היו כמה וכמה שחקנים חזקים בליגה הישראלית. לא שעמדתי מולם אי-פעם וניסיתי לחלץ עבירת תוקף, אבל מספיק היה לחזות בסגנון המשחק שלהם או במבנה הגוף, די היה לחוש את הפרקט רועד עם נחיתתם מריבאונד סוער נוסף, כדי לדעת שמדובר בוואחד שוורים, או בלשון מודרנית בסוסוני יאור בלתי רגילים.

כאלה היו בזמנו האחים אלי וקובי בלול, כזה היה איציק כהן השמן, כזה היה דוד כבודי האגדי רק בגרסה צנועה ומוקטנת. ולדעתי, בלי לראות, גם עמי שלף ז"ל היה ז'לוב מאסיבי ביחס לשחקנים האחרים באותה תקופה בה שיחק.

נזכרתי עכשיו בשחקן נוסף, לא הכי ידוע בעולם וגם לא כזה שהותיר אחריו איזשהו חותם יוצא דופן בליגת העל. אבל שמעו לי: האיש היה קרנף אמיתי. קרנף, סוסון בר, סוסון יאור, שור אימים. הכל יחד. מה שתגידו.

אני מדבר על אבי קטן, שהיה, כצפוי, מאוד לא קטן. 1.98 מ', פחות או יותר, עם עובי וחוזק שלא ראיתם. תיפח רוחי ותדבק לשוני לחיכי אם אני משקר, אבי קטן הוא ככל הנראה הישראלי הכי חזק שיצא לי לראות על מגרשי הכדורסל. במקרה גם יצא לי להכיר אותו אישית, יען כי שיחק במכבי פ"ת, אגודת האם שלי, והיה חברו לקבוצה של גיל 'והתרגיל' סלע. אגב, אף פעם לא מדדו את זה, אבל אני מוכן להישבע שהיה בגוף שלו משהו ריבועי. לפעמים הוא נראה כמו ארגז סימטרי. דחוס מאוד, מוצק מאוד, קרשים חזקים אחד אחד. ולב לו לב זהב.

אם כבר לב, אז בלי ששמתם לב קטן ניהל קריירה בת שבע עונות בליגת העל ובליגה הלאומית, לפני שהחליט שחבל על הזמן של כולם ועדיף להשיג ג'וב מסודר כמו שתמיד סיפרו לנו הסבתות וגם ההורים לא תמיד הקלו בעניין. אז קטן הלך לבנק לאומי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, ומאז אפשר היה לראות אותו פה ושם כשחקן נבחרת הבנק אבל לא עוד באחת משתי הליגות הבכירות כאן.

ואיפה הוא שיחק? הפועל גבעתיים, הפועל גבת (שנתיים, אחת מהן עם 'התרגיל' ושאר שועי עולם כמו משה אברמוב, שרון אברהמי, ניב ברג, גילי שוורצמן, אסף לב והאלילים דריק גרווין ורודני מונרו), מכבי רעננה, מכבי חדרה ומכבי קרית מוצקין (שנתיים). וזהו, בגיל 27 הגיע הסוויץ'. נגמר הכדורסל, החלה העבודה של אנשים מסודרים. כאלה שקמים בשבע בבוקר מדי יום.

שתיים מהעונות הוא עשה בליגה השנייה, חמש בליגה הבכירה. 80 משחקים בליגת העל בסך הכל, כולל עונה אחת של 10.4 נקודות ו-5.4 ריבאונדים ב-1995/96 בגבת. מספרים שרק מעט ישראלים משיגים כיום בליגת קזינו. יותר ויותר, ככל שמוקלדות המלים בזו אחר זו, אני חושב שמגיע לו הכבוד להיות חלק מהאגף הישראלי של סוסוני היאור.

במו עיני ראיתי לאורך השנים שחקנים זרים, פורוורדים אתלטיים וגם מאסיביים למיניהם, נרתעים מלבוא איתו במגע. עשו לו חשבון ובעצם עשו גם לעצמם. מה עדיף, להישאר שלמים, או לשבור בטעות שן על כתפו הסלעית משהו של אבי קטן תוך כדי מאבק על לוס-בול? האיש סגר אותם בבוקס-אאוט ולקח את הריבאונד. לפעמים הכדור נראה בידיים שלו כמו אשכולית. בולדוזר אמיתי, פייטר מהסוג המשובח. לפעמים עשה מהם צחוק בריבאונד ההתקפה ופה ושם הדגים מוב התקפי קטלני כזה או אחר, גם אם לא יפהפה או מלוטש במיוחד.

כמעט עשור לאחר פרישתו עולה אבי קטן מהאוב ויתפלש להנאתו מעתה והלאה בשמות גדולים אחרים, שלרובם היו חלק מתכונותיו: גדול, מאסיבי, חזק, עיקש ולא פראייר של אף אחד. ככה אנחנו אוהבים אותם. קטן, שיש להניח ואף להניח יש שעד לפני רגע לא זכרתם שהוא קיים, זוכה עכשיו להיות מונצח בכדורסלע-האתר. וכל מי שיציץ אצלנו בביצת המיוחסים ההולכת ותופחת הזו ייזכר מיד גם בשמו ובפועלו. ואיך לומר זאת? זה נאה.