ראיונות בסיום. יצא לי לראות את זה של יניב גרין אחרי הניצחון על ראשל"צ, ואת זה של בריאן רנדל אחרי הניצחון על מי-זה-היה-שם, כבר כמעט שכחתי. המממ, המממ, המממ, חיפה, כן, חיפה. מדהים איך שיומיים יכולים להשכיח דברים פשוטים כאלה בגילי המתקדם.

עכשיו ככה: גרין בכלל לא שייך לזמן הזה. לדעתי הוא שחקן משנות השישים שבחסות איזה מקל קסמים כלשהו הגיע לכאן. הדיבור שלו רדום, הוא עצמו רדום, הוא מדבר ומדבר והטונים אותם טונים, האינטונציה אותה אינטונציה. שום תזזית, שום עווית, שום לחץ, שום עננה. הכל טוב, אין בעיות, יש דקות אין דקות – מה זה משנה. יהיה בסדר. האיש חי בזמנים אחרים ועטוף צלופן. צריך לבדוק אם יש לו טלוויזיה שחור-לבן בבית.

בניסיון נואש לחלץ איזו כותרת הגביה לו ניב רסקין להנחתה באיזה עניין, בתקווה אחרונה לתת קצת פוש וקצב לראיון הזה. זה לא עבד. עפר שלח יצא נפעם, לדעתי. גם הוא הבין, שחצי שעה עם גרין טובה יותר מכל שעה של מדיטציה או יוגה וכאלה. כרטיסים במחירי הנחה לטיפול קבוצתי ניתן להשיג במכירה מוקדמת.

רנדל דיבר בהיר. הוא נשאל איזו קבוצה של ג"ג הפקות עדיפה בעיניו, זו מהעונה שעברה או זו של העונה. שחקן אחר, נניח יניב גרין, היה כבר מוצא דרך לומר ששתי הקבוצות טובות מאוד, גם זו שהיתה וגם זו של עכשיו ובכלל העונה עוד ארוכה ויהיה בסדר. רנדל החמיא לקבוצה ההיא, החמיא לקבוצה הנוכחית, אבל לא חשש לקחת החלטה ולנקוט עמדה: "קשה לאבד שחקנים כמו גל מקל ובריאן רוברטס, אבל קיבלנו שחקנים חדשים ואני חושב שבקבוצה הנוכחית יש לנו מעט יותר כישרון", הוא פסק.

אחר כך גם אבחן נכון ובפשטות דברים שעושים את ג'רמי פארגו לכל כך מוצלח בינתיים. "יש לו תשוקה למשחק", הוא קבע והקדים את המחשבות המתחבטות שלי, "וברגע שמחברים את זה לכישרון הטבעי שלו ובמיוחד לאינסטינקטים, מתקבל שחקן מצוין".

אינסטינקטים. תשוקה. כישרון טבעי. כמה פשוט, ככה רנדל.

מה עוד היה במחזור הזה? לא מתערב בשיקולים של במאי ערוץ הספורט בשידור חי ולא מבין בזה במיוחד, אבל היה מוזר בעיניי שהתעקשו לשדר זמן ארוך מדי מהמשחק בין מכבי ראשל"צ למכבי ת"א, ולא חזרו אל השניות האחרונות של נתניה נגד עפולה שהיה צמוד. ברברו, ברברו, ברברו, ושום עדכון מנתניה. למה? לא ברור. אם יש משחק צמוד, ומשחק אחר שחי בסביבות ה-25 הפרש, מה עדיף?

וכן, אפילו שזו מכבי ת"א ואפילו שראש שבט האפרים הובס והורחק. לכאורה סיפור עיתונאי ממעלה ראשונה. המאמן שפוטר ממכבי ת"א בתוך זמן קצר ולא שב לאמן עד לסיום העונה, פוגש את הקבוצה הקודמת שלו מתוך שאיפה עזה לנקום בה (אף כי אפרים, מן הידועות, חף וזך ממילים כמו נקמה) - ובום, במקום לנצח הוא חוטף פעמיים, אוכל את הדג המסריח ומגורש מהעיר.

תיפח רוחי, באמת-באמת שלא מצאתי עניין מיוחד בהרחקה הזו. בירנבוים קיבל כל כך הרבה טכניות לאורך הקריירה, והמשחק היה כל כך לא מעניין, משמים וסגור וגמור מראש, עד שגם ההרחקה לא הצליחה להוציא אותי מהניוטרל של המשחק הזה. במקום לראות את הלהט, הדרמה, ההשתטחויות של שתי העולות החדשות בשניות הסיום, מילאו אותנו במכבי, מכבי, מכבי. לא מעניינים המשחקים האלה של ה-30 הפרש, מתי תבינו.

רק אחר כך התברר, ואין לי מושג אם זה נכון, שהמשחק בין נתניה לעפולה שודר במלואו בחמש פלוס. אבל מרוב ערוצים כבר מזמן איבדתי את הרצון לעקוב מה משודר איפה. ואגב, אם יש כל כך ערוצים ונתניה נגד עפולה משודר במלואו, מה מונע מלשדר פריצות גם מנהריה נגד רמת גן? חוסר תקציב? אין ניידות? נו, בואו לא ניכנס לזה בכלל. כמו שהכדורסל נראה פה אתמול ורוב הזמן בעונה הצעירה הזו, אולי עדיף לפסוח

אני, תנו לי כל היום ג"ג הפקות עם קטש המלנכולי והמחייך אך לעיתים רחוקות, וליובין שמאיים להיות אף רזה יותר ממנו, ועם הרנדלים והדיון דאוולים האלה, ואני מרוצה. יש עוד מקום פנוי אצלי לקבוצתנו-האהודה נוספת, אגב. בינתיים, לפי שעה, אין קופצות על התואר. נמתין לפיכך, ואם נחיה גם נראה מי זו תהיה. בני השרן ועירוני אשקלון, שהיו שתיים כאלה בעונות האחרונות, לא עושות לי את זה כרגע. אולי בכל זאת ירושלים? אולי.

ובינתיים, בתוך הדברים, פורסם שמאמננו הלאומי עומד להיות המנהל המקצועי של איגוד הכדורסל ובעל סמכויות רחבות במיוחד בחמש השנים הקרובות, כולל אחריות על כל הנבחרות, על אקדמיית הכדורסל בווינגייט ואפילו על בחירת המאמן הלאומי. אין לי ספק וספק אין לי שיכול להיות מעניין, כי כולנו יודעים, אני מניח שגם הוא, שבא הזמן לעשות את הסוויץ' והאימון מבחינתו הוא פאסה-קומפוזה. די, מספיק. הבן אדם יותר מפרשן ומנתח מאשר מאמן (אגב, אחרי שאובחנו קשיים ניכרים בהגיית pargo, עכשיו יש לו בעיה חמורה ודי צפויה עם קילינגסוורת'. נקווה לפיתרון מהיר עוד בימינו בעניין הזה).

צריך לדעת ללכת הלאה וטוב שהוא בוחר בצעד הזה, אחרי שכבר היה מאמננו-הממנכ"ל במכבי ת"א לתקופה קצרה.

אם לא יהיו הפתעות בלתי צפויות מאמננו יהיה בקרוב מנג'רנו הלאומי. תפקיד מכובד בפני עצמו. עוד נדון כאן בהרחבה בבחירת המאמן הלאומי הבא. זה רק עניין של זמן, אבל לא פחות מזה ובעיקר-בעיקר של מוזה, בריזה וקריזה.

בינתיים, שלונ"צ בשלב זה.