הנתין גיל דגן הציע, הנשיאות קיבלה זאת במיידי וקנתה את הרעיון בשתי ידיים וכך התגלגל לו מצד אחד של העולם תומאס המילטון אל ביצתנו המתהווה ומתמלאת בסוסוני יאור בזה אחר זה.

המילטון, לא כוכב ענק, אבל ענק של 2.18 מ', שיחק בתיכון יחד עם סוסון יאור שכבר רובץ אצלנו, רשארד גריפית', אי-אז בתחילת התשעים בשיקאגו-הכרך. השניים הובילו בקו קדמי יוצא דופן את תיכון מרטין לות'ר קינג לאליפות התיכוניים של אילינוי, אבל בעוד גריפית' המשיך למכללת ויסקונסין ונבחר בדראפט ה-NBA בהמשך, הקריירה של המילטון נתקעה.

האיש התעתד לשחק באוניברסיטת אילינוי, אבל לא עבר את המבחנים האקדמאיים או משהו. אחר כך היה אמור לשחק בפיטס בורג, אבל גם לא שיחק בסופו של דבר. נעלם מהרדאר, נעלם, אף ששקל אז בערך 330 פאונד שזה משהו כמו 150 ק"ג.

ואז, פתאום, לפני עונת 1995/96, הוחתם בידי בוסטון סלטיקס והעביר את רוב העונה ברשימת הפצועים, או המושעים או השד יודע מה. חמישה שבועות בערך לפני סיום העונה הוא קיבל צ'אנס (אולי סוף-סוף רזה קצת והצליח לרוץ) ושותף ב-11 המשחקים האחרונים של העונה. במשחקו הראשון עם הסלטיקס נגד ניו ג'רזי נטס שקל 163 ק"ג. יאאא אולוהייים!

היה לו גם משחק נאה כרפאל במיוחד, שבו קלע 13 נקודות ב-6 מ-9 מהשדה והוריד 6 ריבאונדים ב-12 דקות בסך הכל נגד וושינגטון בולטס. זה לא עזר לו כדי להישאר. היו לו בקריירה כל מיני חתמות קצרות ואי-הופעות. בטורונטו, בשיקאגו, במיאמי.

עד שהגיע הקטע עם יוסטון רוקטס – והנה, יש אפילו צילום שלו מתחרה בטים דאנקן. הוא הוחתם שם בתחילת 1999/00 ואפילו רשם שבע פעמים בחמישייה הפותחת, אבל פציעה שארכה כחודשיים בגב התחתון מנעה ממנו להתקדם והוא שוחרר בינואר. הוא שותף ב-22 משחקים, שיחק 12 דקות בממוצע, קלע 3.7 נקודות והוריד 4.1 ריבאונדים. וגם 0.6 חסימות היו שם. ככה שאם מסתכלים על זה קצת יותר טוב, צחוק-צחוק, המילטון שיחק ב-NBA. מעט, אבל שיחק. גריפית' גם את זה לא עשה, אם כי נהנה מקריירה אירופית יפה ועשירה.

לאורך חמש שנים, בין 1995 ל-2000, הוא הוחתם ונופה, נופה והוחתם וכאלה. מכל הסיפור יצא, שהמילטון שותף ב-33 משחקים על פני חמש עונות ב-NBA. בוסטון ויוסטון, כן. הוא בטח לא אשם ששיקאגו לא שינתה את שמה לשיקאגוטון, למשל. עם שם כזה, ומשהו כמו שביעית הטון הפרטית שהביא עימו למגרש בכל ערב, בטוח שהמילטון היה אוסף שם משחקים רשמיים למאזנו. כך או אחרת, אחרת או כך, הוא הוחתם בשיקאגו פעמיים כשחקן חופשי ועשה את הסגל הסופי, אבל פשוט לא שותף במשחקים. האיש יכול להיות גאה ורגוע: בקבוצה של העיר שלו הוא שיחק. יש כאלה שזה כל חלומם.

ב-2006 החלו גיוסים ל-"שיקאגו סטים", קבוצה שהוקמה במטרה לשחק ב-ABA. המילטון הוזמן כמו מספר שחקנים נוספים מאזור שיקאגו בפרט ואילינוי בכלל, דוגמת טי ג'יי לוקס האגדי ששיחק עם גיל 'והתרגיל' סלע בגיסן, ריקו היל, קיוויין גאריס, רוני פילדס, אוון אשמאייר ושרל פורד, ששיחק פה קצת עם גבעת שמואל. מה נגמר עם המילטון אני לא יודע, אבל הקבוצה חיה, נושמת ומשחקת. המילטון, בכל אופן,
לא שם.

אני כותב ומשהו מעיק עלי, בחיי. עושה רושם שהקריירה של הסוסון המרשים (נסו לתאר את זה, 2.18 עם 160 ק"ג רודף אחריכם בשכונה) היתה עצובה-משהו. הגיע ל-NBA, אבל כל הזמן נופה, או נפצע או סתם לא הלך לו ולא לקחו אותו בחשבון. האיש יליד 1975 ובשנים האחרונות לא שמעתי עליו דבר. יש להניח ואף להניח יש שכבר פרש. לא הגיוני שהצליח לסחוב נתונים כמו שלו על זוג ברכיים מזדקנות בגילו המאוחר. בכלל, האיש נעלם ואין יודע היכן הוא. והנה קטע מרגש-משהו על בנו, תומאס המילטון ג'וניור, ילד בן 14, 2.05, שממשיך את דרכו בכדורסל, מבלי שיש לו כל קשר עם האב.

אי לכך ובהתאם לזאת ועל סמך הדברים, הוסקה מסקנה: יש לכבדו במים ובוץ שישמשו בערבוביה וישרוץ החבר תומאס המילטון יחד עם שאר שועי עולם ומשחק מקטגוריית סוסוני היאור. אחת לשנה ביום הולדתו ינצנץ החבר הנשכח הזה בפינה השמאלית למעלה ונרימה כוסית לחייו. ואללה, כמעט שיצא לי כאן קטע הומניטארי.