אחד מגדולי סוסוני היאור שנראו כאן בכל הזמנים הוא ראדיסב צ'ורצ'יץ', נתקשה להכחיש זאת. בשעה שצ'ורה זה נחת בישראל בקיץ 1994 זמן קצר לפני שנערך משחק הפרידה מלבאן מרסר, נדמה היה כי אין לו צורה. כלומר, יש לו, אבל מה זה – איך יכול להיות שחקן כדורסל כל כך שמן? ועזבו את הצילום. הוא היה יותר שמן מזה כשרק הגיע. כאן הוא פוגש את מאמננו, וזה כבר עמוק בתוך העונה השנייה שלו בארץ, אחרי שרזה קצת.

בנוסף לגופו אדיר המימדים וה-2.06 שלו או כמה שהוא באמת, הוא הסתובב באותו זמן כאשר על פניו זיפים טיפוסיים כמעט לכל כדורסלן יוגוסלבי אי-אז בימים ומראה מרושל למדי באופן כללי. נדמה היה לי, על אף שאינני אביב לביא, שמדובר באחת ממפלצות האדם הגדולות ביותר שנראו כאן אי-פעם. אתם חייבים לראות את זה, תנו פה קליק ותראו איך ויקטור אלכסנדר סובל מכל רגע שהוא שומר עליו ובאיזה הר מדובר.

הקהל ביד אליהו של טרם השיפוץ (היכל נוח בהרבה מאשר היום אם תשאלו אותי) אהב את הגורילה המתגלגלת על הפרקט, את סוסון היאור ללא חת, את האיש שהציג לב גדול, מאבק על כל כדור וגם אגו לא קטן. צ'ורה רצה לקבל כדורים בהתקפה כמה שיותר. כאשר עברו יותר משתי התקפות רצופות מבלי שזכה למסירה החל לבצע תנועות מחאה או להציג פרצופים חמוצים. באופן מפתיע, הקהל אהב את זה והיה בעדו. הקהל רצה שואו, הצגה, איש גדול שדורס את מתחריו הקטנים.

"צ'ורה-צ'ורה", שאג הקהל באלפיו בצד אחד של האולם, כאשר האיש הצליח להתרומם מלוא כובדו ולסיים בדאנק ביד אחת, כפי שאהוב עליו. "צ'ורה-צ'ורה" השיבו אלפים מהצד השני של היציע, אחרי שהוריד עוד ריבאונד גדול מעל סטויאן וראנקוביץ', הנפיל הקרואטי בעל העין החצי-סגורה. באקסטזה, כמעט בבהמיות, הם צעקו את זה.

באותו זמן איש לא יכול היה לשער שכמה וכמה (וכמה!) שנים אחר כך האיש יעבור מטמורפוזה קיצונית. ואכן כי כן, בהמשך דרכו היה זה צ'ורה אחר לגמרי. עם צורה-צורה, כמו שצוריך. זה היה צ'ורה רזה יותר, אלגנטי, מגולח, מסורק למשעי, עצמות לחיו בלטו לפתע ופניו לא עוד מנופחים. קילוגרמים רבים הושלו ממנו, או שמא נשטפו אל הים משל היה עוד שחקן ב'חביב נולד' שהפסיד משחק והדאבל-דאבל שלו נעלם כלא היה.

צ'ורה נע על המגרש אחרת לגמרי. היה מהיר יותר, התנשף פחות, רץ את המגרש, יו נואו. הפועל ירושלים היא זו שזכתה לקבל אותו בגזרה החדשה שלו שעליה טרח, ככל הזכור, בשנת הצינון בטורקיה שעשה בין הופעותיו במכבי ת"א לשובו לארץ כבוסמן בהפועל ירושלים. בשובו, כאשר נשאל לפשר הצורה החדשה שלו פירט צ'ורה-צ'ורה את מרכיבי הדיאטה המיוחדת שלו. קישואים? הרבה מים? נתקשה לאשר זאת כרגע.

דומה שאלפי שנים אחורה, אם צ'ורצ'יץ' היה חי כבר אז, הוא היה משתייך באופן טבעי לעמלקים. ייתכן שהוא אחד מצאצאיו של גוליית הפלשתי שאבות אבותיו נדדו לאזור האדריאתי. לא נוכל לאשר גם זאת, אם כי רושם עמום כזה חולף כחוט השני בין הדברים.

קצת סדר? אוקיי: יליד צ'אצ'אק, שהוא גם מקום לידתו של ז'לימיר-הגביר. שיחק בבוראץ', המועדון המקומי ואחר כך עבר לחמש עונות בלובליאנה. היה דב-דב שם, שמן אמיתי. ונדמה לי, על אף שאינני, שאפילו הגיע פעם בסוף השמונים או תחילת-תחילת התשעים למשחק נגד הפועל ת"א באוסישקין-האולם באיזה קוראץ' או משהו. אז ניתן היה להתרשם גם אצלנו ממימדיו האדירים בפעם הראשונה.

אחר כך יצא לאודינה, כמו שצריך, ומשם נסחף לתקופה קצרצרה בדאלאס מאבריקס. עבר תאונת דרכים אם אני זוכר נכון, וחזר לאירופה, שוב לאיטליה, אל ססארי אשר בסרדיניה-האי. בתקופה ההיא נשלח נציג מכבי ת"א, אולי מאמננו שחור השיער לשעבר ואולי מישהו אחר, לראות אותו בפעולה במשחק נגד קבוצתו של דריל דאוקינס. או ככה נדמה לי, על אף שאינני. שתי חיות. אחד סוס יאור, אחד גורילה. או לפחות בייבי גורילה.

משנמצא מתאים הוחתם על ידי מכבי עלית, עשה פה שנתיים נאות כרפאל פחות או יותר, אם כי בקטע האירופי לא הגיע רחוק יען כי היו אלה שנים עבשות למדי (1996-1994). האיש עזב לאיזמיר, עשה שם את הדיאטה הרצחנית (אולי למען אשתו החדשה זוריצה, רעייתו לשעבר של זופר אבדיה שעזבה אותו למען צ'ורה-צ'ורה) וחזר לפה חצי דוגמן עם ג'ל בשיער, פאות של איטלקי צעיר ושרירים מחוטבים. עשה שנתיים מצוינות בירושלים ורץ מצוין עם דרק המילטון מצד אחד וקני וויליאמס מצד שני, עד להתפוצצות פרשת הפיצה המפורסמת במעורבותו של מוני פנאן ז"ל.

סוסון היאור רקע ברגליו והארץ רעשה. הוא עזב שוב לטורקיה, הפעם לפנרבחצ'ה, ומשם חזר לשנת פרישה בפנאן אצל מוני ומכבי והפעם על תקן ישראלי. צ'ורה הוא אולי הראשון ששיחק בשלושה סטטוסים שונים כאן: זר, בוסמן ומתאזרח. קומבינטור.

כששיחק בעונה הראשונה שלו בירושלים הוביל את היורוליג באחוזי קליעה מהשדה עם 64% מהשדה. עם זאת, לא נשכח ולא נסלח לשביתה איטלקית שביצע במשחק נגד בולוניה, או השד זוכר נגד מי, כאשר צ'ורה-צ'ורה היום שיחק כאילו לא בא לו לזוז ימינה ושמאלה, עשה טובה שהוא חי וכמעט שלא הסכים לזרוק לסל (רגע, אני תיכף הולך לבדוק את זה בארכיונים). וכמובן, לא נסלח ולא נשכח את התקרית בה תקף את אלי סהר באחד האימונים של מכבי ת"א.

אם כי, יש לומר בעדינות, כי לפחות דבר אחד טוב יצא ממנו (מעבר לפיצויים שקיבל סהר מהשחקן): אירוע זה הוליד פרק נאה כרפאל ומסקרן במיוחד בספר 'מסביב לכדור', שבחו"כ לכם ולבני ביתכם על שעדיין לא קניתם אותו.

שבתי מהבדיקה: כן, 30 דקות, 3 זריקות בלבד ואפס נקודות במשחק נגד בולוניה באיטליה. נגמר ב-22 הפרש לאיטלקים. והאיש סיים את העונה האירופית ההיא עם 17.8 נקודות למשחק, כן? בחו"כ היסטרי.

כך או אחרת, אחרת או כך, ישראלי-מה-ישראלי, צ'ורה-צ'ורה לא חי בישראל אלא בבלגרד. לאורך השנים האחרונות עוד הגיע מפעם לפעם לבקר את חברו הטוב פנאן, אבל בהסתלקו של המנהל מן העולם כלל לא ברור אם ומתי נראה אותו כאן בפעם הבאה. לפיכך, ועל סמך זאת, ועל פי הדברים ובעקבות כל אלה, הוחלט להנציח את סוסון היאור רב המעללים הזה ולמצוא לו פינה בביצה ההולכת ומתפתחת של כדורסלע-האתר.