את גל מקל כשחקן בוגרים במשחק מלא ראיתי בפעם הראשונה בעונה שעברה, במסגרת הפלייאוף, במשחק בין הפועל חולון להפועל ג"ג הפקות. מאוד התלהבתי, הוא שחקן מצוין. גם צביקה שרף חושב ככה והקפיץ אותו מיד מעל כל הרכזים האחרים שהיו יכולים לתפוס את המקום שהשאיר מאיר טפירו בנבחרת. העניין הוא, שפיני גרשון יכול לחשוב אחרת ושמכבי ת"א ביורוליג היא סיפור אחר מאשר נבחרת ישראל או גלבוע/גליל.

הסיטואציה שמקל נקלע אליה עכשיו היא לא פשוטה: מצד אחד, אם יבחר שלא להצטרף למכבי ת"א הוא עשוי להצטייר באור לא חיובי אצל אנשיה, כמי שחשש ממאבק, לא נענה לאתגר והעדיף לברוח. זה גם עלול להיות בעוכריו אם ירצה לחזור בעתיד. לא בטוח שזה יקרה, אבל האפשרות קיימת.

קראתי שהוא העדיף שלא להצטלם ללוח השנה המסורתי שהקבוצה מוציאה לאור, כיוון שיש לו לבטים והיסוסים לגבי עתידו במועדון בעקבות הצירוף של דורון פרקינס. אלה בדיוק מסוג הדברים שאסור ליפול בהם בכל הקשור למערכת יחסים עם אגודה. כל אגודה, לאו דווקא מכבי ת"א. אני מבין שגם במקרה הזה האבא מעורב באופן כזה או אחר, ואם המטרה היא לעזוב אני יכול רק לייעץ להם לעשות את זה ברוח טובה, בשיחה או פגישה מסודרת ולשמור על מערכת יחסים נקייה מהאשמות. גם אם דברים לא עבדו כפי שמשפחת מקל קיוותה, זו לא סיבה להפציץ ולהפגיז בתקשורת. סדרו את הדברים בשקט ובנחת.

הוא יכול, כמובן, לחזור לג"ג או ללכת אולי להפועל ירושלים שמחפשת רכז ישראלי (ומדברת עם יוגב אוחיון על פי הדיווחים). ספק, עם זאת, אם מכבי ת"א תאפשר לו להגיע דווקא למלחה. ילך לאן שילך, מקל יוכל להרוויח עוד דקות משחק בקבוצה כזו, להמשיך ולתפוס את עמדת הרכז הראשון בנבחרת שהשתלט עליה די במהירות ולעשות לעצמו שם עוד יותר ידוע ומוכר לעומת זה שיש לו כעת.

אם אני מכבי ת"א, ואם אני מקל (סוג של פיצול אישיות, אבל נניח) הייתי עושה שני צעדים עכשיו, כשפרקינס הוא חלק מהקבוצה: בתור מקל, הייתי מעדיף לשחק במכבי. בתור מכבי, הייתי משחרר את רביב לימונד.

והנה ההסבר: אני חושב שמקל לא פחות טוב מלימונד ואולי יותר. להבדיל ממנו, הוא הגיע מקבוצת הנוער של המועדון. כשאני מסתכל על הישראלים של מכבי ת"א, כולל לימונד, אני חושב שלמקל יש כאן אפשרות של ממש להפוך בתוך שנה-שנתיים לישראלי המוביל של הקבוצה הזו. אליהו והלפרין לא כאן, כספי הלך, בורשטיין איננו. גל מקל יכול להיות הכוכב הישראלי הבא של מכבי ת"א בזכות הרבה עבודה קשה, קצת מזל ודחיפה של המאמנים.

כחלק מהעניין, מכבי צריכה להחליט שבמסגרת ליגת העל היא מכריזה על מקל כעל רכז שני, על חשבון אחד הרכזים הזרים, וישנייבסקי או פרקינס, שיישב בצד. אפילו יותר מזה: אני הייתי מרכיב אותו בחלק גדול מהמשחקים כרכז ראשון.

לדעתי, אם היה סוג של סידור כזה מראש, הוא היה מעדיף להישאר ולהילחם במקום לחפש קבוצה אחרת. השאלה היא, האם מכבי מוכנה לסוג כזה של הסדר. הרי היה לה הסדר בזמנו עם עומרי כספי לגבי דקות משחק ולפיו אם לא יימנה עם שמונה השחקנים המובילים מבחינת דקות משחק – הוא משוחרר. ככה פורסם בכל אופן.

זה נשמע אולי רע ולא רציני אפילו, אבל עובדה שכספי התפתח, השתפר והפך לאחד מכוכבי הקבוצה. ובעניין לימונד – לא ברור לי כל הסיפור איתו. מכבי ת"א צירפה אותו באמצע העונה שעברה כשהכל הלך הפוך, שחקנים נפצעו והיתה תחושה שחייבים להתחזק ולהשתפר אחרת סיכויי הזכייה באליפות עלולים להיות בעייתיים. ספק אם הוא ישחק הרבה דקות בעונה הקרובה ובאופן עקרוני, כבר אמרתי, אני חושב שמקל לא נופל ממנו. להיפך. ככה שאם כבר – לכו על תוצרת הבית ולא על שחקן מבחוץ.

בנוסף, צריך לזכור שהאימונים במכבי ת"א חזקים וטובים יותר מכל קבוצה אחרת. הרמה גבוהה והיא תשפר את מקל לא פחות מאשר משחקי הליגה. הדקות שלו בליגה חשובות, כדי שיהיה לו סיכוי סביר לקבל במה גם במסגרת היורוליג. אם לא יתנו לו לרוץ לפחות בליגה, כדי לבנות את עצמו ליורוליג, אז באמת חבל לו על הזמן ואין טעם.

בכל מה שקשור להחתמה של דורון פרקינס אין לי מלה רעה לומר נגד ההנהלה. היום, כשאני מאמן קבוצה (הפועל פ"ת נשים, ליגה לאומית) אני מבין שלפעמים אתה מבטיח משהו לשחקן (אם אכן הבטיחו משהו למקל), אבל פתאום נופלות הזדמנויות מצוינות על הדרך וכמאמן וכמנהל אתה רוצה שתהיה לך הקבוצה הטובה ביותר שרק ניתן.

אין מה לעשות, זה קורה לפעמים. גל מקל ודאי שאינו צריך להוריד את הראש בגלל זה. לא מדובר בסוף העולם, גם לא בסגירת חלון ההזדמנויות והאפשרויות שלו בקריירה ואפילו לא במכבי ת"א. כאמור, עם איזושהי ג'סטה ברמה ההצהרתית והמעשית גם יחד מצד הקבוצה, אני חושב שכדאי לו לשחק בה בעונה הקרובה וגם אחריה.

gilse@inter.net.il