מסקנות ראשוניות שלא על פי סדר חשיבות ובלי קשר בהכרח זו לזו (ואם יתהפכו הערב או מחר, זה ממש לא משנה כרגע כי לכדורסלע-האתר חוקים משלו, כידוע).

ספרד עם פאו גאסול ובריטניה עם פופס מנסה-בונסו מימשו את התזה הנשיאותית הידועה: מי שזורק פנימה בבת אחת שחקן שלא שיחק עם הקבוצה שלו כמה וכמה (וכמה!) משחקים, מקרב אליו את ההפסד. זה מין נאחס כזה. הפיתוי לשלב אותם גדול כי הם כוכבי הנבחרת, אבל היות שלא שיחקו זמן מסוים עם שאר השחקנים שלצידם משהו בתיאום ובשטף תמיד משתבש ונתקע איכשהו. ואני לא מוריד דבר כמובן מהנבחרות שניצחו בסופו של דבר.

רודי פרננדז, אגב, לא שיחק אתמול. הוא לא שיחק גם נגד ליטא במשחק ההכנה האחרון של הספרדים. ספרד הפסידה פעמיים. היום, נגד בריטניה, ייגמר לפחות ב-20 הפרש איתו או בלעדיו.

רשמית וסופית, וגם הוצהר והוכרז בקטנה לפני פתיחת המשחקים במסגרת אייטמון על אנה איוונוביץ' בטניסלע-הלינק: סרביה היא נבחרתנו האהודה. זה עולה לי בדם אמנם, יען כי דושאן איבקוביץ' לא חביב עלי בכלל, אבל יש בסגל שלו מספיק חבובים כדי שאפשר יהיה לפנטז מדליית זהב. ולמה לא חביב הוא האיבקוביץ'? פעם ניתק טלפון במהלך ראיון נשיאותי, אחרי שאלה חטטנית-משהו לגבי יחסיו הלא תקינים עם דייויד ריברס, כפי שפורסם באותו זמן ביוון. אולי טעיתי, אבל לנתק? כי לא נאה כי לא יאה.

אם זה לא יהיה הוא, אגב, זה יהיה אולי בוגדאן טאנייביץ' עם הטורקים הגאים שלו. בקיצור, האם צפויה עדנה לזקנים? נתקשה להכחיש זאת. אהה, ואם לא הם אז אולי קזלאוסקאס עם היוונים. בקיצור, הוחלט סופית ורשמית שספרד לא תיקח את התואר. מנסה לדמיין את השחקנים מניפים לשמיים את סרג'יו סקאריולו ולא מצליח. לא מצליח, נו.

מורן ברק היתה לא רעה בכלל אתמול בשידור של רוסיה נגד לטביה. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא שלא ישב לצידה אתמול, שהיא דיברה פחות מהרגיל, היתה עניינית, וגם לקחה לעצמה כרגיל חירות להשתמש במונחים מקצועיים ואבחנות ששדר מהשורה לא קולט ולא יודע להסביר.

הייתי שמח לשמוע את ליאור אליהו מסביר לאומה איך הוא פיתח את הזריקה שלו, האם זה טבעי, האם עבד על זה במיוחד, האם ראה מישהו אחר ואימץ את הסגנון? האיש מחזיק בסגנון ייחודי. ספק אם יש מישהו ברמה הגבוהה שמבסס כמעט את כל המשחק שלו על זריקה משונה כל כך. שתף אותנו, אליהו. אולי נוכל לשכפל כאן צבא שלם של כדורסלנים משליכי תפוזים כמוך ונעשה לכל אויבינו סוג של הבה נתחכמה לו מבלי שהם ידעו מאיפה זה בא להם. כמו שאמר וויצ'יץ' בסיום: "הסברתי לשחקנים שלנו איך ליאור משחקה ואיך להתמודד איתו, אבל לא הצלחנו".

31 נקודות לאליהו כשחקן שעלה מהספסל, 31 דקות ואף נקודה לכל שחקני הספסל האחרים בנבחרת ישראל. נשמע לי כמו נתון שמעולם לא יצא לפועל אצלנו.

L-YAO-WHO

מה זה היה? סתם ניסיון לפרק את שמו של ליאור, משל הייתי איזה שדר אמריקאי שמנסה למצוא כינוי טרי שעוד לא נתפס בידי אחרים, ביום שליאור יגיע ל-NBA. וזה יישב מצוין אם ליאור ישחק עם יאו מינג, כמובן. עזר כנגדו.

סתם ככה לפרוטוקול ולאגו: לא רק שניחשתי בול אתמול (באמצעות "רואים עולם" והחבר ניקולה וויצ'יץ') שהקרואטים ינצחו ב-6 או 7 הפרש, גם ראיתי את השלשה הקריטית של מרקו פופוביץ' בסיום בערך עשר שניות לפני שהיא קרתה במציאות. תיפח נפשי ורוחי אם אני משקר. פשוט ראיתי את זה בא, ולא שפופוביץ' נתן איזה משחק שיא שהמהלך הבא של הקרואטים היה שקוף כמו מים. כוחות עליונים בנשיאות? בואו לא נגזים זאת, אבל אני רץ למלא ווינר. אולי ייפול משהו, יו נואו.

לא התלהבתי מהרוסים במיוחד, אבל אפשר היה להבחין אפילו דרך הטלוויזיה שעבר מסר שמדגיש הקרבה ולחימה מצד מאמננו הגולה לעבר השחקנים שלו. הסגל נראה קצת אפור משהו, אם קלי מקארתי חביב הסיפרה וסרגיי ביקוב הם כוכבי ההתקפה של אלופת אירופה המכהנת, וסמי-סוסון יאור כמו סוקולוב נע בתוך הצבע, אבל היתה מלחמה, היתה הבנה שהנבחרת חייבת לצאת לדרך חדשה אחרי סדרה של משחקי הכנה כושלים. מישהו הבין שהגיע הרגע להזיז את התוחעס. וזה בדיוק מה שהם עשו. ואגב, קמבאלה לסוסוני יאור. דחוף.

הצפייה באליפות פחות נוחה מאשר חשבתי: משחק נכנס לתוך משחק, זה משודר פה, ההוא משודר שם, עוד לא נגמר אחד מתחיל שני, ובאמצע עוד צריך לכתוב ולהעביר ידיעות למקומות שמתפרנסים מהם. לא הכי נוח בעולם, אבל זה מה שיש. ואולי זה העומס. כשנגיע לרבע הגמר אפשר יהיה גם ממש ליהנות, כרגע זה בעיקר ניסיון לתפוס כמה שיותר בבת אחת.

איתי סלע הפלאי במהלך המשחק נגד קרואטיה: "למה לא לוקחים את אנתוני פארקר להיות המתאזרח שלנו? אם הוא או באסטון היו בנבחרת היינו מנצחים". באמת למה? אם המקדונים והבולגרים יכולים להוליד מתאזרחים כל יום, אנחנו לא יכולים לצרף שחקן שהופיע בארץ במשך חמש עונות?

SMS מחבר בדקה החמישית של המשחק: "מתאים לך הליכה בפארק?". פפפפפפפ, יש אנשים שחיים בעולם אחר לגמרי. לא מאמננו הזה, לא מאמננו ההוא, לא יורו באסקט ולא כלום. פשוט עולם אחר.

ויש עוד ועוד, אבל עוד כבר מתחיל יום מספר 2 באליפות ויש להיערך. חוץ מזה, נגמר הלחם, מסתבר. היידה, נצא לדרך.

שלומות ונצורות בשלב זה.