הרבה מאוד זמן לא כתבתי, אבל אני עוקב אחרי כדורסלע-האתר מדי יום ומתעדכן בכתובים ובפרשנויות. בטרם אתחיל להתפלסף בנושאים ברומו של עולם, אומר רק זאת ליו"ר הדירקטוריון: איזה התבאסות נפלה עליך ודאי לבקר בהיכל התהילה בספרינגפילד מסצ'וסטס, חודש לפני שג'ורדן נכנס לשם. לא נורא, תמיד אפשר וניתן וצריך לנסוע לשם שוב. גם אני מתכנן פעם שנייה. אין דברים כאלה.

ראיתי שבנושא נבחרת ישראל ומאמננו הלאומי מיהרת לסכם את אליפות אירופה. האמת, אין מה לכתוב ולדעתי הכל כבר נאמר ונכתב באליפות של 2007. רק שלדעתי הפעם אפילו אנחנו, עכברי הכדורסל, לקחנו את זה משום מה בקלות ובחוסר עניין די מעציב. אני נוטה להצטרף למספר אנשים (סר ש. הרמלין) שהתייחסו להופעת נבחרתנו באליפות אירופה בצורה עניינית ומציאותית; זאת הרמה שלנו, זה מיקומנו ביבשת ואל נא נשכח שאסייאתים היננו. לא בישראלים אני רוצה לעסוק, אלא בידידיך מהרפובליקה על-שם אתא טורק הלא היא טורקיה, כור מחצבתם של תיירים ישראלים לרוב.

איך לעזאזל, הפכה מדינת השאווארמה לאימפריית כדורסל? ואיך לא מצאת פנאי להשחית עליהם אפילו 100 גרם טקסט? ראיתי שסר ש. הרמלין ידידי כתב שהוא "מאוהב", אבל מקצועית, מה קורה שם שלא עובד פה? האם אנגין עוזארחון מוכן לנדב לנו מידע סודי?

(דבר יו"ר הדירקטוריון: האמת? יצא לי לדבר על זה אתמול ברדיו ואנרגיות לכתוב כבר לא נשארו לי. כן, אני יודע, זה מזכיר קצת את הבדיחה האגדית של מומו לוצקי על קוז'יקרו ומרקוביץ' שהיו צרודים ולכן לא שמעו את ההנחיות לחזור לאוטובוס בשעה אחת בדיוק. המשך נא, חבוב).

אותי כאיש כדורסל מעניין איך עובד פס הייצור הזה של כדורסלנים משובחים. הורגלנו במשך השנים לראות טורקים ש"מפציצים" שלשות ללא הכרה שחלקן גם צוללות פנימה. אפילו ממט אוקור שמככב בליגה הטובה בעולם נוהג להשליך את החפץ העגול ממרחק של 7.25 מטר מהסל. אגב, אותו ענק טורקי אפילו לא זומן לאליפות הנוכחית. קצרה היריעה מלהזכיר את כל קלעי טורקיה וכוכבי העבר של אפס פילזן, בשיקטאש, אולקר או פנרבחצ'ה (שכיום זה אותו המועדון), אבל די להזכיר ש"המומו לוצקי" של טורקיה באליפות הנוכחית הוא לא אחר מאשר ארון ארדנאיי, חבר חיל התותחנים של כדורסלע, שהיה חבר בנבחרת שזכתה בסגנות אליפות אירופה ב-2001 באיסטנבול (ההישג הטוב של טורקיה אי פעם) וקלעי שלשות מחונן בפני עצמו. אולי כך בונים מסורת של הצלחות. לא ראיתי את מיקי ברקוביץ', ינאי או סטיב קפלן (מכוכבי המקום ה-2 באליפות אירופה 1979) מנהלים את נבחרת ישראל.

שימו לב לנתון די מעניין, המאמן הסרבי בוגדאן טאנייביץ' נכשל באליפות אירופה 2007 ו"השיג" הישג דומה לזה שעשו בחורינו האמיצים בשבוע שעבר על אדמת פולין. אבל יו"ר איגוד הכדורסל הטורקי, טורגיי דמירל (בעצמו שחקן עבר) נתן לו את מלוא הגיבוי להמשיך ולבנות את הנבחרת לקראת אליפות העולם 2010 כשהאליפות בפולין מהווה רק ניסוי כלים. אצלנו למשל לא קשה לנחש, היו מעיפים את הסרבי לכל הרוחות, לאחר שהיו "צולים" אותו, מטגנים בשמן עמוק, ולסיום משפדים אותו על עמוד השווארמה. אנשי "הוועדה המקצועית", איש המכס ופקיד ההסתדרות לא היו משאירים אותו אפילו יום נוסף בתפקידו.

טאנייביץ' לא זימן לנבחרת את מירסאד טורצ'אן הבעייתי (למרות עונה חלומית בפנרבחצ'ה/אולקר) וממט אוקור האנוכי, זאת מתוך חשיבה שהנבחרת הזאת נבנתה ל-2010. אם תרצו, ככה בונים עתיד, ככה חושבים קדימה, עם סבלנות ועבודה יסודית, לא בשליפות מהמותן. זה אומר שלא מזמנים את יניב גרין הפצוע (כי אי אפשר בלעדיו) ולוקחים את כדיר ורותבארט הצעירים במחשבה קדימה. ראיתי את הנבחרת הטורקית וקשה שלא להתרשם מהגודל שהם מעמידים על המגרש, סנטרים/פורוורדים של 2.14 או 2.08 אשיק ואיליאסובה, טורקוגלו שמשחק בסטייל מג'יק ג'ונסון בכל העמדות, ארדן שנותן גוף ממרומי ה-2.11 שלו וארסלן, אונאן וטונצ'רי שמרכזים וקולעים מבחוץ.

אגב, אני לא זוכר נבחרות ב"סייז" כזה מאז יגוסלביה או ברית המועצות של שנות ה-80 במאה שעברה. הנבחרת הטורקית מציגה ממוצע גובה של 2.01 . רבותיי וגבירותיי (אני יודע ובטוח שגם אתן כאן לפעמים), נא לארוז ולטוס מרחק של שעה פחות או יותר, למקום שבו ניתן ללמוד את סוד הכדורסל הטורקי. אולי במסגרת השת"פ האסטרטגי עם ידידתנו נקבל קצת תובנות על איך עושים כדורסל נכון.

בהצלחה.

וגם צהריים זכים, נעימים ושקטים (הסתיו באמת כבר כאן).

ובהזדמנות זו גם שנה טובה.