איזו משמעות, אם בכלל, יש לעובדה שמקדוניה תופסת אותנו כסוס השחור שלה ולמאזן הנהדר שלנו נגדה?

ערן: חלק גדול מהשחקנים המקדוניים שיחקו נגד ישראל בהזדמנויות קודמות, כך שבאיזשהו מקום יושב להם בראש שהנבחרת שלנו היא הנאחס שלהם. זה יכול לפעול כמובן לאחד משני כיוונים: או יצירת מוטיבציה גדולה במיוחד, כדי לשבור את הקרח ולנער מעליהם את המנחוס אחת ולתמיד, או להיקלע למשברון תוך כדי משחק וברגע שישראל תצליח לפתח ריצה קצרה של 2:9 נניח תוך כדי רבע שלישי ולרדת ביתרון מניח את הדעת אחרי שלושה רבעים, יהיה להם מאוד קשה לחזור. לא רק מקצועית, גם מנטאלית. על שאלות מהסוג הזה אפשר, בסופו של עניין, לענות ב"אם נחיה גם נראה", ולסגור עניין, וזה מה שאני בוחר לעשות.

שלומי: אף פעם לא הייתי שחקן כדורסל ותמיד עניין אותי לדעת האם המושגים האלה של נאחס, סוס שחור, או כבשה שחורה, מעניינים רק אותנו העיתונאים או שהם מחלחלים גם למגרש ומהווים גורם פסיכולוגי כלשהו. מצד אחד זה כמעט כמו אמונה תפלה ואני לא ממש מאמין באמונות תפלות. מצד שני תמיד כשאני משחק בשכונה מול גיא השכן, אני יודע מראש שאני אפסיד. אני רק לא יודע אם זה בגלל שהוא הכבשה השחורה שלי או שזה בגלל שהוא 1.98 מ' שלא מחטיא ואם נמשיל את המקדונים אלי ואת ישראל לגיא נקווה שאנחנו מפחידים אותם בגלל הכישרון שלנו, ולא בגלל שניצחנו אותם כמה פעמים בעבר.

איך ניתן להסביר את העובדה שמקדוניה שיחקה עם שני מתאזרחים לאורך כל ההכנה?

ערן: כל תשובה אפשרית: החל מקושי והתלבטות של המאמן לבחור באחד מבין ג'רמיה מאסי לבין דאריוס וושינגטון, עבור בכך שהוא רצה להעלות את רמת האימונים על ידי שני שיתוף שני המתאזרחים המצוינים בו זמנית ועד ניסיון הטעייה ליריבות של מקדוניה, שלא ידעו עד לרגע הכמעט-אחרון האם הן צריכות להתמודד מול פאוור פורוורד או גארד במשבצת המתאזרח.

מה שמעניין בכל הסיפור הזה הוא הנכונות של שני האמריקאים-מקדונים לעבור את תקופת ההכנה במלואה, כשהם יודעים בוודאות שאחד מהם לא ישתתף באליפות. בתקופה בה שחקנים מסרבים לשחק בנבחרות לאומיות מכל מיני סיבות וטיעונים, לפעמים קלושים, ההתייצבות של וושינגטון ראויה לשבח.

שלומי: מכיוון שאין לי מושג מי זה וושינגטון ומי זה מאסי ולרגע חשבתי שארסיץ' זה אולי פצ'ה, אטה בגסות את הדברים ואומר שרק שני משוגעים כמוכם יכולים לערוך דיון מעמיק על נבחרת איזוטרית כמו מקדוניה בנושא שאני בטוח שהמקדונים עצמם לא ממש מתווכחים עליו בלהט, כמוכם.

בוא נדמיין סיטואציה דומה בנבחרת ישראל. צביקה שרף מזמין את דיוויד בלות'נטאל ולשם הדיון את דן גרונפלד לנבחרת הישראלית המתכוננת לאליפות אירופה. אני לא רואה בכך שום פסול, רק יתרונות, רמת האימונים עולה, היריבות נכנסות ללחץ, יש מגוון רחב יותר של אפשרויות בחירה למאמן בעניין הסגל הסופי. רק טוב. הבעיה היחידה היא כמובן בעיית האגו של שני השחקנים שכנראה לא קיימת אצל שני המקדונים. אני חושב שזה גם טוב לשני המתאזרחים עצמם, הם עובדים בקיץ, בטח מקבלים כסף לא רע, ובסופו של דבר יש להם אפשרות לשחק כבוסמנים באירופה ולהרוויח לא מעט כסף. עסק משתלם לכל הדעות.

לו היית יוביצה ארסיץ', באיזה מהמתאזרחים היית בוחר: וושינגטון כדי לפתור את היעדרותו של אילייבסקי וכושרו של סטאפנוב או מאסי האיכותי יותר, אבל כזה שנכנס לקו קדמי צפוף למדי?

שלומי: שאלה מאוד קשה. זאת שאלה פילוסופית בכלל שהרבה מנהלים ב-NBA מתחבטים בה בכל דראפט, האם להשלים חסרון בעמדה מסוימת בסגל או ללכת על השחקן הפנוי הטוב ביותר בנמצא. אני חושב שתמיד צריך ללכת על השחקן הטוב ביותר וזה במקרה דנן מאסי. בכל מקרה המאמן המקדוני צריך ניצחון אחד כדי לצאת גאון ואני משער שהוא רואה את ישראל כנבחרת שצריך לנצח ולכן בחר לחזק את הנבחרת שלו באותה עמדה בה משחק שחקן ההגנה החלש ביותר שלנו.

ערן: הבחירה של ארסיץ' באמת לא פשוטה. מצד אחד, מאסי היה חלק פעיל ומצליח מהעלייה של המקדונים לאליפות בקיץ שעבר. זאת אומרת, החיבור עם השחקנים, הנבחרת, המנטאליות וההווי המקדוניים, המטרות והקשר עם המאמן כבר קיימים, אז למה לשנות? מצד שני, היה שם איזה עניין של איחור לאימונים מצד מאסי ובמקביל יש לו את דאריוס וושינגטון, שחקן טוב מאוד בפני עצמו, שעשוי לעזור במקום שנראה שהמקדונים צריכים פתרונות: הקו האחורי.

בלי אילייבסקי ועם סטפאנוב באליפות אחרונה בקריירה ואחרי עונה בלי משחקים רשמיים, נראה שהם צריכים את וושינגטון יותר מאשר את מאסי, לפחות תיאורטית, מאחר שהקו הקדמי שלהם הוא סביר יחסית ולא רע גם ככה. לא מקנא במאמן, זו באמת החלטה קשה. אני חושב שהייתי הולך על מאסי בכל זאת, ולו רק כדי ליהנות מסגל שהוכיח את עצמו לפני שנה ומהמשכיות.