זוטות ונצורות לכם,

ככל שעובר הזמן אני משתכנע שאני מוכרח לנסוע לצ'כיה, כדי לראות שם משחק ליגה. מוכרח, מוכרח. לא שאעשה את זה, כן? אבל מוכרח. לפחות תיאורטית. נימבורק, שמאמנה הוא כידוע מאמננו שחור השיער לשעבר, ניצחה אתמול, בזמן שצפיתם באיזו הישרדות כזו או אחרת, את אוסטרבה 61-129. חישבתי ויצא לי 68 הפרש.

אוקיי, נימבורק ראשונה ואוסטרבה לפני אחרונה. אבל איזו ליגה זו, איזו? 68 הפרש? לא מבין את כל התכלית של העניין הזה. בשביל מה מתאמנים באוסטרבה? יותר נכון, בשביל מה מתאמנים בנימבורק? וכמה קשה לשמור שם על מסגרת ורצינות אצל השחקנים, כשממוצע הניצחונות הוא, ולא בדקתי לפרטי פרטים, משהו כמו 30 הפרש לערב?

כנראה שקצורין הוא האיש לשמור על רף משמעת קבוע כל הזמן ולמנוע עליות וירידות במד הרצינות, החשק והאכפתיות של השחקנים. אגב, לא יודע אם שמתם לב: שלושה אמריקאים משחקים שם, שלושתם היו בעבר שחקני נהריה: רון לואיס ופיל ריצ'י ששיחקו כאן בעונה שעברה, וארתור לי שעשה בנהריה שתי קדנציות. גם אשאנטה ג'ונסון, ששיחק בנהריה, עבר בזמנו בנימבורק. ברית ערים תאומות יש שם? מה הולך? ובכלל, לשנה הבאה שון טאגרט בנימבורק הבנויה? זה ייתכן, זה אפשרי.

מה עוד רציתי לומר בבוקר נאה כרפאל זה?

אהה, שישנם לפעמים נתינים רבי הוד ששולחים לדירקטוריון כדורסלע-האתר לינקים מרשימים. מה מטרתם? אולי לפרגן לנשיאות על מעלליה כאן, אולי להעניק לנשיא מצב רוח טוב ואולי להשתמש בו כצינור בלבד, המביא את דבר הבשורה אל העם. כך או אחרת, אחרת או כך, אני רואה באייטמון הזה הזדמנות להציג לעם מקרוב שני שחקנים.

לראשון קוראים מארין קוקוץ', והוא בנו של טוני. מתגוררים בהיילנד פארק, פרבר יוקרה של שיקאגו שהיה לי העונג לבקרו בקיץ האחרון, כפי שסופר, נכתב ותועד כאן. הנתין איתי הוא ששלח את הלינק הזה ותבוא עליו הברכה. קחו את קוקוץ' 2 – גירסת העתיד.

קטע ראשון. והנה גם קטע שני.

והנה לינק ששלח נתין אחר, שמוליק, שמעדיף להתמקד דווקא בעבר. שמעתם פה ושם על פיט מארביץ', אני מניח, אבל ספק אם טרחתם לבדוק איך הוא נראה ואיך שיחק. שמוליק עשה את העבודה בשבילנו. הנה זה כאן, מומלץ ביותר. תודה גם לו (אני מרגיש כמו הקרייניות האלה מגלגל"צ, יו נואו: דוד תזמן 40 דקות מצומת לימוז' עד צומת קאזרטה, תודה דוד, בוקר טוב).

הופה, אני כבר ב-350 גרם טקסט ועוד לא כתבתי שום דבר, בחיי.

מה עוד אבשר לאומה?

שליאור אליהו שיחק 5 דקות וחצי אתמול ולא קלע ושמעניין איך שחקן מתמודד עם סיטואציה כזו. רגע אחד הוא כוכב אלילי במכבי ת"א ובנבחרת ישראל, ורגע אחר הוא חוזר הביתה, בטח קר נורא, מבואס, אחרי משחק גרוע (8,600 צופים באו לראות את ויטוריה מנצחת את ויאדוליד 65-72). מה עושים? עם מי מדברים? נכנסים למיטה ומתכסים בפוך והולכים לישון? לא נרדמים כל הלילה? נכנסים לחשבון הפרטי באתר של הבנק ובודקים שהכסף נכנס ורק אז נרגעים? או שגם זה לא מרגיע?
מפתחים זעם כבוש נגד המאמן? משחקים אותה בשביתה איטלקית? עובדים עוד יותר קשה באימונים? איך חיים עם זה? אני מודה שאני לא יודע. אולי יותר טוב ככה.

אי-שם, במקום אחר, משחק אפיק נסים בליגה השנייה באיטליה. אף אחד כבר לא טורח לסקר את מעלליו שם, למעט אולי ספסל, וגם זה רק כשבא להם ואם הם זוכרים. הבן אדם כבר יותר צרפתי/איטלקי מישראלי, לנבחרת הוא בלאו הכי לא מגיע. אז לא מסקרים, נו, יו נואו. מישהו יחפש? מישהו יזכור שצריך? הולכים הלאה. ככה זה עובד. בחו"כ. הרצינות, הדקדקנות והעקביות מאיתנו והלאה. חאפרים אנחנו. כולם.

אולי אסע אליו במקום לקצורין? נפשי יוצאת, כפי שאתם שמים לב. יום חמישי אחד בלי יורוליג והנה אני משתגע, לא יודע מה לעשות.

נניח, כן? זה טוב בעיקר בשביל האייטמון. זה הרי די ברור שאני הולך לשבת הלילה חזק מאוד על פרקים מעונות ישנות של 24 שעוד לא יצא לי לראות. יורוליג? מי צריך את זה בכלל, כל המרוסי והלובליאנה האלה רק מפריעות לחיים התקינים.

תנו לשקול רגע. 600 גרם טקסט.

טקסט מאולץ משהו, אבל היידה, גם כאלה צריך.