דבר סר ש. הרמלין:

ככל שאני הופך והופך בסוגיית משחקי האימון של נבחרתנו הלאומית מול ספרד, מוליכות כל הדרכים לשאלה אחת ויחידה: בשביל מה זה היה טוב? בעצם, היא לא היחידה. יש עוד כמה וכמה (וכמה!) שאלות שבאות כאן בחשבון, ובראשן: מה לעזאזל עבר בראש למי שזה לא היה כשהוא אירגן את הקטסטרופה הזו?

בסדר, אז לפני טורניר בסדר גודל כזה צריך מספר מינימלי של משחקי הכנה, גם כדי להיכנס לכושר משחק, גם כדי לתרגל כל מה שצריך לתרגל בהגנה, בהתקפה ובכל מה שביניהם, גם לחבר את נבחרתנו מכל הבחינות שצוות מאמניה חפץ לחברה וכן הלאה וכן הלאה. יופי, נהדר ואף מעולה. מה מכל אלה אפשר בדיוק להשיג מול נבחרת כמו ספרד?

הרי מה שלא יקרה, ואכן קרה, שום דבר שמתרחש במשחק כזה לא מזכיר אפילו מה שיקרה במציאות - ודאי שלא מול מקדוניה, וסביר מאוד שגם לא מול קרואטיה או יוון. אין שום קשר בין הנבחרות הללו, לאוסף המפלצות
באדום-צהוב שאם לא יקרה משהו חריג בקנה מידה גרנדיוזי - אפשר כבר עכשיו לתת להם את גביע אירופה ולחסוך לכולנו שבועיים מהחיים.

משחק מול ספרד לא דומה לשום דבר אחר, והמטען היחיד שאנשינו יצאו איתו מ-80 הדקות המלבבות הללו היה דיכאון קליני עמוק. משהו שמזכיר את נסיכה א' אחרי שהיא מנסה לנצח אותי בהורדת ידיים. ההבדל היחיד בין הדברים - במקרה של הנסיכה לא ירחק היום בו היא ללא ספק תצליח במאמציה, בעוד שאת הפעם הבאה שננצח את הספרדים, או לכל הפחות ניתן להם פייט ראוי במשך משחק שלם, אי אפשר לראות גם בטלסקופ (כן-כן, אני יודע שניצחנו אותם בעבר. בעבר גם נתנו לטורקיה, יוון וגרמניה בין 20 ל-40 בראש, סו וואט?).

"הרבה דברים לא עבדו", "כל החולשות שלנו נחשפו", "לא הצלחנו לתפקד כמו שרצינו", היו בין התגובות הפופולריות של אנשינו לאחר התבוסות. וואלה? דברים לא עבדו? לא תפקדתם? חולשות נחשפו? מול ספרד? די, אתם רציניים? איך לא חשבנו על זה קודם? מי יכול היה להעלות דבר כזה בדעתו? איך יכולנו לנחש שזה מה שייצא מההתמודדויות מול הנבחרת האלמונית הזו?

שלא יהיו אי הבנות: אני ממש לא חושב שמורל הנבחרת הוא הדבר החשוב ביותר, ושעל מנת לצאת ליורובאסקט עם נעליים גבוהות, מימייה ומצב רוח מרומם צריכים להתמקד במשחקי הכנה מול קבוצת הקט-סל של אליצור חיפה. ברם אולם, לא יזיק להסתפק במשחקים מול נבחרות מהגלקסיה שלנו. פולין, בריטניה, הולנד, לטביה, גרמניה - הכל הולך. ספרד? יש עוד זמן. ננסה שוב בשנת 2176.

דבר יו"ר הדירקטוריון:

בחלוקת התפקידים בינינו לקראת האייטמון המשותף סוכם מראש שסר ש. הרמלין ייקח את הצד שכנגד. "ואתה תהיה בעד?", שאל הסר. עניתי לו שבחיי שאני לא יודע ולא נתתי את דעתי בעניין ושיש לי טכנאי טלוויזיה בבית שמתקין מה שהוא צריך להתקין לקראת אליפות אירופה, בין שלל ענייני דיומא ודלילא.

עכשיו, כשהיתה לי זכות הראשונים לקרוא מה שהוא כתב, די ברור לי שהכנסתי את עצמי לפינה. הרי איך לדבר בשבח ההחלטה לקיים שני משחקים נגד ספרד, בספרד, שהסתיימו בכמה-זה-היה, 25 ו-40 כזה, נניח?

טוב, אז אני עם הצד של הבעד, כי לא חכם ואולי גם לא מעניין להרים אייטמון משותף שהולך לאותו כיוון. השאלה היא, ואין לי בעיה לדבר אתכם על זה בקול רם, איך אני משכנע את עצמי במקום שאני לא משוכנע?

יודעים מה, בשביל מה לשבור את הראש ולהתחיל בצידוקים וטיעונים?
שובר את הכלים ומחליף נושא. הסר דיבר על מה שדיבר, הבנתם את דבריו, הכל ברור וטוב ויפה? הלאה. ממשיכים. רוברט רות'בארט.

אתמול, כששמעתי את דבריו של מאמננו הלאומי שניפה אותו ואת אלישי כדיר, חשבתי לעצמי ושאלתי את אותו עצמי אם אלו
ניפויים נכונים, מוצדקים, הגיוניים וכיוצא באלה, יו נואו.

שרף נשמע די מיוסר. לא פשוט, הוא אמר, לנפות שחקנים ולהתייצב על 12. היו לנו הרבה ויכוחים, הוא סיפר. יכול להיות שההחלטה לא נכונה, זרק בגילוי לב האופייני לו.

מאמננו אמר גם ש"כל מיני שיקולים גברו על הרצון לקחת את רות'בארט. נהיה בקשר צמוד אליו בכל הקשור לפיתוח הגוף. הוא צריך להיות פה בשנים הבאות ולהיות הגבוה הבכיר".

הופה, פה קצת נדלקתי. עד כמה שלמדתי מטורנירים קודמים מאמן מנסה לסמן מראש את השחקנים שיובילו את הנבחרת בעוד שנתיים או שלוש ולקחת אותם איתו לאליפות כשחקן ה-11 או ה-12. שיטעמו מהאווירה, שיבינו מה מצפה להם בעתיד. אולי יקבלו כמה דקות, אולי אפילו ייקחו את הצ'אנס שיינתן להם, אם וכאשר. אם רות'בארט אמור להיות הגבוה המוביל בעיניי שרף בתוך זמן מסוים, למה לא לקחת אותו לסגל הסופי?

אני מניח שעל הדברים האלה בדיוק הוא אמר ש"יתכן שלקחנו החלטה לא נכונה". מצד שני, כשחושבים על זה, יש לו ארבעה גבוהים בנבחרת: גרין, תמיר, קוז'יקרו ואליהו שמשחק על משבצת ה-4. בואו נדבר היפותטית: את מי מביניהם הוא ישחרר כדי לקחת את רות'בארט? את גרין, השחקן שבמיטבו יכול כמעט לכל גבוה אירופי מצטיין? את תמיר, שמאחוריו כבר 80 הופעות בערך, שיחק בחצי אירופה והוא הגבוה היחיד שיכול לצאת מהצבע ולהרביץ צ'אקות באחוזים טובים מבלי להסס? את אליהו, שאין שני לכישרון שלו בין כל שחקני הנבחרת?

אם להמשיך את המשחק הזה, אני אומר: את קוז'יקרו.

כן, קוז'יקרו.

על אף הניסיון, על אף ההצטיינות בליגה והניסיון האדיר שלו בנבחרת ובאליפויות אירופה.

זה צעד אמיץ, נועז, לא פשוט, אבל אם שרף מאמין שרות'בארט צריך להיות הגבוה המוביל העתידי, הוא היה צריך להקריב מישהו מבין הגבוהים כבר עכשיו. למה לא עשה את זה?

אז או שלא היה לו אומץ, או שהוא לא באמת מאמין ברות'בארט בכל לבו.

ובכל זאת, אם לצאת מההיפותזה ולדבר תכל'ס נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהניפויים נכונים וענייניים. אלישי כדיר יושב יותר מדי על המשבצת התפוסה-מאוד של אליהו, ובהנחה שליאור הולך לשחק הרבה מאוד דקות באליפות הזו אני לא רואה מקום לכדיר בנבחרת הנוכחית. בואו נראה איך יתגלגל אליהו ולאן בעוד שנתיים, אולי בכלל ישחק ב-NBA ויעשה כמעשה כספי באליפות הבאה. אז, כשנגיע לגשר, נחשוב מחדש על מעמדו ומצבו של כדיר הצעיר.

ובעניין רות'בארט, אולי אני טועה, אבל אני חושב אחרת משרף. אני חושב שהוא לא גליק. אני חושב שאם הוא היה הגבוה הישראלי בעל הפוטנציאל הטוב ביותר להיות שחקן מוביל בנבחרת, הוא היה מוחתם בעונה הבאה במכבי ת"א, אולי הפועל ירושלים, ולא בנתניה.

נכון שגבוהים מתפתחים לאט יותר, ונכון שראינו ממנו כמה וכמה (וכמה!) דברים יפים בעירוני נהריה בעונה האחרונה, ונכון גם שהוא ה-2.17 היחיד שיש לנו, אבל זה לא זה נכון לעכשיו. יש שיפור, אבל לא מספיק. בגיל 23, כישראלי בתקופת החוק הרוסי ועם הגובה הנדיר שלו, רות'בארט שיחק רק 11 דקות למשחק, קלע 5 נקודות והוריד 2.8 ריבאונדים. לא היה לו אף משחק של דאבל-דאבל, לא היה לו שני משחקים רצופים של דאבל-פיגרס. גם בהכנות של הנבחרת, לפחות על פי הנתונים הסטטיסטיים כי משחקים לא שודרו כאן, הוא לא עשה דברים יוצאי דופן. פה ושם היו יציאות מעניינות במשחקי הליגה, אוקיי. אולי גם בהכנה. בגיל 23 גרין היה טוב ממנו. גם אליהו. גם תמיר. גם קוז'יקרו.

עכשיו ככה: או שאני טועה לגביו, או שמאמננו הלאומי טועה לגביו. בשורה התחתונה, לעומת זאת, אנחנו באותו ראש: רביעיית הגבוהים של הנבחרת, זו שתשחק בעמדות 4-5 באליפות אירופה, צריכה להיות נכון להיום בדיוק כמו שהיא: גרין, קוז'יקרו, תמיר ואליהו. החבר'ה עם הניסיון. ורות'בארט וכדיר בחוץ.

באליפות הבאה רות'בארט כבר חייב להיות שם, אני מניח, אבל אם גם בגיל 25 ימשיכו לדבר עליו במונחי פוטנציאל ופיתוח גוף, עדיף שלא להזמין אותו בכלל וגמרנו. או שמאמינים בו, או שלא.

תודות ונצורות לכם על ההאזנה.