ישבתי לראות את מכבי ת"א משחקת בצרפת, רגע לפני המפגש שלה בהמשך השבוע נגד אחד מצמד החבובים, בריאן רוברטס, שעזב את ג"ג הפקות ומשחק עכשיו בבאמברג.

בהזדמנות הזו, אגב, עוד לפני שאני נוגע במה שרציתי לגעת, אני מרגיש צורך לפרגן לערוץ הספורט על השידורים החיים. זה קורה אמנם מנקודת מבט אינטרסנטית לגמרי, כולל שליחת כתב למשחקים (דני ענבר), יען כי משחקי היורוליג של מכבי ת"א ישודרו העונה בערוץ הספורט וצריך לקדם-דם-דם ולפמפם-פם-פם, ובכל זאת: נאה. כשמגיע מגיע. וזו אגב תכליתו הלגמרי מדויקת של ערוץ בתשלום בעיניי. לא ציפיתי מאף אחד לשדר משחקים מטורניר הכנה, ומי שבכל זאת לקח את זה על עצמו יכול בהחלט לדרוש תשלום נוסף לגבי המשחקים האלה.

כתבת הערכות ראשוניות לגבי מכבי ת"א תתפרסם ב-ONE היום, אולי מחר, ומי שמאוד ירצה לקרוא אותה ימצא את הדרך, אני מניח, אולי אחרי החג בחיפוש ארכיון קצר. לא אחזור על אותם דברים, רק אשמור לי לכאן עניין אחד שחסכתי משם, יען כי נוצר חשש שהעם יסקול אותי בעגבניות טריות מדי.

ייתכן שתצחקו, ייתכן שתחשבו שטרם החלמתי לגמרי ועלי לשוב ולשכב עד התאוששות מלאה וייתכן, אולי, שתודו בנתון המפתיע, אבל לא תאמינו למה שאני עומד לכתוב כאן:

אנדרו וישנייבסקי מזכיר לי את דרור חג'ג'. תיפח נפשי אם אני משקר.

בזריזות הרגליים.

במהירות העכברית.

בדרך בה הוא מקפל אליו את הרגליים כמו גלגלי מטוס לאחר המראה בשעה שהוא ניגש לעוד ליי-אפ חופשי של אחד מול אפס.

אפילו בדרך בה הוא מנגב את פניו בגופייה.

שלא לדבר על החשש המסוים, נכון לעכשיו, לזרוק לסל בחופשיות.

ובכלל, בתנועה הכללית.

לא מאמינים? מחזור הפתיחה של ליגת קזינו מכין למפגש בין מכבי חיפה למכבי ת"א. ניפגש אז.

עוד קטנות ונצורות מסביב לעניין:

גיא פניני הוא חתול הרחוב הכדורסלני שרבי פנחס הגרשוני, סוג של חתול רחוב כדורסלני בעצמו, חיפש. הוא יעשה כל מה שחתול רחוב עושה, כולל להתקרב לבני אדם בלי חשש ואפילו לשרוט. אירופה מוזמנת להיזהר.

במשחקים חשובים באמת גל מקל לא ישחק הרבה, כצפוי וכידוע, עד שיתחולל רגע מפנה כלשהו. נניח, דורון פרקינס יאבד שני כדורים רצופים, וישנייבסקי יחטיא ליי-אפ לבד ואחר כך שלשה ופשית ולא תהיה ברירה אלא להכריז על יום הדין. מקל יישלח פנימה, יסגור עניין עם 8 נקודות, 3 אסיסטים ו-2 חטיפות ב-15 דקות באיזה משחק יורוליג שמכבי ת"א עמדה להפסיד ותנצח, וממאותו רגע והלאה מקל יוכתר ככוכב העתידי הבא.

לאמפה בצרות. עוד יהיו לו ימים טובים, אבל הוא בצרות. נימוסים פולניים זו לא התכונה הכי בולטת של גרשון.

אלן אנדרסון הוא כריש אחד על אחד, לא נכחיש זאת, ושחקן 'אופן' ראוי ביותר. נעדיף, עם זאת, 21 נקודות שלו ו-16 של צ'אק איידסון, מאשר 33 ו-0 בהתאמה, כן?

ואגב דני ענבר שהזכרתי קודם, מאוד לא מצא חן בעיניי השימוש שלו במלים: "הזריקה המטופשת שלך", במסגרת אחת השאלות בראיון עם ליאור אליהו. לא רק שהיא לא מטופשת, היא אחת היעילות ביותר, אחת הנדירות והייחודיות שיש כיום בכדורסל האירופי. אפשר לומר משונה, אפשר לומר מוזרה, אפשר לומר 'הזריקה הזו שאתה מוציא משום מקום'. גם אם ענבר התכוון להיות חביב, או מצחיק, או לדבר בקריצה ובחיבה על הזריקה של אליהו, יש מקומות ופעמים שעדיף אחרת. לא חייבים להיות חוכמולגים עשר פעמים בראיון אחד. אפשר רק פעמיים, נניח. ואני מצדיע כשוטר אזולאי ממש לאליהו על ההבלגה ועל כך שלא ניסה להחזיר בציניות, או שלא נעלב בפומבי ולא נגרר לשטות הזו.

וחבל, ממש חבל, שקרטיס בורשארד, הסנטר החדש של וילרבאן, לא שיחק. מאוד רציתי לראות אותו. הנה קטע שכתבתי עליו לפני שלוש שנים.

וכמובן, הריני להחזיר לשימוש את שם הכינוי הלא רשמי "המפוארת" עבור שחר פאר, שחיברה טורניר לטורניר ורשמה שתי זכיות רצופות ועשרה ניצחונות רצופים. כולם אמנם מול יריבות שאינן בצמרת העולמית, אבל לנצח עשרה משחקים ברצף זה לא קל בכל מקרה. שיא אישי שלה, אגב. היידה "המפוארת", אם כן, היידה, היידה, היידה, בתקווה להמשכיות גם מול יריבות טובות יותר.

שלומות ונצורות בשלב זה.