מבלי להמעיט מיכולתו וערכו של מאיר טפירו בכדורסל שלנו, תמיד דיברו עליו כעל שחקן שסוחב קבוצה. אבל לסחוב קבוצה בצמרת כשאתה מוקף בזרים וישראלים מובילים זה דבר אחד. אמיר כץ, אנדרו קנדי וג'רוד סטיבנסון הם רק חלק מהשחקנים הטובים ששיחקו לצדו בקבוצות שהן לא הפועל ירושלים, ולא מוגדרות כמועמדות לאליפות. נוח יותר להצליח ככה.

להוביל קבוצה תחת לחץ של הפסדים, אכזבה ואולי גם חשש זוחל מירידה ולצד שחקנים פחות טובים, כמו שקורה לו עכשיו בראשון לציון, זה סיפור אחר. בקבוצות כאלה, קטנות, תמיד ישנו איזשהו זר שקולע 25 נקודות למשחק ואו שהוא מצליח להשאיר את הקבוצה בליגה או שלא. אני לא אומר שמעכשיו והלאה טפירו יצטרך לקלוע 25 נקודות כדי להשאיר את ראשל"צ בליגה, אבל בפירוש מדובר כאן בסיטואציה שהוא לא הורגל אליה עד היום.

זה מעט מוקדם לומר, אבל אפשר לראות האטה מסוימת אצלו, כנראה בעקבות הגיל. מאיר מתקרב לגיל 35 ואיבד משהו מהמהירות שלו, שאף פעם לא היתה גרנדיוזית. אין לידו פינישר מוצלח בקו הקדמי כרגע, למעט אולי ארז מרקוביץ', שגם הוא עוד לא מוצא את עצמו וצריך שחקן טוב לצידו. היו להם תקופות יפות בפיק אנד רול יחד, וארז צריך לעזור למאיר לסחוב את הקבוצה כרגע אבל אחרי שהיה שחקן משלים לאורך כמה עונות בירושלים אני מניח שדי קשה לו.

הממוצעים של טפירו עומדים עכשיו על 9.8 נקודות ב-28 דקות ומי שמביט על מספרים מהצד יכול לומר, בעצם, ששום דבר נורא לא קרה. תוסיפו לו עוד 6-7 דקות במשחק, כמו פעם, והוא מגיע ל-12-13 למשחק. לכאורה, אין בעיה. אבל אחוזי הקליעה שלו, שלדעתי כמעט אף פעם לא הגיעו ל-50% מהשדה, צונחים עוד יותר ועומדים כרגע על 35% בלבד מהשדה.

כרגע מדובר בכדור שלג. היריבות עד עכשיו היו אמנם חזקות, אבל הפסד זה הפסד ולא משנה למי. ברגע שאין ניצחונות שבוע אחר שבוע שחקנים מאבדים ביטחון והמערכת נלחצת. המאמן מנסה למצוא דרכים לצאת מזה. העסק בצרות.

היה לי פעם משבר בתחילת עונה, כששיחקתי בהפועל גליל עליון. הכדור לא נכנס, נעשיתי עצבני, לחוץ, רואים את זה על השחקן גם מבחוץ. המאמן מחליף אותך לעיתים קרובות. התחושה לא טובה. הקלישאות מוכרות ומבוססות במקרה כזה: אתה חוזר למה שאתה הכי טוב בו, ומנסה לא לחשוב יותר מדי כי אם מתחילים לחשוב קורים דברים הפוכים לגמרי. המטרה היא לנסות להשתחרר מהלחץ. במקרה שלי, כשלא הלך, ניגשתי לשיחה אצל דייויד בלאט שהיה מאמן שאפשר לדבר איתו, אחד עם יחסי אנוש טובים, ולא רק כזה שיכול לדבר איתך אך ורק על כדורסל נטו. לא עם כל מאמן אפשר לעשות את זה.

ניסיתי לומר לעצמי, שאני צריך להיכנס למשחק דרך הגנה טובה, אולי איזו חטיפת כדור שתביא אותי לליי-אפ קל של אחד על אפס ולנקודות קלות. ניסיתי להגיע לחדירה נוחה לסל והעדפתי את זה על פני זריקה קשה מרחוק, כי בכניסה לסל, גם אם לא הולך, יש סיכוי סביר לחלץ עבירה, להגיע לקו ולקלוע שתיים קלות שמכניסות שחקן לעניינים.

הקטע הוא לחזור אל אותם דברים טובים ובסיסיים שהביאו את מאיר לרמה שהגיע אליה. מעניין, אגב, עד כמה זה משפיע עליו. עלי משבר כזה בהחלט השפיע, אבל הוא שחקן שהגיע לאן שהגיע בזכות חוסר הפחד שלו, האומץ, הביטחון העצמי. זה מה שמייחד אותו, ועם זה הוא הגיע רחוק.

להבדיל מהמקרה שלי, אני חושב שהוא יחפש דברים אחרים, כי אין לו יכולת הגנתית טובה שדרכה הוא יכול לאסוף ביטחון, נניח, אבל יש לו את הדברים שלו. אני משוכנע שהוא מדבר עם אפי בירנבוים הרבה בימים האלה, לאו דווקא כדי להשיג מחמאות וליטופי אגו, כי קשה לי להאמין ששחקן כמותו מאבד ביטחון בצורה דרסטית אפילו בתום מספר הפסדים, אלא יותר כשחקן ומאמן שיש ביניהם אמון וכברת דרך שעשו יחד בעבר.

מן הסתם, הוא צריך מעכשיו לקחת פחות זריקות קשות, לנסות למסור יותר אסיסטים, לדרבן את עצמו דרך דברים שהוא מאמין שיש לו וסומך על עצמו.

גור שלף, בזמנו, היה שחקן עם מעמד משמעותי וביטחון בהפועל גליל עליון, אבל היו משחקים שלא הלך לו בהם בקליעה מבחוץ ובחדירות לסל. בזמן כזה הוא הבין שצריך לנסות משהו אחר ומסר יותר, ניסה להניע כדור, לעשות דברים אחרים חוץ מקליעה.

יכול להיות שהדברים האלה שונים במכבי ת"א, כי שם, אם אתה טועה, אתה יורד לספסל ואין לך יותר מדי זמן להתבשל עם עצמך על טעויות תוך כדי שהות על המגרש. שם אתה משלם מחיר מהר ואם זה קורה פעם אחר פעם במשחקים רצופים, זה יכול לגרום לאובדן ביטחון מסוג דומה, אולי אפילו קשה יותר. כי אם בקבוצה קטנה אתה בכל זאת ממשיך לקבל דקות משחק, במכבי ת"א אתה עלול לאבד את זה לתקופה של שבועות, לפעמים, עד שתגיע הזדמנות חדשה.

שלף של הגליל ושלף של מכבי היה שונים בין השאר בגלל זה. בגליל קשה היה להסתדר בלעדיו, אפילו כשהוא לא קלע או איבד כדורים. במכבי הוא פשוט נשלח לספסל, איבד ביטחון וכשחזר היה צריך לשחק עם מחשבות בנוסח 'לזרוק או לא לזרוק', 'המאמן יוציא אותי או לא יוציא אותי'. הוא חזר לעצמו במכבי דרך הבנת משחק, דרך מסירות וגם דרך הגנה על שחקנים בעמדה 4. לאט לאט צבר את הביטחון בחזרה גם בזריקה לסל.

עכשיו נותר לראות מה יעשה מאיר טפירו, ואיך תתנהג מכבי ראשל"צ, כדי שגם השחקן וגם הקבוצה יחזרו לנסוע על מסלול רגיל.

gilse@inter.net.il