מספר עניינים, זוטות ונצורות,

ריישית כל, עלי להביע אכזבה מרה מבני העם ובעיקר משועי העולם שבהם. לפני כמה וכמה (וכמה!) ימים העליתי כאן ארבעה ראיונות מהרדיו. נאים, צחים, נקיים, נטו כדורסל אם אני זוכר נכון. כמו שאני אוהב. זרקתי שם פנייה בכותרת המשנה של האייטמון עם קריצה לשועים בדבר מחשבה להעלות כאן תוכנית רדיו באתר. משהו קבוע, יו נואו. נניח, פעמיים בשבוע של חצי שעה, או תוכנית שבועית של שעה.

ויש גם אחלה פורמט: ראיון, שיר, ראיון, שיר, ראיון שיר – ואז, שימו לב לשוס הבא: שיר וראיון לקינוח!

אלא שאף שועה עולם לא הקיש על דלתנו והציע את הג'ובה הראשונה, שעל גביה נבנה את התשתית כולה. מה קרה, נגמר הכסף בעולם? אין יותר תרומות? לקרוא בחינם זה בסדר, אבל כשמגיעים אל הכיס שלכם אתם נעלמים? או שאולי אני מגיש רדיו ומראיין עד כדי כך גרוע, שהצלחתי להבריח את כולם? אוקיי, סר ש. הרמלין יגיש, אני אעבוד מאחורי הקלעים. אז נקבל איזו סטיפה ראשונית, או שגם עכשיו לא?

כך או אחרת, אחרת או כך, אכזבה עמוקה. לא נכחיש זאת. אנ'לא ציפיתי שכל הלילה אני ארקוד, ובכל זאת: אף לא דולר אחד הועבר לחשבון הבנק שלנו. והרי זהו בחו"כ אחד גדול ומרשים!

שיינית, 45 הפרש חטפה ציבונה זאגרב בבית מסיינה במשחק פתיחת העונה ביורוליג? ציבונה, שתמיד קשה לנצח אותה בבית? 45? לא חבל על פראסוביץ', המאמן? מה הם עושים לו, השחקנים? הרי האיש סבל מבעיות לב שבעטיין (איזו מלה, יאאא אולוהייים!) נאלץ לעזוב בזמנו מועדון אירופי מוביל כמו טאו ויטוריה. מסכן, בטח עמד על סף התקף או משהו, שלא נדע. אני רוצה להביע מחאה עזה נגד שחקני ציבונה, שהופיעו בהרכב מלא ככל ששמתי לב, על שהעמידו במבוכה קשה כל כך בשר מבשרנו, ולימיר פראסוביץ', חבר של כבוד בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר ושחקן עבר מפואר. בושה, חרפה וכלימה היא זו למועדון מזאגרב.

הרגו אותו

יקום נא העיתון הישראלי שירביץ 300 מלה על מה שקרה בזאגרב אתמול. נו, אני ממתין. אחת, שתיים, שלוש . . . אף אחד לא קם. זה בסדר, כבר התרגלתי לתגובה הזו מהקטע הקודם של שועי העולם הספונסרים. תאמרו אולי שבמקום שבו אף אחד לא עושה, יכול לבוא כדורסלע-האתר, צדיק שכמותו, ולשפוך אור (איזה ביטוי, יאאא אולוהייים!) על האירוע והתעלומה גם יחד. זה נכון, אבל נשבר לי הזובון מאנשים שאומרים לי מה לעשות וזו בדיוק הסיבה שהקמתי את כדורסלע-האתר, כדי שאעשה מה שאני רוצה ורק את מה שאני רוצה. ולכן – אף מלה על ציבונה. דווקא, להכעיס.

פיייי קיבינימט, איך יצא לי בסוף הפוך ממה שרציתי?

הלאה.

ענייני הבנק של מוני פנאן. שמות צצים, עולים, יורדים, שמועות, רכילות, כולל אחוזי הריבית והכל,
ונדמה לי, על אף שאינני, שרוב השחקנים היו מעורבים בעניין והשמות כבר רצים בכל מקום הקרוב לביתכם, אבל נכון לעכשיו אני לא נוגע בזה באף במשפט דעתני כזה או אחר.

לצערי, אני יודע מה זה מוות של אדם קרוב במשפחה. בטח אם יש וגם אם אין סיכוי של שניים-שלושה אחוזים שרגב או לירון או שרון פנאן מעיפים מבט בכדורסלע-האתר, אני יכול לספור עד עשר, להמתין לתום השבעה ולנהוג על פי המסורת שמכבדת את המת. אחר כך, אם יבוא לי ואם יישאר עוד משהו לומר – ארביץ מתורתי בעניין. ולא שתורתי היא עד כדי כך קריטית דווקא בעניין הזה.

הרג את עצמו

ככה שבינתיים, כאמור, ואולי בכלל, אני מגביל את עצמי לזוטות ונצורות שהנה עוד אחת מהן: בשני מקרים יצא לי לקרוא בעיתון רם דרג שפעם היתה לו מדינה ואולי עדיין יש, שישנם אנשים פשוטים וישנו עולם הכדורסל.

אתמול, בטקסט על ההלוויה של פנאן, כתב המכובד רפאל נאה ככה: "פנים מוכרות וכואבות נראו שם. מאמנים, שחקני עבר והווה, אוהדי מכבי ת"א (וגם של קבוצות אחרות) וגם הרבה אנשים פשוטים שבאו להוקיר את זכרו של האיש שעשה רבות למענם במשך השנים".

היום, באותו עיתון, מצטט החבר נדב צנציפר שחקן עבר בעילום שם (לא נאה, לא אוהב את זה ולא לעניין): "היו הרבה מעגלים. כולם מדברים עכשיו על השחקנים, אבל היו גם אנשים פשוטים".

ואני אומר: ואללה יופי. ואללה יופי.

אנשים פשוטים.

מי שהוא לא שחקן כדורסל או מאמן כדורסל או אוהד – היי, ולא רק של מכבי אלא גם של קבוצות אחרות, כן? – הוא איש פשוט.

איש.

פשוט.

קם בבוקר, מצחצח שיניים, הולך לעבודה, נהנה, סובל, צוחק, אוהב, מתאכזב, נותן, תורם, משתף, משתתף ועוד אלף ואחד דברים, אבל בגלל שאין לו קשק ישיר או עקיף לכדורסל, הוא איש פשוט. סתם. שום הלה, שום זוהר, שום כלום. שום ייחוד.

איייי, איייי, אייי. אני עייף. עייף מהדברים האלה.

ובו זמנית מתנצל בפני כל "האנשים הפשוטים", בהם ודאי גם רבים מבני העם וקוראי כדורסלע-האתר, אפילו שידי לא היתה במעל.

שלומות ונצורות בשלב זה.