קורי גיינס זכה בסוף השבוע באליפות ה-WNBA עם פיניקס, וזו הזדמנות טובה לדבר קצת על מי שיצא לי לשחק איתו שתי עונות במכבי חיפה, ומעבר לזה שיחק כאן בהצלחה גם עם הפועל אילת.

הפעם הבאה ששמענו עליו כאן היתה לפני שנתיים בערך כאשר דווח בתקשורת שאפי בירנבוים, מי שהיה המאמן שלנו בחיפה, קיבל הצעה מגיינס להגיע לפיניקס ולשמש כעוזרו שם. איך שהעולם מסתובב, אה? בסוף בירנבוים נשאר כאן, הגיע בהמשך למכבי ת"א ופוטר - וגיינס לקח אליפות עם פיניקס.

הכרתי אותו בשלבים המאוחרים בקריירה בישראל. הוא היה רכז חכם מאוד, מהיר, רואה משחק מצוין, מנצל את היתרונות באלף אחוז. אפי מאוד סמך עליו, הוא שיחק עם שני קלעים מצוינים לצידו, מרקו בוליץ' ואיוון קראסיץ' וידע לחלק ביניהם את הכדורים, אם כי בעיקר חיפש את בוליץ' על פי הוראות המאמן.

היתה לו יד ימין דומיננטית מאוד ותמיד התבדחתי איתו לגבי יד שמאל שכמעט ולא היתה מעורבת אצלו בפעילות, ואמרתי שאני לא מבין איך הוא שיחק ב-NBA במשך כמה שנים במספר קבוצות עם שמאלית כל כך מוגבלת. אפילו כשנכנס לסל מצד שמאל הוא היה מסיים בימין.

הגנתית, הוא לא כל כך שמר. לא זכור לי שהמאמנים שלו כאן דרשו את זה ממנו והתעקשו איתו על הצד ההגנתי. בתחילת הדרך, אם אני זוכר נכון, בלטה אצלו מאוד הנטייה למסור אסיסטים על חשבון צבירת נקודות אישית. סיים כאן כמלך האסיסטים יותר מפעם אחת ולא היתה לו תחרות של ממש בתחום הזה. זה בא לו בקלות.

אחר כך הוא שיפר את הקליעה. אני זוכר שמי שנתן לו מטר פנוי והימר על הקליעה שלו בתקופה המאוחרת שלו כאן, ספג ממנו בערך שתי שלשות במשחק.

גיינס נראה תמיד צעיר מגילו, שמר על הגוף בצורה מדהימה. הכל שרירים, בלי טיפת שומן. הוא נהנה בישראל, ידע מתי להתאמץ יותר ומתי פחות ובקיצור, הבנתם את סוג הטיפוס. חכם מאוד, ערמומי, לא מבזבז אנרגיות במקומות שלא צריך. איפה שיכול לחפף מחפף, איפה שצריך להצטיין מצטיין. כבר אז היה ברור שיגיע רחוק.

גיינס מקושר מאוד. קשרים במקומות הנכונים אף פעם לא הזיקו. כשעזב כאן הוא הפך להיות סוכן שחקנים לתקופה קצרה ועבד בקשר הדוק עם קבוצה בליגה הרוסית. אחר כך הפך להיות עוזרו של פול ווסטהד, קודם בקבוצת ABA (לונג ביץ' ולאחר מכן החליף אותו כמאמן ראשי שם) ואחר כך חבר אליו שוב להיות עוזרו בפיניקס. כשווסטהד עזב בסופו של דבר, או פרש, גיינס קיבל את תפקיד המאמן הראשי ואז גם פנה לבירנבוים. זה היה טבעי – גיינס שיחק אצל ווסטהד בדנבר נאגטס. מי שהולך אפילו יותר רחוק יגלה אותם יחד גם בימי המכללות בלויולה מרימאונט כמאמן ושחקן.

הימים שלו בלויולה והאגדות שהתעופפו משם זכורים אפילו לאחד כמוני, שלא נחשב לפריק מכללות. יחד עם האנק גאת'רס (שמת אחר כך) ובו קימבל - גיינס היה אחד המוציאים הבולטים לפועל בקבוצה שקלעה נקודות בלי סוף. את הסגנון הזה הוא מנסה להוריש עכשיו לקבוצת הנשים של פניקס, פחות או יותר, למרות שקשה לחזור על מה שהחבר'ה עשו בלויולה אפילו לקבוצות גברים. בדרך הזו הוא שיחק, כאמור, גם בעצמו.

גיינס שיחק אותה בסדרת הפלייאוף הנוכחית נגד אינדיאנה, כשפיניקס חזרה מפיגור 2:1 וניצחה את המשחק הרביעי בחוץ, כדי לסגור עניין אצלם בבית עם 2:3. הקצב המהיר שבו הקבוצה לוקחת כדור לסל כל עשר שניות בערך הוא משהו שבפיניקס-המועדון מכירים מצוין, גם אצל הסאנס, וגיינס היה ממשיך דרך מצוין לווסטהד במובן הזה. לא משנה כמה אתה סופג, בכדור הבא שלך אתה רץ. שחקניות יוצרות בעצמן, כל אחת מסוגלת ללכת לסל, שמונה-עשר שניות וזורקות. משחק פתוח, משחק ריצה. משחק של קורי גיינס. 17 אלף איש ביציעים במשחק מספר חמש אהבו כל רגע, אני מניח.

חלק מהשחקניות הכירו אותו עוד קודם לכן, ביניהן הכוכבת דיאנה טוראסי, כשהפך למאמן ראשי. יש לו יחסי אנוש מצוינים כמצופה מאחד שיודע להסתדר בכל מקום. זה עזר לכולם להתערבב יחד ולהפוך לקבוצה מגובשת מהרגע הראשון. לא בזבזו זמן על היכרות וכימיה.

בהגנה, אגב, הוא שומר משהו מעניין. רוב המשחק הלך עם אישית, אבל היו קטעים שבהן עבר לסוג של מצ'-אפ שמערב איזורית. היה נחמד לראות את זה. הוא רגוע על הקווים, מקרין ביטחון. אני די בטוח שהוא יכול להגיע רחוק גם ב-NBA. הוא עדיין רק בתחילת דרכו כמאמן.

היינו ביחסים טובים בתקופה המשותפת בחיפה. ישבתי לראות את המשחקים, השארתי לו הודעה אחרי הזכייה, איחלתי הצלחה בהמשך ואמרתי שנהניתי לא פחות מהצד ההגנתי של הקבוצה שלו מאשר ההתקפי. הוא זוכר ויודע שאני אוהב בעיקר את ההגנה. ובכל מקרה, הכי חשוב, ואם שום דבר לא יתקלקל וישתבש בדרך, בקיץ הבא אני נוסע אליו. זהו, נוסע.

gilse@inter.net.il