ונפתח בסקופון רועש:

בכיר ביותר בכדורסל הישראלי עבר לגור לא רחוק מכאן. ובואו נגיד זאת ככה: לא רחוק גיאוגרפית, אבל רחוק מאוד-מאוד כלכלית. משפצים שם כרגע, משפצים.

אתמול בערב, בשעת הליכה מזורזת ונשיאותית-משהו, נצפה הבכיר לצד אשתו המצויה בחודשי הריון מתקדמים. לא סתם בכיר, אגב. מבכירי הבכירים. שועה עולם של ממש. מה רבה היתה הפתעתי לחזות בו ממרחק באישון ליל. בכל זאת, לא בכל יום נתקלים ברם דרג כמותו. מיהו? הווווו, לעת עתה זה סוד.

אמשיך בפנייה טרייה שהגיעה אתמול לתיבת המייל הנשיאותית מאת הנתין אמנון. וכה כתב האיש:

שלומות,

שתי הערות קטנות לסדר היום לאור משחקי רבע גמר גביע ווינר:

ריישית כל, נדמה לי (אף שאינני, כמובן) כי בריאן רנדל לא נותן לתואר "חביב הסיפרה" לעלות לו לראש, וממשיך לעשות את מה שהוא יודע בנונשלאנטיות הרגילה שלו וללא טיפת חיוך על שפתיו, כמסורת שלושת "חביבי הסיפרה" האחרונים, שחיוך אינו נראה על שפתיהם - לא על הפרקט ובטח שלא בפינה השמאלית למטה של העמוד.

שיינית כל, ניסיתי והתאמצתי בכל כוחי לאורך פסקי הזמן של בני השרון לזהות את ה"א-רייט?" המופתי של רו"ח דן שמיר, אך לשווא. פעם אחת כבר נדמה היה שזה מגיע, אך כל שיצא מפיו היה "או-קיי?" מאכזב. לא פלא שהפסידה קבוצתו.

אחחח אמנון, אמנון, מה חדה היא ראייתך ומה חדים ומחודדים חושיך. תיפח נפשי אם לא אמרתי לעצמי במהלך שידור המשחק בין ג"ג הפקות לבני השרון, שמוכרחים, פשוט מוכרחים, לאזרח כאן את בריאן רנדל. ייתן מנוחה ליניב גרין ועידו קוז'יקרו הכורעים מפני העומס, ידאנקק נמרצות על ראשי הגויים וגם יחסום אותם מפעם לפעם. היכן איריס, איפה סיגלית, לאן נעלמה גלית כשצריכים אותה ולכל הרוחות איה רונית, הרגע ראיתי אותה כאן. אחת מאלה, או אחרת, ממש לא משנה, מתבקשת לפלרטט מיידית עם החבוב רנדל ולסגור עניין בטבעת וחופה תוך זמן קצר, אלא כן הבחור נשוי או משהו ולא ידענו.

(עדכון מאוחר מפי מקור יודע דבר: האיש נשוי. התחתן בקיץ. שיט).

ובעניין רו"ח ד. שמיר, מודה שלא הצלחתי לעקוב הפעם אחר העניין. ייתכן כי יעברו מספר מחזורים עד שיחזור להרגליו הקודמים מלפני הנסיעה לעונה ברוסיה. ואולי, כמו שאתה אומר, בעצם, העובדה שלא הלך אחר הרגליו הקבועים פגעה גם בהבנת הוראותיו מצד השחקנים. לך תדע. ובכלל, בתרגום גיאוגרפי, יכול להיות שה"א-רייט" הירושלמי הוא לא יותר מאשר "אוקיי" שרוני? אם נחיה גם נראה.

זאת ועוד.

אתמול התנהלו כמעט במחשכים מבחינת אוהד הכדורסל הישראלי שני משחקי ראשונים בחצי גמר שלב המוקדמות ביורוליג, בשיטת בית-חוץ, שנועדו לקבוע מי יהיו שתי האחרונות שיעלו לשלב הבתים. אחת מהן, מארוסי או אלבה ברלין, תשתבץ לבית שבו תשחק מכבי ת"א. למקרה שלא שמעתם, ורוב הסיכויים שלא, מארוסי ניצחה 70-79 אחרי שפיגרה במחצית בשמונה הפרש, ואורליאן ניצחה את בנטון טרוויזו בצרפת 73-82 אחרי שהפער הגיע ל-20 נקודות ויותר לזכות הצרפתים לאורך המשחק.

אבל עזבו תוצאות ושימו לב לזה: למשחק של מארוסי, שהתקיים באולם OAKA הענק, הגיעו 950 צופים על פי הטבלה הסטטיסטית הרשמית. למשחק של טרוויזו, שהתקיים באולם הביתי של בנטון, פאלאוורדה, הגיעו 2,240.

ב-OAKA יש על פי הערכה שלי ומבלי לבדוק משהו כמו 18 אלף מקומות ישיבה. בפאלאוורדה, ואת זה אני זוכר בעל פה יען כי מדובר באחת מקבוצותיי האהודות לאורך השנים, יש 5,150 מקומות.

ואני שואל אתכם בשיא הרצינות: אם זה המצב, ואם למשחק ביתי על כרטיס ליורוליג, באים משהו כמו 5 אחוז מהקיבולת במקרה של היוונים ופחות מחמישים אחוז מהתפוסה במקרה של האיטלקים, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? מילא אנחנו, בשביל מה מארוסי וטרוויזו צריכות את זה? לכו כבר על ליגה של 16 קבוצות וסגרו עניין. ואם יתברר עם הזמן שגם 16 זה יותר מדי – היידה, לחתוך ל-12. לא צריך מתחזים בשכבה העליונה של הכדורסל.

הלאה.

מאריוס מטלון, הגארד שנבחן בג"ג הפקות, שמאלי. הידעתם? חיש קל צירפתי אותו ללינק המפואר 'שמאל, ימין שמאל' וזהו רמז בוטה לכל מי שלא ביקר שם לאחרונה לסור ולסקור את הרשימה. חתיכת מאסה של שמות הצטברה שם. תודה בהזדמנות זו לכל מי שעזר ותרם מידע.

מה עוד?

דינמו מוסקבה מקיימת משחקי אימון בספרד. אתמול היא חטפה 25 הפרש מאוניקאחה מלאגה. עוד קודם לכן היו לה עוד הפסד או שניים. זוכרים את התזה על מאמננו הגולה והאדמה החרוכה שנשארת אחריו, עם או בלי קשר לנוכחותו? אז אחרי סנט פטרסבורג שהתפרקה, בנטון טרוויזו שירדה מגדולתה, אפס פילזן שלא עלתה לטופ 16 ביורוליג וממנה הוא פוטר – תוסיפו, עושה רושם, את דינמו מוסקבה. קבוצה שנדמה לי, על אף שאינני, שלא נותר בה אף אמריקאי ואחרי עונה שניסתה ללכת הכי בגדול והתרסקה, היא הולכת עכשיו הכי קטן בתקווה שלא תיעלם או תימחק. המאמן שם, אגב, הוא סרגיי בזארביץ'. הרוסי הראשון ב-NBA, אם אני לא טועה.

אהה, עוד משהו.

אומרים ששיחקו כאן אתמול בגביע המדינה. לא יודע, זה לא נראה לי, זה לא מתאים, זה חלקי מדי, מפוזר מדי, צץ פתאום מדי. וכנראה שמדי עונה בתחילת אוקטובר אמשיך לכתוב את זה כאן, כי לא נראה שלמישהו זה משנה, מזיז או אכפת.

והנה עוד שאלה של אחד הנתינים והפעם אבי ישי (דרך מעודנת לומר ששוב אין לי כוח להרים מהדורת שאלותשובות של 2000 גרם טקסט):

לכבוד נשיאנו היקר,

בהיותי אזרח הגון מן השורה רציתי לשאול האם המשחק אתמול בין סרביה לטורקיה או ליתר דיוק ההארכה במשחק שברה שיאים ? האם היתה הארכה במשחק (רשמי כמובן) בה נקלע סל סדה אחד? האם יש תקדימים בהיסטוריה שקבוצה מסיימת הארכה עם 0 נקודות? האם הסרבים המהוללים חתומים בלעדיים על השיאים האלו או שיש לכך תקדים?

תודה מראש,

אבי

אוקיי, פניתי לאורי סביר, איש ספסל (שחגג השבוע 12 שנים להיווסדו. לא האיש, האתר), סוג של יורש שמחזיק באותן תכונות שהיו לי פעם לפני ההתברגנות, והוא מספר ככה:

בפברואר 2006, ממש לא מזמן, היה משחק בין הפועל "מרכוס האטן המנוול" ת"א לרמת השרון שהסתיים בניצחון 61-69 לאדומי העור. במשחק הזה היתה הארכה שבה רמת השרון לא קלעה אף נקודה.

אבל זה קטן ליד הסיפור הבא, שים לב, אבי: ב-1953, אליפות אירופה במוסקבה, נבחרת ישראל שיחקה נגד יוגוסלביה. זה היה המשחק החמישי של הנבחרת בתולדותיה והתוצאה בסיום היתה 55-55. המשחק הלך לשלוש הארכות רצופות שבמהלכן לא נקלעה אף נקודה. לא אנחנו, לא הם. חזק, אה?

רק בהארכה הרביעית קלעו היוגוסלבים סל וניצחו 55-57. לא היה שעון שניות בהתקפה באותה תקופה ואומרים שזה המשחק שבעקבותיו הוחלט להנהיג שעון שניות. היוגוסלבים זכו בג'אמפ בול כל פעם מחדש ופשוט החזיקו בכדור לאורך כל הזמן, עד שהתפלק להם איזה סל. זכריה עופרי הרביץ 19, אברהם שניאור ז"ל נתן 11, פרדי כהן התעופף עם 8. בהמשך כבר הרבצנו בהם תורה, ביוגוסלבים האלה, עם 29-40.

יפה, אז אבי ישי קיבל תשובה. יש עוד?

כן, אחרון.

שני משחקים יתקיימו הערב בגביע ווינר במלחה-האולם, כן. מכבי חיפה נגד הפועל ירושלים ומכבי ת"א נגד ג"ג ובריאן (ואיריס? סיגלית? שתהיה דפנה, העיקר שתהיה) רנדל. נשמע טעים. אם נחיה גם נצפה. ואם לא נתעייף, אולי אפילו נרביץ פה רשמים. אוקיי, טוב, חוזר לדיבור ביחיד.

בעצם, די נגמר לי מה לומר. אז יחיד, רבים, הכי חשוב שיהיו לכם:

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.