצה האנגלית הדיחה את אלופת ישראל מהמשך המשחקים בגביע אירופה לאלופות ומנעה ממנה השתלבות בשלב הבתים. במקום זה גליל הלכה לשחק בגביע אירופה למחזיקות גביע ופירסון והאנגלים שיחקו במסגרת הבכירה וחטפו על הראש פעם אחר פעם. זו היתה פדיחה-פדיחה, לא נכחיש זאת: גליל הפסידה ב-8 הפרש באנגליה ובגומלין, בבית, ניצחה רק ב-6. הסיפור הזה עלה בהמשך הדרך לאריק שיבק במשרה שלו ופינה את הבמה למי שיהפוך בשלב מאוחר יותר למאמננו הגולה, הלוא הוא דייויד בלאט.

לא מוצא פרטים לגבי המשחק בכפר בלום (מלבד התוצאה - 65-71), אבל זוכר בפירוש שהוא היה מצוין גם כאן. במשחק באנגליה פירסון היה פצצה: 27 נקודות ו-12 ריבאונדים (9 בהתקפה), סוסוני יאור שכמותו נראו רק מעט עד אותו זמן. סחב איתו עודף משקל בולט, אבל עשה כל מה שרצה במגרש. אם אני נצמד לזיכרון, הוא היה יותר חבית מדימטרי היל. כן, יותר חבית. כמעט משוכנע בזה. וגם קצת יותר גבוה. ברד ליף, המשובח החזיר 27 משלו בהפסד באנגליה.

האיש, בוגר מכללת סם יוסטון סטייט, היה כוכב הקבוצה האנגלית בלי ספק. הוא לקח סדר גודל של 20 זריקות למשחק בלי בושה, בעיקר כי רוב הכדורים הלכו פנימה ועונה אירופית שלמה שלו נסגרה על 55% לשתיים. פה ושם הסוסון הזה לא התבייש לקח גם שלשות ולנסות להציג את היד הרכה שלו גם משם, בדרך כלל בלי הצלחה. איי איי איי, אני זוכר אותו. לא היה לו צוואר, בחיי. וצוואר – בחיי שלא היה לו.

אל תראו אותו ככה: האיש הרביץ 23 נקודות נגד ברצלונה בעונה ההיא ו-23 גם נגד אולימפיאקוס. 26 נגד לימוז', 15 נגד ריאל מדריד, 28 נגד שרלרואה. את העונה הוא סיים עם 23.4 ו-8.4 ריבאונדים, אם כי לא מסר ולא חטף. אחד מאותם שחקנים, יו נואו. פיייי קיבינימט, תגידו לי שלא מגיע לו מקום בביצה שלנו, לסוסון יאור הזה.

אודה ולא אכחיש, אף לא אכחד ואציג סקופון היסטרי: כשעלה בדעתי להרים כאן את לינק סוסוני היאור, זה קרה אך ורק בזכות איש אחד: טרייסי פירסון. לא יודע איך, לא יודע מה, פתאום נזכרתי בו והרעיון הבזיק. הוא היה אמור להופיע ראשון, למעשה, בין כל הסוסונים, אבל התברר לי אז בחיפוש אינטרטי מאומץ שלאיש פשוט אין שום צילום ברשת. ובלי צילום, יו נואו, אין נעלה פרופילון? ואיך נחגוג לו יום הולדת אחת לשנה ונרימה כוסית לחייו בפינה השמאלית למעלה של כדורסלע-האתר?

ביקשתי עזרה מנתינים מסוימים רבי השפעה וידע, וגם הם נאלצו להודות שאין צילום של פירסון. וצילום של פירסון – פשוט אין. ישבתי וחשבתי וחשבתי וישבתי ואימצתי את מוחי, ואז נזכרתי בארכיון הנשיאותי, אחד הגדולים והמקיפים בארץ הזו, יש להניח. הלב אמר לי, ממש כמו דורון שפר בשעתו, לחפש בחוברות קולג' ישנות שאספתי להנאתי בטיול בארצות הברית ב-1996. ואכן כי כן שם נמצא הפרס: אמנם בשחור לבן, אמנם בקושי רואים משהו, אבל הנה טרייסי פירסון, תיפח רוחי ונפשי גם יחד אם לא.

איפה? בחוברת פתיחת עונה של "סטריט אנד סמית'ס קולג'ז" מ-1988, למטה מימין, שני רק לצילום גדול של רוני מורגן שלימים הופיע בהפועל עפולה, מופיע סוסון היאור בגרסה צנומה יחסית בתקופת הקולג' שלו. כבר אז לא היה לו צוואר, אגב, אבל לא כל המשמנים הופיעו בבת אחת נכון לאותו זמן. קחו בחשבון שאת מה שהאיש עשה לגליל הוא עשה כשהיה בן 26, כן? סביר להניח שהספיק לאכול כמה טונות של פיש אנד צ'יפס בתקופה האנגלית שלו. בטקסט, אגב, כתוב שהוא מונסטר.

אז צילום של פירסון – יחיד מסוגו – יש לי. ועדיין, בעיה קשה היא זו: אין צילום טוב וברמה מספקת, כדי להציב כחלון ראווה לפרופיל החדש שלו בלינק 'סוסי יאור'. וכידוע, כמי שדוגל בפרפקציוניזם, אני מאוד לא בעד העניין הזה. לא אוהב חללים ריקים במקום צילומי ראש בלינקים של כדורסלע-האתר. ולפיכך, ועל סמך הדברים ובעקבות האמור, הריני להכריז על הענקת פרס מכובד ביותר – ספר הכדורסל המופתי "עבירה במתכוון" – למי שיעביר במייל הנשיאותי צילום באיכות טובה וברמה נאותה של טרייסי פירסון האליל. כזה שיוגדר כמתאים כדי למלא את החלון הריק.

אודה נמרצות לבני עם על שיתוף הפעולה. ובינתיים, מומלץ לסור לארכיון ערוץ הספורט ולבקש לצפות בקלטת המשחק בין הפועל גליל עליון לגילדפורד קינגס מספטמבר-אוקטובר 1993. לא תאמינו למראה עיניכם. בדוק.