בכל דירוג של הנבחרות האירופאיות הגדולות בכל הזמנים, אולי לא רק האירופאיות, שמור מקום של כבוד ליוגוסלביה האדירה של שנות ה-70' ותחילת ה-80'. דרים-טים אמנם היתה רק אחת בהיסטוריה, זו של מג'יק-ג'ורדן-בירד ושות' מאולימפיאדת ברצלונה, אולם אין כל ספק שגם יוגוסלביה ההיא היתה נבחרת חלומית, ואחד מכוכביה הגדולים ביותר היה דרגאן קיצ'אנוביץ'.

"קיצ'ה", כמו שכינו אותו כבר בשנות ילדותו בצ'אצ'אק, שכונת מגורים בבלגרד בה גדלו מאוחר יותר גם ז'ליקו אוברדוביץ' וראדיסב צ'ורצ'יץ', היה תותחן אמיתי. שוטינג גארד קלאסי בגובה 1.91 מ', עם יד קטלנית מכל טווח - כולל שימוש אבסולוטי בלוח הסל - ויכולת חדירה מצוינת. הנתונים הללו לא נעלמו מעיניהם של אנשי פרטיזן בלגרד, שבגיל צעיר יחסית צירפו אותו לסגל הקבוצה הבוגרת, רק כדי לראות כיצד תוך זמן קצר הוא הופך לסופרסטאר.

בהנהגתו של קיצ'אנוביץ', זכתה פרטיזן בשני גביעי קוראץ' רצופים (78', 79'), בשלוש אליפויות ובגביע אחד, אבל זה עוד כלום לעומת התהילה, האישית והקבוצתית לה זכה בשורות הנבחרת. על מנת להבין עד כמה היה קשה להתבלט במדים הלאומיים, צריך להביט מי שיחק שם לצדו - דראזן דליפאגיץ', מירזה דליבשיץ', קרז'ימיר צ'וסיץ', זוראן סלאבניץ', ראטקו רדובאנוביץ', פטר וילפאן, אנדרו קנגו, ז'ליקו ירקוב - כל אחד מהם כוכב רציני בזכות עצמו. ועדיין, "קיצ'ה" נחשב לאחד המשובחים והבולטים שבאוסף המרשים הזה, ושחקן חמישייה כמעט קבוע עבור המאמן האגדי אצא ניקוליץ'.

אחרי שתי סגנויות באליפות העולם ב-74' ובאולימפיאדת מונטריאול 76', הגיעו שנתיים של שכרון חושים. זה התחיל באליפות העולם 78', שנערכה בפיליפינים, ושזיכתה את הכחולים בזהב היסטורי, בתום טורניר שלם ללא הפסד וניצחון דרמטי בגמר על ברית המועצות - 81:82 אחרי הארכה. קיצ'אנוביץ' תרם לטובת העניין 16.5 נקודות למשחק, כולל כמה סלי קלאץ' בגמר עצמו, כאשר רק דליפאגיץ' (20.0) קולע יותר ממנו עבור יוגוסלביה.

שני קיצים מאוחר יותר הגיעה אולימפיאדת מוסקבה, ועימה עוד טורניר מושלם של יוגוסלביה ועוד מדליית זהב, הפעם אחרי ניצחון בגמר על איטליה (77:86) של מנגין, מרזוראטי, ברונמונטי ובונאמיקו. הנה כאן עשר דקות תמימות מאותו גמר, כולל כמה וכמה ביצועים אופייניים של מספר 5. בסך הכל היו לו 211 הופעות עם נבחרת יוגוסלביה, יותר מהמדורג ראשון בתולדות נבחרת ישראל, למשל, דורון ג'מצ'י, שעומד על 191.

כמו כוכבים אחרים ממזרח אירופה, לאחר שמסך הברזל התרומם הגיע בסופו של דבר גם קיצ'אנוביץ' לצדה המערבי של היבשת, שם המשיך לצלוף, ובין השאר הוליך את סקאבוליני פזארו לזכייה בגביע ספורטה (83') עם 31 נקודות במשחק הגמר. עוד לפני כן, זכה פעמיים ברציפות (81', 82') בפרס יורוסקאר של הגזטה דלה ספורט - פרס המחולק מאז 1979 לכדורסלן האירופי הטוב ביותר של אותה שנה, ללא התייחסות לליגה בה הוא משחק ועל בסיס הופעות והישגים בקבוצתו ובנבחרת בו זמנית. הוא סיים קריירה בת 18 שנים (1966 עד 1984) בצרפת ושיחק בפאריס. ברשות כדורסלע-האתר צילום נדיר של קיצ'אנוביץ' ולצדו הרב דוביסון האגדי, שכבר כיכב כאן בעבר בחידת 'ונשאלת השאלה' וגם הוא יצורף לחיל התותחנים. עניין של זמן. וכן, קיצ'אנוביץ' תמיד הסתובב עם שפם. היה ודאי נבחר בקלות לחביב הסיפרה, אילו רק ידע מתי להיוולד.

אי לכך ובהתאם לזאת, יצורף ללא דיחוי נוסף לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר, ואחת לשנה נחגוג עימו את יום הולדתו בכל הכבוד המגיע לו. כי מגיע לו.

(נכתב בידי שחר הרמלין)